לא רצויים: מדוע מערכת ההגירה בארה"ב מקשה על כניסת יזמים לשטחה?

ון ס. קים, מייסד־שותף של חברת Sendbird, המציעה צ'אט והודעות בזמן אמת לאפליקציות ואתרים, עבר מארץ מולדתו, דרום קוריאה, אל סן פרנסיסקו לפני חמש שנים.

הוא רצה להיות קרוב ללקוחותיו בארה"ב ביניהם Yahoo, Reddit ו־Headspace, בנוסף, הוא גם רצה לקבל גישה לקרנות הון הסיכון של עמק הסיליקון, להעסיק מהנדסים אמריקאים ולהרחיב את החברה שלו בארה"ב. הוא השיג בקלות ויזהL ־1 שמיועדת למנהלים זרים, בהתחשב בכך שהתחיל את העסק לראשונה בדרום קוריאה.

אבל עד שנת 2019 נותרה לו רק הארכה אחת. הוא הגיש בקשה לקבלת גרין קארד לתושבות קבע חוקית – וקיבל מכתב שהודיע כי בקשתו כנראה תדחה. "ההודעה על הכוונה לדחייה אמרה, 'אנחנו נבעט אותך החוצה; תנסה לשנות את דעתנו'", הוא אומר. "גייסנו מעל 100 מיליון דולר, היו לנו הכנסות בשווי עשרות מיליוני דולרים, ויצרנו מקומות עבודה. זאת פשוט היתה סטירת לחי”.

כפי שהתברר, קים – שהחברה שלו שווה יותר ממיליארד דולר כיום ובין משקיעיה ניתן למצוא את SoftBank ו־Tiger Global – היה בר מזל. כעבור חודשיים, לאחר שדן בתוכניות המגירה שלו עם סמנכ"ל הכספים ומנהל משאבי האנוש שלו והגיש תיעוד נוסף, כולל תרגומים של כללי השירות הצבאי בדרום קוריאה, הוא קיבל את הגרין קארד שלו.

הוא עדיין מרגיש נסער מהמקרה. "אתה רוצה לבנות חברה ואתה לא רוצה שיגרשו אותך", אומר קים בן ה-40 אשר מתגורר בסן פרנסיסקו עם אשתו ושני ילדיו. "זה כאילו מלאך המוות אוחז בך כשאתה לא אזרח".

אמריקה, חממה של יזמות ומגדל של תקווה למהגרים, ידועה כיום במדיניות הגירה מסובכת ופוליטית מאוד, שמציבה מחסומים מול מייסדים אשר נולדו מחוץ לגבולותיה. התוצאה במשך שנים היתה שמהגרים שרוצים להקים עסקים בארה"ב מעצבים את עצמם בהתאם לאחת מקטגוריות הוויזה, כגון E־2 (למשקיעים ממדינות שיש להן הסכמים עם ארה"ב) או O־1 (עבור אנשים בעלי יכולת יוצאת דופן), או מנסים לחבר משהו מתוך חצי תריסר קטגוריות אחרות – אף אחת מהן לא באמת גובשה עבורם.

העוינות הגלויה של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ כלפי מהגרים לא חדרה לממשל הנוכחי, אך הנשיא ג'ו ביידן והקונגרס החדש לא נקטו בצעדים הדרושים בכדי להפוך את ארה"ב למקום מסביר פנים עבור מהגרים חדשים ומיומנים.

הבעיה הבסיסית היא שלאמריקה אין אשרת סטארט-אפ המיועדת למייסדים, למרות שנעשים מאמצים לייצר אחת כזו במהלך יותר מעשור. במשך שנים ארה"ב משכה את הטובים והמבטיחים ביותר.

"יש מאבק עולמי על כישרונות. אנחנו רוצים שהאנשים הטובים ביותר עם הרעיונות הטובים ביותר שרוצים להגיע לארה"ב יישארו כאן ויבנו את החברות שלהם כאן. אחרת, אנחנו מסתכנים באיבוד ההובלה שלנו כאומה היזמית והחדשנית ביותר בעולם"

סטיב קייס

אך כעת ליזמים ברחבי העולם יש אפשרויות רבות וקלות יותר. בערך 25 מדינות, כולל סינגפור ובריטניה, מחזרות אחרי יזמים עם אשרות סטארט-אפ שיוצרו בעשור האחרון. "זה לא כאילו הם חשבו על הרעיון. זה רעיון אמריקאי שלא הצלחנו לממש", אומר ג'ף פארה, היועץ הכללי של "האיגוד הלאומי האמריקאי להון סיכון".

"יש מאבק עולמי על כישרונות", אומר סטיב קייס, המייסד השותף המיליארדר של AOL וקרן ההשקעות Revolution, שמדבר בגילוי לב על חשיבותה של אשרת הסטארט־אפ. "אנחנו רוצים שהאנשים הטובים ביותר עם הרעיונות הטובים ביותר שרוצים להגיע לארה"ב יישארו כאן ויבנו את החברות שלהם כאן. אחרת, אנחנו מסתכנים באיבוד ההובלה שלנו כאומה היזמית והחדשנית ביותר בעולם".

לא רק שמייסדים מהגרים יוצרים משרות בחברות משלהם, הוא אומר, אלא שיש אפקט אדווה שמוביל לתפקידים נוספים בקהילה הגדולה. "אני לא מבטל את האתגרים סביב ההגירה, אבל אנחנו לא נשאר האומה החדשנית ביותר אם נמשיך לנהל גישה מאתגרת, כאוטית ולא עקבית להגירה, במיוחד בכל הקשור ליזמים".

יזמים ילידי חוץ הם המפתח להצלחה של ארה"ב. כ־3.2 מיליון מהם מפעילים עסקים בארצות הברית, שמהווים כמעט 22% מכל בעלי העסקים, לעומת 14% בלבד מהאוכלוסייה הרחבה. הם מחזיקים במספר לא פרופורציונלי של פטנטים על טכנולוגיות חדשות, מעסיקים 8 מיליון עובדים והינם מייסדים ביותר ממחצית מכל חדי הקרן המגובים על ידי קרנות הון סיכון, ביניהם גם Databricks.

ניתוח של רשימת המיליארדרים של פורבס מצא 77 יזמים ילידי חוץ שבנו חברות אמריקאיות עם הכנסות משולבות של מעל 528 מיליארד דולר ותעסוקה כוללת של יותר מ־775 אלף איש. בין החברות הגדולות להם יש מייסדים מהגרים: גוגל, טסלה ו־Yahoo. "אם הייתי צריך לדאוג לוויזה, אולי Yahoo לא היתה מוקמת", אומר ג'רי יאנג, המייסד השותף המיליארדר של Yahoo, שהיגר מטייוואן לארה"ב בילדותו והפך לאזרח עוד לפני שהקים את החברה.

להמשיך למשוך ולשמור על כל הכישרונות הללו הוא המפתח לעתידה של אמריקה. בימיו האחרונים הקים ממשל אובמה תוכנית חדשה בשם "חוק היזמים הבינלאומי", שמאפשר למייסדים זרים עם מימון של לפחות 250 אלף דולר להישאר בארה"ב ללא אשרה – אך תוכנית זו הוקפאה תחת שלטון טראמפ.

ממשל ביידן הודיע ​​בחודש מאי כי הוא מחזיר את התוכנית, אך הוא נותר אמצעי זמני שלא מציע דרך ברורה אל תושבות קבע או לאזרחות.
הוסיפו לכל זה את המדיניות נגד המהגרים שהתקיימה תחת שלטון טראמפ ואת זמני ההמתנה שהולכים וגדלים עם השנים לקבלת גרין קארד המבוסס על תעסוקה – יותר מחמש שנים בממוצע, ואף יותר עבור אנשים ממדינות כמו הודו, שבהן יש מועמדים רבים אך לא מספיק הקצאות פנויות – וארה"ב בסכנה לאבד את מעמדה כמקום המועדף לפתיחת עסק.

בשלוש השנים הראשונות שבהן טראמפ כיהן, עד שנת 2019 (הנתונים לשנת 2020 עדיין אינם זמינים), מספר היזמים המהגרים עלה בסך הכל ב־4.1%, לעומת זינוק של 11.3% בשלוש השנים הקודמות, על פי נתונים מ־New American Economy, קבוצת מחקר והסברה להגירה, המבוססת על סקר הקהילה האמריקאית של מפקד האוכלוסין.

בשנת 2019 מספר היזמים ילידי חוץ בארה"ב ירד ב־4,400 – הירידה השנתית היחידה מאז שנת 2000.“אמריקה מאבדת את התחרותיות בהדרגה. זה כמו צמיג שדולף ממנו אוויר", אומר ויווק וודווה, מבית הספר למשפטים בהרווארד ומחבר הספר The Immigrant Exodus: Why America Is Losing the Global Race to Capture Entrepreneurial Talent.

"העובדה הקיימת היא שהטובים והמבטיחים ביותר לא מגיעים לכאן יותר, או שהם באים אבל לא טורחים להקים עסקים. אני מכיר הרבה דוקטורנטים בסטנפורד שרוצים להקים חברות, אבל אין להם מעמד", אומר שאוין קו, מהגר סיני אשר נכנס לרשימת Forbes 30 Under 30, קיבל גרין קארד בזמן שעבד בפייסבוק והתפטר כדי להקים את Run the World, שמארח אירועים וירטואליים. "אני מכיר לפחות 20 אנשים בפייסבוק שאומרים 'היי, אני רוצה להקים חברה' והם לא יכולים כי אין להם ויזה".

רוטרדם מחכה

ארה"ב לא מקלה על העניין. בשיחות שנערכו עם יותר מעשרים מייסדים מהגרים הם דיברו על הבעיות שבהן נתקלו ועל ההחלטות הקשות שהיה עליהם לקבל. חלקם המתינו שנים לפתיחת חברות בגלל מצב ההגירה שלהם; אחרים עברו להתגורר מעבר לים בגלל קשיי ויזה בארה"ב.

לאחר שקיבלה תואר שני מ־Carnegie Mellon, ג'ניה טרופימובה, כיום בת 35, חזרה לאסטוניה הידידותית לסטארט־אפים כדי לייסד את פלטפורמת האימון הווירטואלי Introwise. שנתיים לאחר מכן היא הקימה ישות אמריקאית כדי שתוכל להשתתף באקסלרטור Techstars בסיאטל.

היא חזרה לאסטוניה, אך בודקת את העסק בארה"ב בכל הזדמנות. בטיול האחרון שלה לארה"ב, טרופימובה, שמשתמשת באשרת עסקים זמנית מסוג B־1 (שאינה מאפשרת למחזיק בה לעבוד בארה"ב), אמרה כי עוכבה בשדה התעופה במשך חמש שעות: "הם אמרו לי שאני לא נראית כמו מייסדת".

פיימן סאלחיאן, יליד איראן בן 34, שקל להגיע לארה"ב ללימודי תואר שני לאחר שהקים את החברה הראשונה שלו, אך פותה על ידי האוניברסיטה הלאומית בסינגפור. לאחר שסיים שם את הדוקטורט בהנדסה כימית וביו־מולקולרית, הוא הקים את חברת הביולוגיה הסינתטית Allozymeבסוף 2019 עם חבר.

אחת הסיבות שבגללן כל כך הרבה מדינות מציעות אשרות סטארט־אפ והטבות היא שהן צריכות לפתות יזמים מוכשרים. היסטורית, ארה"ב לא היתה צריכה לדאוג. אוניברסיטאות אמריקאיות תמיד משכו אנשים מחו"ל. אולם כעת המצב השתנה

הוא בדק את האופציה למעבר לארה"ב וקיבל שם הצעות מימון לסטארט-אפ, אך החליט להישאר בסינגפור ולקחת מימון ממשקיע סינגפורי גדול. Allozymesרק בתחילת דרכה, לאחר שגייסה רבע מיליון דולר. "המשקיע התעניין בנו (באמריקה)…ורצה שנגיע מיד לארה"ב ונשלב את החברה שם, אבל לא יכולנו לעשות את זה", נזכר סאלחיאן. "דיברנו עם עורכי הדין, ואין גרסה בארה"ב ל־EntrePass (אישור העבודה של סינגפור עבור יזמים זרים(, וכל סוג אחר של אשרות לוקח זמן רב יותר".

בינתיים, נילאי פאריק בן ה־30, הגיע לארה"ב מהודו לפני תשע שנים כדי ללמוד תואר שני בהנדסת חלל באוניברסיטת דרום קליפורניה וכיום הוא עובד בחברת תוכנה בשיקגו על ויזת H־1B, הוויזה העיקרית התקפה לשלוש שנים שמונפקת לעובדים בעסקים גדולים.

לפאריק היה רעיון לסטארט־אפ שישתמש בבינה מלאכותית בכדי להפוך את המפעלים לבטוחים יותר, אך הוא לא יכול היה להקים אותו בארצות הברית בשל כללי ההגירה. הוא לא רצה לחכות עד שיוכל לקבל גרין קארד אז הוא החליט לשמור על עבודתו בארה"ב, ולהקים במקביל את החברה, Be Global Safety, בהולנד.

"זה בהחלט מאוד מסובך", הוא אומר. "הסתכלתי על קנדה, דובאי, גרמניה והולנד". הוא בחר בהולנד, לדבריו, משום שהיא מציעה משאבים לחברות AI ובנוסף רוטרדם, שאליה הגיע בשל מגבלות הקורונה, היא מרכז תעופה וחלל ויש בה נמל מרכזי.

נובאר אפייאן, המייסד המיליארדר של קרן הון הסיכון Flagship Pioneering שהקימה את יצרנית החיסונים מודרנה אומר כי קשיים באשרות עיכבו השקה של מספר חברות סטארט־אפ שלו, בחלק מהמקרים במספר חודשים. "חוסר הוודאות אם האדם הצליח לקבל (ויזה) או לא, גרם לנו להאט את העניינים", אומר אפייאן בן ה־58, נכדם של פליטים ארמנים שנולד בלבנון והפך לאזרח אמריקאי בשנת 2008. "הסביבה נעשתה בלתי צפויה וקשה יותר".

קשה לכמת דברים שמעולם לא קרו או לספור חברות שלא הוקמו מעולם, אך ניתוח שנערך על ידי Kauffman Foundation בשנת 2013 הגיע למסקנה, כי אשרת סטארט־אפ היתה משחררת את הביקוש העצור ליזמים, וכתוצאה מכך היתה מייצרת 1.6 מיליון משרות חדשות בארה"ב לאורך 10 שנים.

מחקר של הלשכה הלאומית למחקר כלכלי משנת 2020 שעסק בשאלה "מדוע הגבלת ההגירה גרועה ליזמות אמריקאית" הראה כי הסבירות של מהגרים לפתוח עסק גבוהה ב־80% מזו של ילידי ארה"ב וכי מספר המשרות שנוצרו על ידי חברות אלה שהוקמו על ידי מהגרים גבוה ב־42% לעומת חברות מקומיות.

כולם תומכים, אבל

יזמים הם היבט אחד של דיון נרחב בהרבה על מערכת ההגירה הלא מתפקדת של ארה"ב, אך הם קריטיים לצמיחה הכלכלית של המדינה. "על ידי עיכוב ומניעת כניסה של יזמים מהגרים לארה"ב, אנו מכוונים את מדינתנו לחסרון תחרותי", אומר בראד פלד, מנכ"ל Foundry Group ומייסד שותף של המאיץ Techstars.

אחת הסיבות שבגללן כל כך הרבה מדינות אחרות מציעות אשרות סטארט־אפ והטבות היא שהן צריכות לפתות יזמים מוכשרים. היסטורית, ארה"ב לא היתה צריכה לדאוג מכך. אוניברסיטאות אמריקאיות תמיד משכו אנשים מחו"ל, ואלפי בוגרי בתי ספר מובחרים כמו MIT, Stanford ו־Carnegie Mellon מקימים חברות לאחר סיום הלימודים.

עוד בשנות התשעים, כאשר הפליט הסובייטי סרגיי ברין הקים בשותפות את גוגל והמהגר הצרפתי פייר אומידיאר הקים אתeBay , יותר מ־90% מהון הסיכון העולמי הגיע לחברות אמריקאיות, כך עולה ממחקר שפורסם על ידי המרכז ליזמות אמריקאית.

אולם כעת חברות השקעות ברחבי עמק הסיליקון משקיעות באופן גלובלי, ומשקיעים זרים מבקשים ליצור מחדש את אווירת הסטארט־אפ של ארה"ב במקומות אחרים. כיום, קצת יותר ממחצית ממימון המיזמים העולמיים – או 164 מיליארד דולר מתוך סך של 321 מיליארד דולר – מגיע לחברות אמריקאיות, על פי נתוני NVCA.

היזם ההודי קונאל בהל, מייסד ענקית המסחר האלקטרוני Snapdeal, עזב את ארה"ב בשנת 2007 כשלא הצליח לקבל אשרתH־1B לאחר שסיים את לימודיו בWharton־. בחברה שלו מועסקים כיום כ־4,000 עובדים, בעיקר בהודו. "כללי ההגירה שאנחנו כפופים אליהם הם בני ארבעה עשורים", אומרת אליזבת גוס, עורכת דין להגירה מבוסטון. "יזמים יוצרים עבודה".

מה שמוסיף לדאגה היא השפעת המגיפה על האוניברסיטאות האמריקאיות. הלימודים במכללה בארה"ב או בבית הספר לתארים מתקדמים מהווים זה מכבר מסלול אל תוך ארה"ב עבור יזמים ילידי חוץ. נגיף הקורונה ריסק זאת.

מספר הסטודנטים הבינלאומי הכולל, הן אלה שלומדים פרונטלית והן הלומדים באינטרנט, צנח ב־16% בסתיו 2020, על פי דו"ח שהוביל המכון לחינוך בינלאומי. ברור שהמספרים האלו יקפצו במידה מסוימת לאחר סיום המגיפה, אך אולי לא לרמות בהם היו לפניה.

"אתה צריך לחשוב על אותם אנשים שלא קיבלו אשרת לימודים בארה"ב ולכן לא יהיו במצב להקים חברה בהמשך", אומר פייר אזולאי, פרופסור ב־MIT Sloan, שמלמד יזמות מהגרים ואחד ממחברי מחקר ה־NBER.

עוד בשנת 2008 החל משקיע ההון סיכון פלד לארגן אשרת סטארט־אפ חדשה ליזמים לאחר שראה כי מספר מייסדים ב־ Techstarsשאינם נולדו בארה"ב נאבקים להקים את עסקיהם במדינה. בשנת 2010, הסנאטורים דאז, ריצ'רד לוגר (אינדיאנה) וג'ון קרי (מסצ'וסטס) הציגו את חקיקת ויזת הסטארט־אפ הראשונה – ולא הצליחו להעביר אותה.

אשרת סטארט־אפ נוספת נכללה בהצעת החוק המקיפה לרפורמה בהגירה משנת 2013; גם היא נכשלה. מאז, נעשו מאמצים דו־מפלגתיים בחסות ג'רי מורן (קנזס) ומארק וורנר (וירג'יניה) בסנאט, ועל ידי זואי לופגרן (קליפורניה) והנציגה לשעבר לואיס גוטיירז (אילינוי) בבית הנבחרים. אף אחת מהן לא הפכה לחוק. לופגרן, המפקחת על ועדת המשנה להגירה, עובדת על ויזה חדשה.

הבעיה העיקרית היא להתיר את אשרת הסטארט־אפ מהרשת הסבוכה של מדיניות ההגירה של אמריקה. "אין לנו טורפים טבעיים בג'ונגל שאומרים שאנחנו רוצים שיהיה לנו פחות יזמות, שלא תהיה יזמות, אבל לא הצלחנו לנתק את זה מהדיון הגדול יותר בנושא ההגירה", אומר פארה מ־NVCA.

ללא חקיקה פדרלית הופיעו מספר תוכניות כדי למלא את הפער. יוזמת EIR העולמית שנוסדה ב־2015 ויושבת בניו יורק משתפת פעולה עם ערים כולל דטרויט ופיטסבורג כדי ליצור תוכניות מגורים עבור יזמים מהגרים. עד כה Global EIR עבדה עם למעלה ממאה מייסדים, שגייסו כ־500 מיליון דולר ויצרו כ־1,000 משרות. כדי להבין את גודל ההזדמנויות שאמריקה מפספסת, דמיינו שהנתונים האלה יכולים לגדול פי 100 בעזרת תוכנית אשרת יזמים רשמית.

הזוכה המאושר

דבר חיובי אחד: חוק היזמים הבינלאומי. זו המדיניות שממשל ביידן הקים לתחייה בחודש מאי ומאפשרת למשרד לביטחון פנים להעניק "דמי שחרור" ליזמים זרים שגייסו הון של לפחות 250 אלף דולר. על פי החוק, המייסדים, שחייבים להוכיח שהם מביאים תועלת כלשהי, יכולים לעבוד בסטארט־אפים שלהם במשך שנתיים וחצי עם אפשרות להארכה אחת.

כאשר החוק הוצע לראשונה תחת ממשל ברק אובמה, הוא היה צפוי לקבל כמעט 3,000 מועמדים בשנה – עם פוטנציאל ליצור עד 430 אלף משרות בארה"ב לאורך 10 שנים. ואז טראמפ הפך אותו ללא רלוונטי, ובתקופתו רק 28 הגישו בקשה ומתוכם רק אחת אושרה בארבע שנים.

ייאניס ייאקומיס, שהגיע לארה"ב מיוון וקיבל תואר דוקטור בהנדסת חשמל מסטנפורד, היה המועמד שצלח את המשימה. הוא הקים בשותפות את Selfie Networks בשנת 2017, אשר משפרת את אבטחת וביצועי הרשת על סמך מחקריו האקדמיים.

הוא כבר היה בעל אשרת O־1, אך זו לא אפשרה לאשתו לעבוד, כך כשנודע לו על המסלול הוא הגיש בקשה בשנת 2018. "לא היה מה להפסיד", אומר יאקומיס (39). "הציפייה שלנו היתה שאף אחד לא יסתכל על זה". זה לקח שנה, אבל הוא קיבל אישור, והפתיע רבים.

גלן וואנג בן ה־30, שנולד בסין וסיים את לימודיו באוניברסיטת שיקגו, נמצא עם הוריו באלברטה שבקנדה בזמן שהוא מכין את בקשתו לחוק היזמות. בסוף שנת 2019 הוא הקים אתThe Third Place , סטארט־אפ בסן פרנסיסקו שמסייע למסעדות להרוויח על ידי לקיחת הזמנות חוזרות, שאותו הקים באמצעות המאיץ Y Combinator .

אך אשרת H־1B הקודמת שלו קשרה אותו למעסיקו לשעבר, חברת החינוך המקוונתKhan Academy . “מבחינה משפטית, זה ממש מסובך לעבוד במשרה מלאה על הסטארט־אפ שלך עד שיהיה לך איזשהו מעמד שהופך אותו לפורמלי”, הוא אומר.

עוה"ד לענייני הגירה בעמק הסיליקון, סופי אלקורן, מצפה להגיש שורה של בקשות ליזמים בקרוב. "חלק מהמייסדים נמצאים מחוץ לארצות הברית ואינם יכולים להיכנס, ואחרים נמצאים כאן אך אינם יכולים לעבוד בחברה שבבעלותם", היא אומרת. "אני בוחרת בקפידה את האנשים שכבר גייסו מיליונים".

החוק המחודש הוא צעד נהדר, אבל זה לא ויזה. הוא מותר תחת פיקוח נשיאותי כנושא הומניטרי, ויכול להתבטל על ידי ממשל עתידי. אין גם דרך ישירה מ"דמי השחרור" אל מגורי קבע עבור מייסדים שרוצים להישאר. ניתן להשיג זאת רק באמצעות יצירת אשרת סטארט־אפ.

“אני מקווה שהקונגרס יפעל לפני שיהיה מאוחר מדי", אומר סטיב קייס. "יכול לקרות משהו בשנים הקרובות? כדאי מאוד, או שלפי דעתי, המדינה שלנו, מבחינת היותה המובילה בכלכלת החדשנות, נמצאת בסיכון”.

פוליטיקת ההגירה המפלגתית השאירה זה מכבר את אשרת הסטארט־אפ בלימבו ותמיד מחוץ להישג יד. אך מכיוון שארה"ב בוחנת דרכים לסייע לכלכלה להתאושש בעקבות המגיפה, היא לא צריכה לחכות יותר מדי. אחרי הכל, מדינות אחרות שמחות לקבל בברכה את האנשים הללו שהיו יכולים להפוך לחלום אמריקאי.