את אופי העבודה של העיתונאית ואשת התקשורת מוריה אסרף, אפשר לזקק לכמה מילים בודדות: ישר, ברור, מהיר. לא מתעקל ולא מזגזג.
אסרף גדלה בתל מונד, בת למשפחה ציונית דתית, והשלימה את לימודיה באולפנת צביה בהרצליה. כבר אז התבלטה ככתבת ב׳ראש 1׳ ו׳קול ישראל׳. את קורס הכתבים בגלי צה"ל סיימה בהצטיינות, במהלך שירותה שימשה ככתבת לענייני משפט ומאוחר יותר ככתבת המדינית של התחנה. לדסק המדיני־פוליטי של חדשות 13 הצטרפה ב־2022 ומונתה לכתבת המדינית של הערוץ כשהיא בת 24 בלבד. כיום, כשהיא מככבת ברצועות הפריים טיים של הערוץ ומאחוריה שורה של חשיפות עיתונאיות, הצליחה אסרף לצרוב את שמה כאחת העיתונאיות הבולטות והמשפיעות בתקשורת הישראלית.
״עיתונות זה מקצוע שהשיא בו מחזיק מעט מאוד זמן״, היא עונה באופן ישיר ומפוכח כשנשאלת על רגע השיא בקריירה שלה עד כה. ״אתה מגיע לשיא ומחר יש מהדורה חדשה״.
״לפעמים זה מתסכל״, היא ממשיכה, ״אבל בגדול זה מה שמחזיק אותי במקצוע. זה הריגוש כל ערב מחדש, החיפוש אחר הכותרת. העובדה שאתמול ניצחת או הפסדת ומחר יום חדש. מחר הכל מתחיל מאפס״.
אסרף היא מה שמכנים האמריקנים ‘A straight shooter’. כנה, חדה וישירה. לא מפחדת להיכנס לעימותים. דיווחיה מקצועיים, מועברים לצופים ארוזים היטב, עם עיתונות בלתי מתפשרת שלא משרתת אג׳נדה מסוימת.
"ככה עובדת דמוקרטיה"
גם מבקריה, שטוענים שהיא דווקא כן משרתת אג'נדה, מעידים על אופיה העצמאי ועל העובדה שלא תהסס לשגר ביקורת חריפה נגד השלטון. דבריה לעיתים אמנם לא עולים בקנה אחד עם האג׳נדה הכללית המזוהה עם ערוץ 13, אך ככתבת מדינית המסקרת את מדיניות הממשלה והעומד בראשה היא לא מהססת לבקר אותה. ״הציבור הישראלי הוא זה שבחר בנתניהו וככה עובדת דמוקרטיה״, קובעת אסרף. ״זה לא סותר את העובדה שלשכת ראש הממשלה נתניהו לא מכירה בכלל בתקשורת הישראלית כשחקן לגיטימי״, היא יורה בנחרצות, ״זה בעיני דבר שהוא בלתי נסבל״.
וחרף הביקורת המופגנת, אותה היא לא חוסכת גם מראש הממשלה עצמו, אסרף צברה לא מעט יריבים ומבקרים שמאשימים אותה בהיותה ״שופר של ראש הממשלה״. זה אותו ראש ממשלה שדוברו סילק אותה מקבוצת הווטסאפ המשותפת של הכתבים המדיניים, ושלשכתו מנעה את עלייתה למטוס כנף ציון במסגרת סיקור ביקורו בוושינגטון מוקדם יותר השנה.
דעה מורכבת
״זיקית מתעתעת״, ״ביביסטית מבית״, ״שכחה באיזה ערוץ היא עובדת״ – זה רק מדגם מייצג קטן לחיצי האש הנורים על מי שלכאורה ינקה אידאולוגיה לאומנית מבית. את כולם, שלא במפתיע, היא הודפת בביטחון על האופן שבו היא בוחרת לתווך עבור הצופים את המציאות המורכבת של ימינו: ״זו בדיוק הבעיה, ולא רק של ׳הארץ׳, אלא של כל הצדדים במדינה – אף אחד לא יכול להכיל מורכבות״, היא פוסקת. ״הרי למה קראו לי ׳זיקית׳?! כי יום אחד אני מדברת נגד הממשלה ויום אחר אני יכולה לדבר נגד מערכת הביטחון ובעד הממשלה. נתניהו עושה דברים גרועים וגם עושה דברים טובים, הרמטכ״ל לשעבר עשה דברים גרועים וגם עשה דברים טובים. המציאות מורכבת.
״וגם הדעה שלי מורכבת״, היא ממשיכה. ״אני אישית חושבת שאחרי 7 באוקטובר צריך להיות פה שינוי גדול. מצד שני, לא אני אחליט אלא הציבור. ולא הגיוני שאנשים שצועקים ׳דמוקרטיה־דמוקרטיה!׳ לא יכירו בזכות הדמוקרטית של אנשים אחרים. המציאות היא לא שחור או לבן״, אומרת אסרף ומספרת על החשש הכי גדול שלה: ״הדבר הכי מפחיד אותי ושלדעתי הכי מאיים עלינו – יותר מאיראן או מטבח דומה נוסף – זו העובדה שאנחנו פשוט לא יודעים להכיל את המורכבויות האלה. ואף לא אחד את השני״.
