אירועי 7 באוקטובר, המלחמה בעזה ומלחמת 12 הימים ביוני השנה, הציבו את המרכז הרפואי סורוקה, פעם אחר פעם, בחזית המלחמה הרפואית. צילמנו השנה לשער הגיליון שלושה רופאים – יו"ר ההחטיבה הכירורגית, מנהלת מחלקת נשים ויולדות ומנהל המחלקה לאורולוגיה – שהיו שם בזמן אמת. אבל זהו סיפורם לא רק של השלושה, אלא של כל רופאי סורוקה ועובדיו, ובמידה רבה
של רופאים רבים בישראל.
בבוקר ה־7 באוקטובר, כשמטחי הטילים כבר נפלו על הדרום, פרופ' ניקולא מבג'יש, מנהל המחלקה לאורולוגיה, יצא מביתו בתל אביב כשהוא עדיין מחלים מניתוח שעבר ימים ספורים קודם לכן. ״כולם נרתמו למשימה, עבדנו ימים ולילות ברציפות״, הוא משחזר, ״באותו יום סיימתי את העבודה בשתיים לפנות בוקר, עם ההבנה שנפתח פרק חדש ומטלטל״.
באותן שעות ממש, פרופ' יעל רפאלי, יו"ר החטיבה הכירורגית ומנהלת היחידה לכירורגיית חזה, הייתה שקועה עמוק בעבודתה בחדר ניתוח: ״הקפיצו אותי ב־7:30 בבוקר. לא הספקתי לשים רגל בבית החולים וכבר נקראתי לחדר הניתוח״, היא מספרת. ״מאותו רגע ניתחנו בשרשרת, מקרה אחרי מקרה, כמעט בלי להרים את הראש – עד השעה ארבע אחר הצהריים. כל הזמן הזה לא היה לי מושג
מה מתרחש בחוץ״.
בצד השני של בית החולים התרוצצה פרופ' רלי הרשקוביץ, מנהלת מחלקת נשים ויולדות במרכז סבן כדי לנייד לאזורים מוגנים אמהות טריות ותינוקיהן הרכים, שנולדו זה עתה אל היום השחור בתולדות המדינה, בשיאה של מתקפת רקטות על המרכז הרפואי. ״מה שחקוק בזיכרוני יותר מכל הוא דווקא השקט. לא הייתה המולה, רק התכנסות פנימית מדהימה. כולן פעלו מתוך דחף אימהי לשמור על
החיים שנולדו זה עתה״, היא נזכרת.
אחד המבחנים המאתגרים, אחרי שנתיים ארוכות של מלחמה, הגיע ביוני 2025. טיל איראני פגע ישירות במבנה המחלקות הכירורגיות הצפוני של סורוקה, והרס את מחלקות אף אוזן גרון, אורולוגיה ועיניים. המחלקה של מבג'יש הפכה ברגע אחד ל״חסרת בית״. פרופ׳ רפאלי, שמחלקתה אמנם לא נפגעה ישירות, נרתמה גם היא למאמץ המערכתי ופרופ' הרשקוביץ הובילה את הצוות שלה דרך פינוי ושיפוץ המחלקה ודאגה לשמירה על רצף טיפולי. ״נאלצנו לצאת מהמרחב המוכר, ויש עוד דרך עד שהמחלקה תחזור למלוא הפוטנציאל שלה״, היא מזכירה, ״אבל הרוח של הצוות היא זו שמחזיקה את הקירות. אחרי תקופה ממושכת של מילואים והתמודדויות אישיות בחזית ובעורף – כולנו מבינים שהנשים בדרום זקוקות לנו כעת יותר מתמיד.
