דילמות של אתיקה וניגודי עניינים הן סוגיות שאנשי תקשורת ועיתונאים מתמודדים עמן כל הזמן, אך מעטים חוו את הקונפליקט כמו מיכאל האוזר־טוב. מיכאל הוא בנו של צביקה האוזר, חבר הכנסת מטעם סיעת "תקווה חדשה" ומי שמכהן כיום כסגן יו״ר הכנסת. ההחלטה של האב להתמודד בבחירות, בעוד בנו מכהן ככתב הפוליטי של גלי צה"ל, אילצה את הבן לרדת זמנית מהמגרש, דווקא בזמן שהקריירה שלו החלה לנסוק.
״בפעם הראשונה – והיו ארבע מערכות בחירות, כזכור – היו לי הרבה חששות", הוא מספר. "זו סיטואציה לא נעימה. בגל"צ הבהירו שזה זמני ואכן חזרתי מיד אחרי הבחירות. אפילו יצא מזה משהו טוב – בבחירות השניות לקחתי חופשה והספקתי לעשות טיול של אחרי צבא״.
האוזר־טוב התגייס לתחנה הצבאית, ולאחר השירות המשיך בגל"צ. תחילה שובץ ככתב החינוך, די מהר עבר לסקר את הכנסת, ותוך שנה וחצי מונה לכתב הפוליטי. אחרי שלוש שנים נוספות בגל״צ עבר להארץ – שם הוא כותב היום, לצד הופעות כפרשן פוליטי בתוכניות הטלוויזיה.
האוזר־טוב חי ונושם פוליטיקה, אהבה גדולה שאותה ינק, כמאמר הקלישאה, עוד מבית הוריו. ״גדלתי לתוך העולם הפוליטי. אבא שלי בימין ואמא שלי בשמאל, ושניהם מאוד דומיננטיים ופעילים״, הוא מספר. "כך שבאופן טבעי התעניינתי בפוליטיקה מגיל צעיר, ונשאבתי לזה. כשהגעתי לגל״צ ושובצתי לכנסת, הבנתי סופית שזה מה שאני רוצה לעשות. כל תחום אחר נראה לי פשוט משעמם״.
את הלהט הזה הוא מתרגם להישגם מקצועיים ולחשיפות, כמו הצעת העבודה שקיבל ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מהמיליארדר לארי אליסון, בעוד האחרון משמש כעד תביעה במשפטו.
״העיתונות זה תחום מדהים ומאוד מתגמל, אבל בסוף אתה מתעסק במה שאנשים אחרים עושים", הוא אומר. "השאיפה שלי בעתיד זה לעשות משהו בעצמי. להשפיע. זה יכול להיות בעולם הפוליטי, או בעולם הכלכלי. בסוף אדם צריך להשאיר משהו מעצמו״.
