יוליה צ'רנוי נולדה עם שיתוק מוחין קל, אבל לא נתנה לדבר לעצור אותה • לאחר שניסתה שני ענפי ספורט אחרים, הגיעה לקליעה ועשתה היסטוריה כשהפכה לשיאנית ישראל גם בספורט פראלימפי וגם בספורט אולימפי
"מגיל צעיר היה לי ברור שאני לא יכולה לסמוך על הגוף שלי. הוא היה ישות נפרדת – הייתה יוליה, והיה הגוף בו היא נמצאת", מספרת יוליה צ'רנוי, שחזרה לפני כמה שבועות מאליפות אירופה בקליעה, בה הגיעה למקום הרביעי והמכובד מבין 36 קלעים, בהם נשים וגברים.
יוליה נולדה בקזחסטן, ומתמודדת מילדות עם קושי בהליכה ובשימוש ביד ימין כתוצאה משיתוק מוחין. בגיל 19 עלתה לישראל לבדה והחלה לעבוד וללמוד. "כשעליתי לארץ נכנסתי למוד של הישרדות. רכישת השכלה הייתה הדרך היחידה עבורי", היא נזכרת. ב־2011 התקבלה לעבודה בחברת החשמל, בה היא עובדת עד היום. "עד שהיה לי ביטחון תעסוקתי לא הרשיתי לעצמי לחלום, לצאת מאזור הנוחות שלי ולנסות משהו שיעשה לי טוב. גם לא ידעתי האם הגוף שלי יעמוד בזה. הצטרפתי לטריאתלון בתור תחביב, וניסיתי ריצה, שחייה ורכיבת אופניים".
היא החליטה להמשיך עם הספורט, ולהתמקד בחתירה. לאחר שסיימה את מקצה החתירה במשחקים הפראלימפיים בריו בשנת 2016 – בהם הגיעה יחד עם ראובן מגנאג'י למקום התשיעי, היא הכירה את הקלע האולימפי גיא סטריק, שלימים הפך להיות המאמן שלה. היא הוזמנה לנסות את ענף הקליעה, ומשם הכל היסטוריה. כעבור מספר חודשים החלה להתאמן עם סטריק, ובשנת 2018 השתתפה לראשונה בחייה במקצה משותף לנשים וגברים באליפות העולם, והגיעה למקום ה־12 מתוך 48.
"מאה אחוז אחראית"
"הקליעה מרגישה כמו הבית", מספרת צ'רנוי. "הדרך אליה הייתה תלולה, אבל מצאתי את שלי. אהבה אצלי קשורה לעשייה סביבה – סדר היום שלי סובב סביב קליעה – מדיטציה, רוטינת אימונים, אימונים מנטליים, והרפייה בלילה. זה חלק מהחיים שלי ומהשגרה היומית בבית. קליעה היא ספורט מאוד תובעני, הכל בראש. כשעובדים פיזית הראש לא עובד, אין מחשבות או התלבטויות, ובקליעה חשוב מאוד להיות באיזון, וגם לקחת אחריות. אני מאה אחוז אחראית על מה שקורה בספורט שלי".
באליפות העולם שנערכה באוסטרליה ב־2019, סיימה יוליה במקום השלישי במקצה 50 מטר חופשי במצב שכיבה, וזכתה במדליית ארד בקליעה. בעקבות ההישג הזה היא ייצגה את ישראל במשלחת למשחקים הפראלימפיים בטוקיו ב־2020. בשנת 2022 זכתה במדליית זהב באליפות אירופה לקבוצות יחד עם אלי חברה ועופר צורי. באותה השנה זכתה במדליית ארד באליפות העולם באבו דאבי. היא הספורטאית הישראלית הראשונה שמחזיקה גם בשיא של ההתאחדות לספורט נכים וגם בשיא של התאחדות הקליעה.
"באליפות אירופה למשל, ברור שרציתי להגיע למקום גבוה יותר, והתאכזבתי. מצד שני, אני לומדת שגם במקצוע שלי יש ימים טובים יותר ופחות. גם אני עושה טעויות בעבודה, אבל הטעויות שלי הן פומביות. בגלל 30 שניות של איבוד פוקוס נפלתי מהמקום הראשון לרביעי. אבל גם אם לא אתקדם השנה, זו הייתה שנה טובה. עבדנו, עשינו, הרווחנו".
"אני רואה את מה שכותבים על הקולגות שלי", עונה צ'רנוי כשהיא נשאלת על ביקורת הצופים והגולשים ברשתות החברתיות. "לדעתי זה חסר רגישות והבנה של מה כרוך בלהיות ספורטאי שכל כך מחויב לחיים האלה. משטר האימונים והתזונה, השינה המעטה וההיעדרויות הרבות מהבית ומהמשפחה. הטעויות שלנו לא פחות מביכות וקשות מהתגובות שאנחנו מקבלים ברשת, והייתי רוצה שאנשים יתחשבו בספורטאים ובמשפחות שלהם שקוראים אותן". בימים אלה מתחרה יוליה באליפות העולם בפרו.
לאחרונה שברה צ'רנוי את שיא ישראל הכללי בקליעה לנשים (עם או ללא מוגבלות) והיא הספורטאית הישראלית הראשונה שהבטיחה את השתתפותה במשחקים הפראלימפיים בפריז 2024, אליהם היא מכוונת את כל האנרגיה שלה. "האם המטרה היא מדליה אולימפית? אני לא יכולה לשקר ולהגיד שלא, אבל יש לי חמישים מתחרים, גברים ונשים, כך שהמטרה שלי היא לעשות את מה שאני יודעת, להיות ברגע וליהנות מכל כדור שאני יורה. אם המוכנות המנטלית והטכנית שלי תתאים למדליה, אני אהיה שמחה, עם המבט ללוס אנג'לס 2028, כמובן".
