דניאל ביטון מקיבוץ כרמיה היא יזמת בתחום האנרגיה המתחדשת. בגיל 27 היא שותפה ובעלים בחברת EDI אנרגיה ומנהלת פרויקטים סולאריים המייצרים אנרגיה בשווי מאות מיליוני שקלים בשנה. "וזו רק ההתחלה", היא אומרת.
הכל החל במקרה. דניאל עבדה אז באינטל והכירה בלימודי התואר השני את עדי לוי, לימים שותפה, סמנכ"ל בחברת סינרג'י. "הוזמנתי לאחד המפגשים של חברת האנרגיה שבה עבד", היא מספרת. "בתום המפגש חשבתי שאנחנו יכולים להקים בעצמנו חברת אנרגיה מתחדשת. לעדי היה ניסיון בתחום, לי היה ניסיון בניהול פרויקטים, ועם סכום לא גדול של כסף פשוט יצאנו לדרך.
“ההתחלה היתה קשה מאוד. עדי עזב את העבודה שלו ואני נשארתי במשרה חלקית כדי שיהיה לנו מעט כסף להתקיים. לאחר חודשים של כיתות רגליים בין חקלאים, מושבים וקיבוצים, הבנתי שמשהו לא מתרומם. ללקוחות היה קושי להשקיע מיליוני שקלים במערכת שהם לא לגמרי מבינים אותה. מתוך הקושי בניתי מודל שבו הלקוח אינו משקיע כסף – החברה מממנת, מקימה ומתחזקת את הפרויקט, ומוכרת את החשמל לחברת החשמל למשך 25 שנים, ואילו הלקוח נהנה מדמי שכירות על הגג.
“לאורך הדרך הצלחתי לגייס מימון לפרויקטים ביותר מ־100 מיליון שקלים, אבל היו משברים קשים בדרך. אחד מהם היה הפסד של יותר מ־18 מיליון שקל בעקבות ביטול פרויקט דגל של החברה – מערכת סולארית צפה על פני מאגר מים.
“במהלך מגפת הקורונה עבדתי מול גופי התכנון והבנייה, נסעתי למשרדי הממשלה בירושלים לשכנע את רשות המים, רשות החשמל, משרד החקלאות וגופים נוספים לאשר לי היתר בנייה. לאחר קבלת ההיתר, שילמתי על הקרקע לרשות מקרקעי ישראל (רמ”י). בתקופה הכלכלית הכי קשה שידעה מדינת ישראל, התחלתי לעבוד על הפרויקט כנגד כל הסיכויים. אבל אז התברר שרמ"י אישרה בטעות את אותו השטח גם לחברת נדל”ן. הקרב בבית משפט הצריך ממני התמודדות כלכלית ומנטלית, ולמרות הקושי לא ויתרתי עד שהשגתי את המטרה".
ב־7 באוקטובר, נאלצה דניאל שהתגוררה בקיבוץ כרמיה שבעוטף עזה והותקף, לעזוב את ביתה למרכז הארץ. "מאותו הרגע החלטתי שאני יוצאת לחזית נוספת – חזית ההסברה", היא מספרת. "התראיינתי לכלי תקשורת ברוסיה, בארה"ב, בבריטניה, בדרום אפריקה ועוד. יזמתי יחד עם משקיעים כנס בניו־יורק לגיוס תרומות לצבא ולקיבוץ שלי שספג פגיעה קשה".
