נועה סלימהוגיץ', קשרית נבחרת ישראל, ידעה שתשחק כדורגל כבר כשהייתה בת שש והוריה שאלו אותה לאיזה חוג היא רוצה להירשם. "עניתי להם, בלי למצמץ, שאני רוצה כדורגל", היא מספרת, "ההורים שלי חשבו שאחרי כמה אימונים ימאס לי, אבל הם שמו לב שאני מחכה לכל אימון כאילו זה יום ההולדת שלי".
סלימהוגיץ' שיחקה בתפקיד הקשרית בקבוצת הילדים של נתניה במשך חמש שנים, וב־2016 הצטרפה לאקדמיה לכדורגל במכון וינגייט. משם המשיכה לקבוצת הבוגרות של מכבי עמק חפר שם שיחקה לראשונה בליגת העל. כבר בגיל 15 סומנה ככישרון עולה ויצאה לאימונים בקבוצות של צ'לסי ואתלטיקו מדריד.
היא מדגישה שהוריה ליוו אותה ותמכו בה לאורך כל הדרך. "אמא ואבא שלי הם בדיוק מה שכל ספורטאי צריך כדי להצליח", היא אומרת, "הם עוזרים לי בכל, אבל לא מתערבים בעניין המקצועי – זה רק שלי. במשך השנים הם הסיעו אותי לכל מקום שאני צריכה, דאגו לי לאוכל, הם הכי מפרגנים ותומכים".
כיום סלימהוגיץ' היא אחת הגאוות הגדולות של עולם כדורגל הנשים הישראלי. באוקטובר האחרון היא חתמה באופן רשמי על חוזה לשלוש שנים במועדון הפאר האיטלקי מילאן מסרייה א' באיטליה. "חצי השנה האחרונה הייתה מטורפת עבורי – לעזוב את הבית למדינה חדשה, למועדון פאר, לשפה חדשה, לחברות חדשות. המון שינויים למען החלום. אבל הכנתי את עצמי לכך שזה יקרה יום אחד אז לא הייתי כל כך בשוק, אפשר לומר שהייתי מוכנה לזה".
אבל המעבר לאיטליה לא היה נטול קשיים. "האתגר הכי גדול בהתאקלמות במדינה חדשה ובקבוצה חדשה הוא ההבנה שזה רק אני – בלי משפחה והחברים הקרובים. עם הזמן הבנתי שזה המצב וזה מה שצריך להקריב בשביל החלום", היא אומרת, "זה רק עניין של זמן עד שאלמד את השפה, אכיר חברות חדשות וארגיש בבית".
בשביל נועה, ההצלחה המטאורית בעולם הכדורגל היא רק ההתחלה. "הדרייב העיקרי שלי הוא ההסתכלות אחורה על הילדה בת השבע עם החלום הגדול, והרצון שלי להגשים לה אותו. השאיפה הבאה לקריירה שלי היא לנצח בליגת האלופות. כמובן שיש עוד המון חלומות קטנים וגדולים בדרך אבל זאת נקודה שהכי הייתי רוצה לעבור בקריירה שלי".
