ד”ר ארנון מקורי פעיל עדיין במערך המילואים של צה”ל, אבל עם פרוץ המלחמה נקרא לסייע בזיהוי חללים באמצעות תחום ההתמחות הרפואית שלו כמנהל מערך הדימות של אסותא. “חלק מהתהליך המורכב של זיהוי גופות שמצבן קשה במיוחד נערך במכון לרפואה משפטית באבו כביר”, מספר ד”ר מקורי. “מומחים מהעולם כבר העידו בתחילת המלחמה כי מדובר במלאכת זיהוי גופות מהמורכבות שתועדו אי פעם בקנה מידה עולמי”.
מה בעצם היה התפקיד שלכם?
“האתגר היה להבין מי הם הנרצחים. לקחנו את בדיקות הסי.טי. והשווינו אותן לתיק הרפואי של אותם נפגעים. ניסינו לחפש כל הזמן מאפיינים רפואיים מסוימים שבאמצעותם נוכל לזהות. זה היה תהליך קשה מאוד. עבדנו במשך שבועיים 24/7. עבדנו על המקרים האלה, כשבמקביל כל הזמן הגיעו עוד ועוד גופות. זו עבודה מאוד חשובה, שאני גאה שיכולתי להיות חלק מהצוות שהוביל ד”ר אלון קריספין. זו משימה שלבסוף אפשרה למשפחות סגירת מעגל.
“גייסנו דימותנים מתנדבים רבים, ובמשך שבועיים, ללא הפסקה כמעט, סייענו בזיהוי הנרצחים על ידי ניתוח ופענוח של בדיקות סי.טי. לאחר המוות. המראות היו קשים מאוד. קשה היה לעכל זאת – אדם, חיים שלמים, משפחה – מתרכזים בבדיקות הללו. זה משהו שלא נתקלתי בו בעבר. לא בכמויות האלה ולא במקרים הקשים. באחד המקרים היו אמא וילדה שנשרפו, והאמא גוננה על הילדה. ממש ניתן לראות את זה בבדיקת הסי.טי. שמראה את אותם שרידי גופות".
ד”ר מקורי מעיד על רוח ההתנדבות בקרב הרופאים במהלך המלחמה. “יותר מ־20 רדיולוגים בכירים התנדבו כדי לסייע בזיהוי הנרצחים. הערבות ההדדית והיוזמה הישראלית נותנים תקווה”.
לאחר העבודה האינטנסיבית הוא חזר לבית החולים. “יש את הסתירה בין העשייה ביום יום, כי בבית החולים את מדברת על חולה שאת רוצה לעזור לו, להאריך את חייו – ובמכון לרפואה משפטית את עושה בדיקת סי.טי. לאדם שכבר לא בחיים”.
לאחר חזרתו לבית החולים מדגיש ד”ר מקורי את ההערכות בבתי החולים של אסותא כדי לאפשר שגרת טיפול ואבחון גם בזמן מלחמה באזורים ממוגנים. “דאגנו שהכל יתבצע בזמן המיטבי והמהיר ביותר”, הוא אומר. “האתגר שלנו היה כל הזמן איך להבטיח את שגרת הטיפול למרות המלחמה, ובאמת מגיעה הערכה והוקרה לצוותים על העבודה שלהם. דימותנית צעירה שלנו, למשל, שנותרה בבית לבדה עם הילדים לאחר שבעלה גוייס למילואים, התעקשה להגיע לעבודה כדי לתת שירות למטופלים”.
מה לגבי המשפחה שלך?
“ברמה האישית הבנות שלי מגויסות למילואים. יש לי שלוש בנות, שאחת קצינה בצה”ל, ועוד שתיים שגויסו למילואים, אז גם אנחנו דואגים המון”.