נדמה שרועי ברנר מורגל בהסברים. כדוקטורנט לפיזיקה, שחוקר כל העת את רזי העולם, הוא נדרש להסביר שוב ושוב במה הוא עוסק, והוא עושה זאת עם ברק בעיניים ובעזרת הרבה תנועות ידיים: "זה כמו שני אנשים מאוד דומים שנסחפים בזרם ימי, אחד עם שיער שחור והשני עם שיער בלונדיני.
התיאוריה אומרת שהם צריכים להיסחף באותו החוזק, אבל במציאות, זה עם השיער הבלונדיני נסחף יותר חזק ואף אחד לא יודע למה. אם היינו מוצאים חלקיקים חדשים – הם היו יכולים לגלות לעולם את הסיבה", הוא אומר כשהוא מנסה להסביר את החיפוש אחר חלקיקים חדשים שהוא עושה במסגרת הדוקטורט שלו.
את המחקר הזה עושה ברנר לא רק מהמעבדה, שם הוא מפעיל טכנולוגיות בינה מלאכותית שמנתחות את תוצאות הניסויים שהוא מבצע בפיזיקת חלקיקים. מפעם לפעם הוא מתייצב בנוגש החלקיקים (ולא מאיץ, כפי שהוא מבקש לדייק) הגדול בעולם, ששייך לארגון האירופי למחקר גרעיני (CERN).
זוהי מנהרה הסמוכה לג'נבה בעומק 100 מטר מתחת לפני הקרקע ובהיקף של 27 ק"מ, ששם מאיצים חלקיקים ומבצעים ביניהם התנגשויות. "כתוצאה מההתנגשות עפים דברים החוצה, וגלאים מיוחדים מודדים את תוצאות ההתנגשויות הללו, מהם מסיקים מסקנות מה קרה בזמן ההתנגשות וכך אפשר לגלות חלקיקים חדשים. כשהגילוי המשמעותי בעת האחרונה התרחש ב־2012 – אז התגלה בוזון היגס – 'החלקיק האלוהי'".
נכון לעת כתיבת שורות אלה, ברנר הוא הצעיר ביותר במשלחת הישראלית, שכוללת בסביבות 20 חוקרים. הוא שירת במשך שש שנים ב־8200, בתפקיד טכנולוגי־מודיעיני, מה שלדבריו העניק לו ניסיון ניהולי ומקצועי שמשרת אותו עד היום. את התואר הראשון בפיזיקה למד ב־Imperial College שבלונדון, בטכניון הוא למד לתואר שני ובימים אלה הוא עובד על הדוקטורט במכון ויצמן למדע בהנחייתם של ד"ר נועם טל הוד ופרופ' אהוד דוכובני.
