בבוקר השבת של 7 באוקטובר, נקרא ד״ר שלמה גנסלר לדרום הארץ יחד עם חובש, כשברקע ירי טילים מאסיבי. המראות היה קשים מנשוא: גופות מוטלות בצדי הדרך, בתוך מכוניות שרופות וגם על הכביש עצמו. הוא מעיד כי נהג בזהירות רבה ובאיטיות כדי לא לפגוע בגופות שהיו פזורות על הכביש.
ד"ר גנסלר מתנדב בארגון 'איחוד הצלה' כבר תשע שנים. בימי שיגרה הוא רופא מרדים בבית החולים הדסה עין כרם. "קיבלנו טלפונים על פצועים בכפר עזה", הוא מספר. "ניסיתי לעזור בטלפון לנציג הצבא שהיה במקום, כי אי אפשר היה לגשת לשם. שמענו קולות ירי מסביב, והבנו שהמחבלים נכנסו לקיבוץ. הגענו לשדרות ונאלצנו לחלץ גופה בשלב ראשון. המשכנו לנקודת טיפול ופינוי פצועים שהוקמה על־ידי 'איחוד הצלה' בפאתי העיר נתיבות".
בתוך נתיבות התחולל קרב יריות עם מחבלים, ונקודת הטיפול שפתחו בתחנת האוטובוס בעיר נועדה לתת מענה גם לאירוע זה. אט־אט הגיעו עוד אמבולנסים ומכוניות פרטיות וטיפלו באנשים שהגיעו לאותה תחנת אוטובוס. ד״ר גנסלר והחובש שאיתו טיפלו בעשרות נפגעים שם במשך כמה שעות, כל זאת לצד התרעות רבות על חדירות מחבלים, מטחי טילים וריצות למיגונית. באחת הפעמים נפל טיל בקרבתם וגרם לפיצוץ גדול".
לא חששת לחייך?
“לא פחדתי, כי הייתי עסוק כל כולי בטיפול. גם פשוט לא היתה ברירה. סמכתי על השכפ”צ והקסדה. הצטרף אלינו רופא צבאי צעיר ופתחנו בית חולים שדה קטן. רוב הפציעות היו מכוויות ונדרשנו לבצע הטריות (סילוק גופים זרים או רקמות שנפגעו) רבות בשטח וגם החדרת נקזי חזה”.
משם המשיך ד״ר גנסלר אל צומת חלץ, שבו נפתחה נקודת טיפול ופינוי נפגעים. הפצועים שם, הוא סיפר, סבלו מפציעות חמורות וקשות. לנקודת האיסוף הובאו גופותיהם של הרוגים רבים. “חלק גדול מהפצועים היו עובדים זרים”, תיאר ד”ר גנסלר. היעד הבא היה מושב שובה, שגם בו נפתחה נקודה לטיפול בפצועים. רכבי חירום רבים נהרו למקום וגם מסוקים שפינו את הפצועים לבתי חולים.
בלילה הגיעו ד״ר גנסלר והחובש שאיתו אל קיבוץ בארי וטיפלו שם בעשרות פצועים. לאחר מכן עשו את הדרך חזרה לשובה, ומשם לצומת חלץ. רק בשבע בבוקר למחרת חזר ד״ר גנסלר לביתו. בצהריים חזר לדרום להמשיך במלאכת הצלת החיים.