מאי תגר

כשהיתה בת 15, אמה של מאי תגר ניסתה לצאת מחניון בתל-אביב, ומאי ניגשה לנהג החוסם וביקשה שיזיז את הרכב. אותו נהג התברר כסוכן דוגמניות – וכך, לגמרי במקרה, התחילה קריירת הדוגמנות שלה. תוך זמן קצר כבר טסה ללונדון, ובהמשך גם לניו יורק, שם החלה לעבוד עם מותגים בינלאומיים, בעוד בני גילה מבלים בתיכון.

״זה מהסיפורים של פעם״, היא צוחקת. הפריצה הגדולה הגיעה עם קמפיין עולמי של אסתי לאודר, ובהמשך גם עבודות ללואי ויטון, ויקטורייז סיקרטס, דיור, ארמני, ומותגים נוספים. כל זה הפך אותה לאחת הדוגמניות הישראליות הבולטות בזירה הבינלאומית.

תגר, שגדלה בגני תקווה כבת בכורה לארבעה אחים, נכנסה לעולם האופנה בגיל צעיר מאוד – מציאות שלדבריה עיצבה אותה במהירות. לצד ההצלחה והקמפיינים הגדולים, היא מתארת גם שנים של בדידות, טיסות בלתי פוסקות והתעסקות אינטנסיבית במשקל ובדימוי גוף. ״זה היה שם תמיד״, היא אומרת. ״במיוחד בגילאים שבהם האישיות והביטחון העצמי עוד מתעצבים״. בשלב מסוים, הלחץ הפיזי והנפשי כבר הפך למוחשי: אחרי תקופה אינטנסיבית של נסיעות ועבודה בין אירופה לניו יורק, הגוף שלה קרס. ״פשוט הפסקתי לתפקד״, היא נזכרת. ״לא הצלחתי ללכת לבד״. האירוע הוביל לאשפוז ולהתאוששות שנמשכה קרוב לחודש – רגע שאילץ אותה ללמוד איך להחזיק את הקריירה מבלי לאבד את עצמה בתוכה.

אחרי 7 באוקטובר, הקריירה הבינלאומית של תגר קיבלה גם ממד אישי ופוליטי. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה עלה קמפיין גדול שצילמה ל-Dior Beauty – זמן לא רב אחרי שבלה חדיד, המקדמת עמדות אנטי ישראליות, היתה אחת הפרזנטוריות הבולטות של המותג. תגר מדגישה שהטיימינג היה מקרי, אך ברשתות החברתיות הקמפיין כבר הפך לחלק משיח רחב הרבה יותר. בעקבות תמיכתה הפומבית בישראל, ספגה תגובות קשות ואף הודעות נאצה ברשת. תגר לא הסתתרה ובחרה להשתמש בקשרים ובפלטפורמה שבנתה לאורך השנים כדי להסביר לאנשי התעשייה הבינלאומית מה קורה בישראל מנקודת מבטה. לדבריה, דווקא התקופה הזו גרמה לה להבין שלקריירה שבנתה יש משמעות שחורגת מעבר לקמפיינים וצילומים. ״הרגשתי שיש לי אחריות להשתמש במקום שהגעתי אליו גם עבור דברים שהם מעבר לעבודה עצמה״, היא אומרת.

את רוב שנות ההתבגרות שלה העבירה תגר לבד, בטיסות, צילומים ואודישנים – מציאות שלדבריה הכריחה אותה להפוך לעצמאית בגיל צעיר. ״אני מרגישה שהעולם הזה גידל אותי״.

מעבר לעבודה עצמה, היא מספרת שהיא אוהבת את התנועה הבלתי פוסקת, את המפגש עם אנשים מכל העולם ואת האפשרות להשתמש בפלטפורמה שבנתה גם לדברים שמעניינים אותה מחוץ לאופנה. דווקא מתוך ההיכרות הקרובה עם התעשייה, היא אומרת שהיום היא כבר יודעת להסתכל עליה בצורה מפוכחת יותר – להבין מה לקחת ממנה, ובעיקר איפה לשים את הגבול.

היום, בגיל 27, תגר כבר מסתכלת אחרת על הקריירה שהתחילה במקרה בחניון בתל-אביב. אחרי יותר מעשור של חיים על הקו, היא מכירה היטב גם את הצדדים הזוהרים של התעשייה, וגם את המחירים שהיא גובה מאנשים צעירים שנכנסים אליה מוקדם מדי. דווקא בגלל זה, היא מדברת היום הרבה על אחריות: של סוכנויות, של מותגים, ושל האנשים שמעצבים את הסטנדרטים שנערות צעירות גדלות לתוכם. במקביל להמשך הקריירה הבינלאומית שלה, היא כבר חושבת גם על העתיד – שילוב של משחק, הנחיה ועשייה עם משמעות חברתית רחבה יותר.

אחרי שנים שבהן העבודה היתה מרכז חייה, היא אומרת שהיום חשוב לה גם לבנות לעצמה חיים יציבים יותר בארץ, קרובים למשפחה ולדברים שממלאים אותה מחוץ לתעשייה. אם יש מסר אחד שתגר היתה רוצה להעביר לנערות צעירות שחולמות להיכנס לעולם הדוגמנות, הוא קשור דווקא למה שקורה מחוץ לפריים. לדעתה, הדבר החשוב ביותר הוא להיכנס לעולם הזה עם מעטפת נכונה – הורים, חברים או אנשים קרובים שיודעים לשמור עלייך גם ברגעים הפחות זוהרים של התעשייה. ״צריך להתייחס לזה כעבודה, לא כלייף-סטייל״, היא מסכמת. מבחינתה, דווקא היכולת לשמור על חיים, אנשים ועוגנים מחוץ לתעשייה היא מה שמאפשר ליהנות מהעולם, מבלי ללכת לאיבוד בתוכו.