אורי זמיר נחשב לאחד הקולות הצעירים, הייחודיים והבולטים שפועלים בשדה האומנות המקומי. על אף גילו הצעיר הוא הספיק להציג במספר מרשים של תערוכות, ביניהן תערוכת היחיד ״אשוט הוזה״ במוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית, תערוכת היחיד ״Crater’s Belly" בגלריית רוזנפלד ובתערוכות נוספות כמו ״מתוך האוסף״, "רודפי מדרכות״, ביריד "צבע טרי", במוזיאון היהודי במינכן ועוד.
"נולדתי למשפחה שתפקדה כמו דירת שותפים מצחיקה בתל אביב", מספר זמיר. "אם היה מצחיק – אז היה מצחיק בטירוף, ואם היה דרמטי – אז היה דרמטי ביותר. ההורים שלי מתחום המשחק והיצירה (אמו של זמיר היא היוצרת והשחקנית ענת ברזילי), כך שמאז ומתמיד הייתי חשוף לעולם התיאטרון, לסיפורים, להומור ובעיקר לצורך המטריד של להמציא את עצמך כל פעם מחדש".
זמיר למד במגמת תיאטרון בבית הספר לאומנויות ומשם הדרך לתלמה ילין ולתיאטרון צה"ל הייתה סלולה. בסיום השירות, נרשם זמיר במקביל לסטודיו למשחק ניסן נתיב וללימודי אומנות בבצלאל. "כשהודיעו לי שהתקבלתי לבצלאל, הבנתי שאין מצב שאמשיך ללמוד תיאטרון, ושזאת תהיה טעות בשבילי לעשות מסלול כל כך תבניתי וידוע מראש. אז פתאום מצאתי את עצמי בירושלים לומד אומנות ואני כל כך שמח על הרגע הזה שהיה נדמה כמאוד פזיז באותה תקופה".
לצד עיסוקו כאומן, עוסק זמיר גם בבימוי ועיצוב במה, בין השאר בזירה הבין תחומית בירושלים ובתיאטרון הבית בתל אביב. כשנשאל כיצד עולמות התיאטרון והאומנות מתחברים אצלו, משיב זמיר: "אני מרגיש שאני במקום שרציתי להיות בו ביחסים שלי עם שני המדיומים האלה, ושאני לא צריך לבחור. הם נושקים זה לזה יותר ממה שחושבים".
