באתר של מעצבת האופנה האמריקנית טרייסי פורטר, מי שמדגמנת את הבגדים היא פורטר בעצמה. רזה, בלונדינית ובגובה 155 ס"מ, היזמית בת ה־55 מצטלמת בכל אחד מהעיצובים שלה.
בעלה משתמש באייפון שלו כדי לצלם תמונות, שלעתים קרובות הם מצלמים על חוף שנמצא 15 דקות מביתם בעמק סנטה אינז שבקליפורניה. אחר כך הם מעלים אותן לאתר המסחר האלקטרוני שלהם, The Porter Collective. באתר אפשר לראות את פורטר בשמלת מידי מפוספסת, בקרדיגן סרוג וססגוני ובכובע קש רחב שוליים בשחור־לבן.
פורטר מספרת, שהיא מחפשת דרכים להחליף את עצמה כדוגמנית לא רק כדי להקל על העומס, אלא גם כדי לגוון את האתר. לדאבונה, דוגמניות אחרות הן יקרות מאוד. אז היא בוחנת שירות חדש של בינה מלאכותית של הסטארט־אפ הישראלי Botika.
התמונות נראו כל כך מציאותיות, שכשהיא הראתה לבניה – הם הודיעו לה שהיא מפוטרת. "אני ממש מתרגשת. אני לא רוצה להיות הדוגמנית של המותג שלי יותר", צחקה פורטר.
טרייסי פורטר. מדגמנת את הבגדים שהיא מעצבת | צילום: The Porter Collective
מכירות ביותר מ־6 מיליארד דולר
חברת האופנה Levi’s ספגה ביקורות קשות לאחר שהודיעה על כוונתה לשלב באתר החברה דוגמנים ודוגמניות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית. בהודעה לתקשורת הכריזה החברה כי תשתף פעולה עם חברת AI כדי להגדיל את מספר הדוגמניות באתר וליצור גיוון אתני גדול יותר.
ההודעה יצרה סערה בתעשיית האופנה. דוגמניות ממוצא אתני שונה טענו כי גם כך הן מקופחות לעומת דוגמניות לבנות. לא רק זאת, אלא שהמהלך פוגע לא רק בדוגמניות אלא בכל התעשייה שמסביב – צוותי צילום, איפור, סטיילינג ועוד. מכירותיה של Levi’s הסתכמו ב־2022 ב־6.2 מיליארד דולר, ולכן לא נופתע אם רשתות אופנה וביגוד אחרות יימנעו מלהשתמש, או להודות שהן משתמשות בדוגמניות ובדוגמנים לא אנושיים.
הביקורת הציבורית עדיין לא הגיעה לחנויות האופנה הקטנות והמשפחתיות שתקציביהן, כמו זו של טרייסי פורטר, יקרסו תחת העלויות של עיצוב השיער, האיפור והצילום – גם ללא האינפלציה, יוקר המחייה והמיתון.
"בכלכלה הנוכחית הלקוחות מחפשים בעיקר לצמצם עלויות", אומר ערן דגן, מייסד שותף ומנכ"ל בוטיקה, שפונה לעסקים קטנים ומתכננת להשיק שירות מנויים לשימוש בדוגמני הבינה המלאכותית שלה, ב־15 דולר לחודש.
החברה נערכת להשקת השירות ב־Shopify, לו רשימת המתנה של למעלה מ־1,000 לקוחות. דגן אומר כי בוטיקה זכתה להתעניינות ממוכרים בפלטפורמות למכירה חוזרת כמו Poshmark ו־Depop, שבהן יזמים בדרך כלל מצלמים את הבגדים שעיצבו על עצמם, ומשתמשים בתמונה ללא סימנים מזהים.
"ייצוג האנדרדוג"
חברה אחרת בתחום, Lalaland, מודה אף היא שהצמיחה האחרונה שלה מגיעה בעיקר מעסקים קטנים ובינוניים. בעוד שהחברה סירבה לחשוף נתוני הכנסות, המייסד והמנכ"ל מייקל מוסאנדו אומר שהעסקים גדלו משמעותית במהלך החודשים האחרונים, והמכירות גדלו פי שמונה או תשעה.
"אנחנו עוזרים למותגים מתפתחים, בעלי תקציב נמוך, שרק מתחילים את דרכם ומתכננים צילומים", אמר מוסאנדו. "אנחנו פועלים לאזן את מגרש המשחקים על ידי ייצוג האנדרדוג".
העובדה היא שהפקת צילומים היא יקרה לכולם, ולמרות שהקונים דורשים יותר ויותר להציג בגדים במגוון דגמים, לאף מותג אין תקציב בלתי מוגבל לעשות זאת. טרייסי פורטר נהגה לשכור צלמים חיצוניים, דוגמניות ומעצבי שיער ואיפור כדי לצלם את המוצרים שלה, אבל העלות הגיעה ל־5,500 דולר על כל סשן.
אם היא תעביר את הצילומים עבור העסק שלה, שמגלגל מיליוני דולרים כיום, לחברה חיצונית, היא מעריכה שזה יעלה לה 500 אלף דולר בשנה. "זה פשוט יותר מדי כסף".
וכך הגיעה פורטר לדגמן את הבגדים בעצמה. עם זאת, הדבר מקשה על קונים בעלי מבנה גוף או מוצא אתני שונה לקבל תחושה כיצד העיצובים שלה ייראו עליהם. "מה שאני רוצה לעשות זה לצלם תמונה ולראות אותה בגדלים שונים. קטן, בינוני וגדול. אבל אני לא רוצה להעסיק את כל האנשים שיגרמו לזה לקרות", אומרת פורטר. "כי לא יישאר רווח בחברה, ונצטרך לסגור אותה".
צילומים – רק באירוע מיוחד
ג'ייקוב פלורס, גם הוא בעל עסק קטן, מצפה לתקופה בה ימצא ביתר קלות דגמים המשקפים את קהל הלקוחות שלו. Blissfully Brand, חנות האינטרנט של מעצב האתרים לשעבר מסן אנטוניו, מוכרת שמלות וחצאיות בהדפסים צבעוניים בהשראת אופנה משנות ה־60 וה־70, ולה אחוז לקוחות גדול בשנות ה־40 וה־50 לחייהן. רוב הדוגמניות שניתן לשכור, מספר פלורס, הן הרבה יותר צעירות.
לאחרונה הוא החל להשתמש בפלטפורמה של Lalaland, בה ניתן לבחור ידנית דוגמניות ודוגמנים דיגיטליים מספרייה מובנית, להלביש אותם בבגדים ולהעלות את התמונות לאתר, מבלי לצאת מהבית.
תמורת 300 דולר לחודש הוא מקבל 50 תמונות, מה שמאפשר לו להציג יותר מהבגדים שלו על דוגמניות ודוגמנים, ומהר יותר. בעבר הוגבל לצילומים ארבע פעמים בשנה בלבד, תמורת 900 דולר ובהן ניסה לצלם כמה שיותר תמונות של דוגמניות ב־20 תלבושות שונות.
היום, הוא מתכנן להפיק צילומים רק פעם או פעמיים בשנה, כדי שיוכל להציג את בגדיו בחוף הים או ברחובות העיר. הוא נעזר בבינה מלאכותית גם במודעות ופרסומים ברשתות החברתיות, מה שמאפשר לו להתמקד בקהלים ספציפיים עם תמונות מותאמות.
ריצ'רד אוונס, מייסד סטארטאפ הבריאות Juro Miru, בחר גם הוא לכלול כמה תמונות של דוגמני בינה מלאכותית בהשקת אתר המסחר האלקטרוני החדש שלו, בנוסף לתמונות של בגדים מונחים על משטח.
באשר לקונים, המשימה לזהות אם מדובר בדוגמן או דוגמנית בשר ודם או יציר AI ממוחשב – זו תהיה משימה בלתי אפשרית. אין כללים ברורים להבחנה בין השניים, למרות שחברות מסחריות מתחילות לחשוב גם על זה. לפי הדיווחים, TikTok עובדת על כלי שיאפשר ליוצרים להצהיר האם הם השתמשו בבינה מלאכותית.
"כשאתה מציג דמות שאמורה להיחשב להיחשב לאדם אמיתי, אני חושב שיש צורך לחשוף שזו תמונה שנוצרה על ידי מחשב", אמר דיוויד דנקס, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו שמחקרו בוחן סוגיות אתיות סביב בינה מלאכותית.
פורטר מתחבטת בין השאר בשאלה הזו. "איך הלקוח ידע? האם עלינו לספר? אנחנו אמורים להגיד משהו? יש הרבה שאלות", אמרה. חבריה חוששים מבינה מלאכותית ואמרו שהם חושבים שהמהלך "יגנוב" לדוגמנים ודוגמניות אנושיות את העבודה. "זוהי שיחת שולחן ארוחת הערב הקבועה אצלנו".
