Contributors
בחודש הקרוב יחלוף עשור מאז המחאה החברתית, המוכרת יותר בתור "מחאת הקוטג". אחד מתוצרי המחאה הנו החוק לקידום התחרות בענף המזון, או "חוק המזון" שנכנס לתוקף ב-2015. המטרה המרכזית בחקיקה הייתה להוריד את מחירי מוצרי המזון ולעודד תחרות בשוק.
בפועל, מחירי המזון לא ירדו כלל. בהתאם למחקר שערכה רשות התחרות, הרווחיות של הרשתות הקמעונאיות למזון רק עלתה מאז שהחוק נחקק. החוק התיימר לטפל בבעיית המחירים והריכוזיות בשוק בשלושה מישורים: הסדרת היחסים בין ספקי-המזון הגדולים והקמעונאים, פיקוח על התרחבות גאוגרפית של רשתות השיווק וכן פתיחה של סניפים חדשים באזורי עסקים שבהם הן דומיננטיות, ויצירת מנגנון המסייע בשקיפות מחירים.
המיקוד בחוק היה בעיקר בהסדרת היחסים בין סיטונאים וקמעונאיים במקום להתמקד במחירים לצרכן, ולכן הוא שגוי. משאבי הפיקוח מוגבלים ובענף המזון ראוי למקד אותם במחירים לצרכן. בנוסף, מחקר שערכה רשות התחרות על השפעות החוק, הסתבר שבעקבות הסדרת היחסים בין הספקים הגדולים ורשתות השיווק חלה אמנם ירידה קלה במחירים הסיטונאיים, (סביב 1.1%), אך הצרכנים לא הרגישו כלל בהוזלה.
רגולציה ייחודית לישראל
הפיקוח על התרחבות של רשתות השיווק הוא רגולציה ייחודית לישראל, ללא אח ורע במדינות אחרות. ספק אם יש לנוהג הזה תרומה משמעותית התורמת להפחתת מחירי המזון. מנגנון שקיפות המחירים תורם אמנם למידע ושקיפות לצרכן, אבל גם מקל על רשתות השיווק להגיע לשיווי משקל במחירי המוצרים בכל קטגוריות המזון. התוצאה היא ששקיפות המחירים תורמת יותר לרשתות השיווק לייצב מחיר, מאשר לצרכנים לצורך מיקוח והפחתת מחירים.
אם אנטיוביטיקה לא מסייעת להחלמת החולה, צריך להחליף אותה או לכל הפחות לשנות את המינון שלה. כך יש לנהוג בנוגע לטיפול בענף המזון. רגולציה נכונה בענף המזון היא קריטית ללוחמה ביוקר המחיה. ההוצאה על מזון היא מרכזית בכל משק בית בישראל. יתר על כן, מחירי המזון משפיעים במיוחד על שכבות חלשות שאצלן רכיב ההוצאה היחסי על מוצרי מזון, יחסית לכלל ההכנסות שלהם, הוא גבוה יותר.
בענף כה משמעותי לכיסו של הצרכן, ובמיוחד לצרכנים המגיעים מאוכלוסיות מוחלשות, אין מנוס, נוסף לאמצעים שבחוק המזון, לייעל ולהרחיב את הפיקוח על המחירים. הפיקוח צריך להתמקד במחירים לצרכן ובמוצרים בעלי הביקוש הגדול ביותר, בדרך כלל הם גם קשיחים יותר.
לפיקוח יש גם חסרונות מבחינה תחרותית, כשם שלטיפולי הקרנות יש תופעות-לוואי שליליות. ואולם, כפי שנלחמים בגידול באמצעות הקרנות, אין מנוס מלהתמודד עם גאות במחירי מוצרי-המזון באמצעות פיקוח יעיל ונמרץ על מחירים מרביים של מוצרי מזון מרכזיים.
הפתרון: לייעל ולאגד
פיקוח על מחירים של מוצרי מזון קיים גם היום בצורה מינורית, אך על מעט מוצרים ובצורה לא יעילה. הוא מבוזר בין שלושה משרדי ממשלה: משרד האוצר, הכלכלה והחקלאות. מומלץ להרחיב את הפיקוח על מוצרי מזון נוספים ולייעל ולאגד אותו תחת גוף מקצועי אחד – רשות התחרות, שתרכז תמונה מלאה על הענף במישור הקמעונאי והסיטונאי. כך תוכל הרשות לפקח על התנהגות השחקנים המובילים בענף וב בבד לפקח על מחיר מוצרי המזון לצרכן, שהם המוקד ולב העניין. הנושא חייב להיות בראש "סד היום" מבחינת הרשות.
בנוסף, שיכלול של כלל אמצעי הפיקוח שבחוק המזון חייב לבוא לידי ביטוי גם בהסדרת נושאים שהחוק לא מטפל בהם, כמו מכירות בשיטת "המותג-הפרטי" שהופכות את הרשתות הקמעונאיות בעלות המותגים הפרטיים וספקי-המזון למתחרים, ומכירות-מרחוק של מזון כמו מכירות בטלפון, באינטרנט, או באמצעות אפליקציות, תופעות שצוברות תאוצה גם בענף המזון.
לסיכום, פיקוח יעיל ומקצועי תחת קורת-גג אחת על מחירי מוצרי המזון החשובים בעלי הביקוש הקשיח, שכלול אמצעי הפיקוח הקיימים בחוק המזון והתאמתם למציאות, ביטול מנגנון שקיפות המחירים שבחוק שנזקיו גדולים מתועלתו, ומתן עדיפות ליעד של הוזלת מחירי מוצרי המזון על פני יעדים אחרים של רשות התחרות, יאפשרו להוריד מחירים ולהילחם ביעילות ביוקר המחייה. היעד מורכב ומאתגר, אך בר השגה. כניסה לתפקיד של שרת כלכלה חדשה ובחירה צפויה בממונה חדש/ה על התחרות, הם הזדמנות לנווט את התחרות בענף המזון בכיוון הרצוי.
הכותב הוא Contributor, ראש תחום התחרות במשרד עורכי הדין פרל כהן צדק לצר ברץ.
ה-Contributers של פורבס ישראל הם כותבים עצמאיים שנבחרו על ידי מערכת פורבס, מומחים בתחומם, המספקים פרשנות וסקירת תופעות עכשוויות בתחום התמחותם. התוכן הוא מטעמם ובאחריותם והוא אינו תוכן ממומן.
