כשרוב האנשים חושבים על המוח, הם חושבים על מחשבות, רגשות או זיכרונות. נגה מודריק חושבת על דאטה. כדוקטורנטית ב־Johns Hopkins University, היא מפתחת שיטות חישוביות שמנסות לפענח כיצד אזורים שונים במוח מתקשרים זה עם זה וכיצד פעילות עצבית משתנה בזמן קבלת החלטות.
״בשנים האחרונות יש לנו יכולת להקליט פעילות מוחית ברזולוציה שלא היתה קיימת בעבר״, היא מסבירה, ״הבעיה היא שהיקף הדאטה כל כך גדול, שקשה להבין משהו בלי כלים חישוביים חדשים״. המחקר שלה משלב בין מדעי המוח, מתמטיקה ולמידת מכונה, ומאפשר לחוקרים לזהות דפוסים שלא ניתן היה לראות קודם לכן.
הדרך לעולם המחקר לא התחילה עם תוכנית גדולה. בתיכון השתתפה בתוכנית למדע חישובי במרכז, שם נחשפה לראשונה לתכנות וללמידת מכונה. ״בהתחלה היה לי מאוד קשה״, היא מודה, ״לקח לי זמן להבין את החשיבה התכנותית״. היא המשיכה לתואר כפול בהנדסה ביו־רפואית ובמדעי המוח באוניברסיטת ת"א, שם זכתה פעמיים בפרס הרקטור על הישגים יוצאי דופן ושש פעמים בהצטיינות דקאן.
את האפשרות לעשות דוקטורט בארה"ב גילתה כמעט במקרה, ואחרי תקופת מחקר ב־UCLA והיכרות עם חוקרים וסטודנטים מכל העולם, בחרה לבסוף באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שם השלימה לאחרונה את הדוקטורט שלה.
בשנים האחרונות הספיקה לפרסם מחקרים בכנסים ובכתבי עת מהחשובים בעולם, לזכות במענקי מחקר יוקרתיים ולהציג את עבודתה בבמות בינלאומיות. העוינות כלפי ישראלים לא פסחה עליה בקמפוס. ״ראיתי סטודנטים שמצדיקים את הטבח ומארגנים אירועים סביבו״, היא מספרת. באחד המקרים אף הותקפה מילולית ופיזית, לאחר שהתראיינה והזכירה את החטופים. עם זאת, היא מדגישה, האוניברסיטה והמחלקה שלה תמכו בה והיא מרגישה על כך בת מזל.
כיום, לאחר שסיימה את הדוקטורט, מודריק עוברת לסיאטל לפוסט־דוקטורט עצמאי במכון Allen Institute for Brain Science ובאוניברסיטת וושינגטון, במסגרת תוכנית Shanahan Fellowship, שאליה נבחרים עד שלושה חוקרים בלבד מדי שנה. המטרה הבאה שלה: להמשיך באקדמיה, להקים מעבדת מחקר משלה, ולהמשיך לפענח את אחת המערכות המורכבות ביותר שאנחנו מכירים – המוח האנושי.
