על אף גילו הצעיר, תמיר ארליך נחשב לאחד האומנים המצליחים בעולם האומנות העכשווית הישראלי. תמיר נולד בחולון, גדל בשכונת ג'סי כהן ולדבריו, חווית הזרות בילדותו משפיעה רבות על האומנות שלו כיום. "הייתי 'ילד שכונה' שמסתובב הרבה ברחובות ובגנים ציבוריים. בגיל ההתבגרות התחלתי לחוות פער ביני ובין הסביבה שלי, בעיקר סביב ההתמודדות עם שוני מגדרי ויציאה מהארון".
ארליך החל את לימודיו בבצלאל בגיל 19 בלבד, והתמקד באומנות רב תחומית. לאחר סיום הלימודים הוא הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו במרכז הישראלי לאומנות דיגיטלית הממוקם בשכונת ילדותו – ג'סי כהן. "זה היה עבורי סוג של סגירת מעגל והתמודדות עם הקהילה והסביבה איתה נאבקתי כל חיי".
תמיר המשיך ללימודי התואר השני במחלקה לפיסול של ה־of Art Royal College, בלונדון, ומספר כי הלימודים במקום זר הפגישו אותו עם זהותו: "ההיכרות עם סטודנטים מכל העולם הבהירו לי עד כמה אני אומן ישראלי, מכיוון שאיני יכול להפריד את הזהות התרבותית, החברתית והמדינית־פוליטית מהאומנות שלי, גם אם הייתי רוצה".
מאז שסיים את לימודיו, עבודתו של תמיר מהדהדת בשדה האומנות המקומי וזכתה להצלחה רבה. הוא זכה בפרסים, הציג בעשרות תערוכות בארץ ובעולם ומאחוריו שלוש תערוכות יחיד במוזיאונים ובמוסדות מובילים. "עצם הבחירה באומנות כמרכז חיי היא סוג של התנגדות להסללה ההישרדותית שאנשים עם רקע סוציו־אקונומי דומה לשלי לרוב נאלצים ליישר איתה קו. מעולם לא היו לי אשליות ביחס לעתידי הכלכלי אל מול הבחירה באומנות".
בשנתיים האחרונות עובד תמיר כחלק מצמד עם בן זוגו האומן נוי חיימוביץ'. "עשינו את החיבור הזה עם תחילת משבר הקורונה. לפני כן היינו סוליסטים באופן בו תקשרנו את היצירות שלנו לעולם". בימים אלה, הצמד עובד במרץ על מספר פרויקטים, ביניהם שתי תערוכות שייפתחו השנה במאי־יוני, האחת בגלריה ברבור בירושלים והשנייה בגלריה ACC בויימאר, גרמניה.
