עוד לפני שהקימה את ״קהילת ברזל״ והפכה לאחת הדמויות הבולטות בתחום השיקום והתעסוקה מאז 7 באוקטובר, דניאלה גיגי כבר הספיקה לבנות לעצמה מסלול חיים שמבוסס כמעט כולו על עשייה ציבורית. בגיל 16 הקימה את ״מבט לאופק״ – מיזם שליווה צעירים על הרצף האוטיסטי בהשתלבות בצבא ובשירות הלאומי, אחרי שנחשפה מקרוב לקושי שלהם להבין ולהתנהל בתוך המערכת. ״כל דבר שמפריע לי – אני מנסה לשנות״, היא מספרת. גם במהלך השירות שלה כקצינה בצה״ל המשיכה במקביל להרצות, להוביל יוזמות חברתיות ולעודד בני נוער לקחת אחריות על המציאות שסביבם.
אחרי השחרור מצה״ל עברה להתגורר בקיבוץ גבים שבעוטף עזה, במקביל ללימודי משפטים ולעבודה בכנסת ובמשרדי ממשלה. היא שימשה בין היתר כדוברת של חברת הכנסת קרן ברק, עבדה במשרד ראש הממשלה עם אביר קארה ובהמשך היתה יועצת כנסת-ממשלה במשרד התחבורה. המעבר לעוטף, מבחינתה, לא היה מקרי. ״אני מאמינה שזו זכות ליישב את הארץ באזורים האלה, ושכל אזרח במדינה צריך להבין מה תושבי העוטף חווים״.
ימים ספורים אחרי 7 באוקטובר, כבר נכנסה לקיבוצים שנפגעו, פגשה מפונים ומשרתי מילואים – והבינה שהיא לא מסוגלת פשוט לחזור לחיים הרגילים. ״הרגשתי שחייבים לעשות משהו״, היא אומרת. מתוך התחושה הזאת נולדה ״קהילת ברזל״ – יוזמה שהקימה יחד עם שותפים במטרה לעזור למפונים, פצועי כוחות הביטחון ומשרתי מילואים להשתלב מחדש בעולם התעסוקה. מה שהתחיל מפניות יזומות לחברות וגיוס משרות דרך קשרים אישיים, הפך בזמן קצר לרשת שמלווה אלפי אנשים ומחברת אותם למאות מעסיקים ברחבי המשק.
מאז, ״קהילת ברזל״ כבר הפכה להרבה יותר מיוזמת חירום. לצד חיבורים לחברות מובילות במשק, גיגי והצוות שלה מפעילים תוכניות מנטורינג, הכשרות מקצועיות ויוזמות נוספות שנועדו לעזור לאנשים שנפגעו מהמלחמה לבנות מחדש תחושת יציבות ושייכות. במקביל, במהלך התקיפות האיראניות, היתה ממקימות ״מרחב הזהב״ – יוזמה שנועדה לסייע לקשישים שלא הצליחו להגיע למרחבים מוגנים או להתנהל בהם באופן בטוח. מבחינתה, כל הפרויקטים האלה נשענים על אותו רעיון בסיסי: לזהות איפה חסר משהו – ולפעול. ״אם כל אחד יעשה צעד קטן כדי לשנות משהו בחברה הזאת – ניצחנו״, היא מסכמת.
