כילד בזיכרון יעקב, היה איתי מסד סקרן מאוד, אך בבית הספר הוא לא מצא עניין ולא הסתדר עם המסגרת. מחלה של אביו גרמה לו להתעניין בביולוגיה, ואת הסקרנות רתם, כבר בגיל 14, ללימודים באוניברסיטה הפתוחה – תחילה בביולוגיה ואחר כך בכימיה.
את התואר הראשון סיים בגיל 18, ובקרוב צפוי מסד להגיש את עבודת הדוקטורט בכימיה אורגנית, ולהיות הדוקטור הצעיר ביותר בטכניון – זאת מבלי שניגש אפילו לבגרות אחת בחייו.
"המשימה שלנו בתור כימאים אורגנים, היא ליצור מולקולות מסובכות, שיכולות לשמש, למשל, להרכבת תרופות חדשות. זה כמו לקחת אבני לגו פשוטות ולבנות מהם טירה. כשיש לנו כלים כאלה אנחנו יכולים ליצור מולקולות שלא היו קיימות קודם ביקום – ולחקור את זה – זה סופר מרגש. זה מדע מדויק שיש בו המון מקום ליצירתיות. אנחנו משרטטים את המולקולה שאנחנו רוצים לייצר, אבל גם מצליחים 'לשכנע' אותן להתנהג כמו שאנחנו רוצים", הוא אומר.
התגובה הכימית שבה עוסק הדוקטורט של מסד מכונה "איזומריזציה של אלקנים". כשמבקשים ממנו להסביר מה זה במילים פשוטות, הוא עושה זאת בהתלהבות: "בין האטומים שמרכיבים את המולקולה יש קשרים כפולים. אנחנו לוקחים את הקשר הכפול הזה, יודעים להזיז אותו לאורך המולקולה – תגובת לוואי שעד כה הכירו אותה כתגובה לא רצויה. אני מנסה להשתמש בה ככלי שמסייע בהכנת מולקולות. להזיז קשר כפול ממקום למקום ולהגיע לייצור כימי שעוד לא ראו.
"דוגמה אחת לתופעת הלוואי שאינה רצויה אלה שומני הטרנס. כשמייצרים מרגרינה לוקחים שומן בלתי רווי והופכים אותו לרווי. זו תגובה כימית שלוקחת קשר כפול והופכת אותו ליחיד. אבל בנוסף, מתרחש תהליך איזומריזציה של קשר כפול ממנו נוצר שומן טרנס שלגוף אין מה לעשות איתו. באמצעות אותה איזומריציה הצלחתי להכין מולקולות טובות, ולא רק שומן טרנס שאנחנו לא אוהבים".
בחמש השנים האחרונות התפרסמו שבעה מאמרים אקדמיים שלו בכתבי עת מובילים, ביניהם גם Nature Synthesis. בקיץ הקרוב צפוי לנסוע לפוסט דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' בתחום הננו־טכנולוגיה, בו יישם את הידע הבסיסי בהכנת מולקולות לשיטה חדשה של הפרדת חומרים, מה שייעל תהליכים שדורשים המון אנרגיה, כדוגמת זיקוק נפט.
