ברביעי האחרון, בנק סיליקון ואלי האמריקני (SVB) קרס בתוך 48 שעות – לאחר 40 שנות פעילות. הקריסה החלה לאחר שהבנק הודיע כי הוא זקוק לגייס 2.25 מיליארד דולר כדי להגדיל את ההון העצמי שלו. בעקבות הודעה זו מניית הבנק קרסה ב-60%.
הקריסה מסמלת את הקורבן הגדול הראשון של קו השבר הפיננסי העמוק שנוצר מאז 2008. זוהי הקריסה הבנקאית השנייה בגודלה בהיסטוריה של ארה"ב. המשמעות היא שגם חברות שיש להם הרבה כסף מגיוס שמופקד ב-SVB לא יכולים לגשת אליו.
על מנת לבחון את ההשלכות האפשריות על חברות היי-טק ישראליות: משרד האוצר, בנק ישראל, הרשות לניירות ערך ורשות החדשנות הודיעו על הקמת צוות ייעודי לבחינת השלכות קריסת בנק SVB בו היו להרבה מאוד חברות סטארט-אפ ישראליות חשבונות.
איך זה הגיע לתוצאה העגומה הזו?
SVB היה הבנק ה-16 בגודלו בארה"ב, עם נכסים בהיקף של 209 מיליארד דולר, שמתוכם יותר ממחציתם היה מושקע בניירות ערך ארוכי טווח כמו אגרות חוב של ממשלת ארה״ב ל-10 שנים, לצד חשיפה משמעותית לסטארט-אפים הטכנולוגיים של עמק הסיליקון. הצמיחה המטאורית של SVB התרחשה במקביל לזו של עמק הסיליקון כאשר בין השנים 2019 ל-2022 זינקו מאזני הבנק בשיעור של לא פחות מ- 250%.
ביום חמישי, ה-8 במרץ, במהלך יום עסקים אחד בלבד עמד הבנק האמריקאי בפני משיכת פיקדונות בהיקף כולל של 42 מיליארד דולר. התוצאות שהובילו אל פאניקת ה׳ריצה אל הבנק׳ (Run to the bank) התחוללו בעיקר כתוצאה מקצב שריפת המזומנים המואץ של לקוחות הסטארט-אפ שלו בשילוב קטלני של חוסר ודאות קיצוני סביב מצב כושר הפירעון של הבנק. ל-SVB היו בקושי 4% בפיקדונות שאינם נושאי ריבית והם שילמו 0.60% יותר מעמיתיה על הפיקדונות נושאי הריבית.
כדי לייצר נזילות מכרו מנהלי הבנק נכסי אג"ח בהיקף של 21 מיליארד דולר, אך בעקבות עליית הריבית ושחיקת תיק האג״ח המפלצתי של הבנק המימוש נרשם בהפסד של 1.8 מיליארד דולר. את החור הפיננסי העצום ניסו למלא באמצעות הנפקות הון משולבת של 2.25 מיליארד דולר אך הניסיון הנואש התפוצץ בפרצופם של בכירי הבנק והמנייה החלה בקריסה מואצת. בצהריי יום שישי, ה-9 במרץ, כבר הודיע הרגולטור האמריקאי, ה- FDIC, (התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות), על סגירת הבנק.
כעת, כאשר היקף הנכסים במאזן הבנק הפדרלי עומד נכון לעכשיו על יותר מ-8.3 טריליון דולר נשאלת השאלה כיצד יתמודד הרגולטור עם עודפי נזילות מבלי להוביל למצוקת מחירי אג"ח נוספת ולמצוקת נזילות? מדיניות מוניטרית סופר מרחיבה כמו ההקלות הכמותיות (QE) או מדיניות ה׳אפס ריבית׳, שהיו נהוגות עד השנים האחרונות כדי למתן השלכות המשבר הפיננסי החמור של 2008, דחפו למציאות פיננסית של ריבית מלאכותית נמוכה.
המדיניות המוניטרית הלא שגרתית הזו נמשכה ביתר שאת גם במהלך מגיפת הקורונה. ובאחת, תוך זמן קצר, כאשר הבנק הפדרלי נאלץ להתמודד עם חזרתה של האינפלציה, שהופיעה שוב אחרי למעלה מעשור של היעדרות ובשיעורים מפלצתיים, הפך הפד את מדיניותו באחת ובאופן דרסטי עם שמונה העלאות ריבית רצופות. חברות סטארט-אפ ראו את סיכויי ההנפקה שלהן נדחים ונאלצו למשוך פיקדונות נוספים מהבנק של הלקוחות שלהם כדי לטפל בשריפת המזומנים. ריבית גבוהה יותר פירושה גם הפסדים לא ממומשים עבור תיק האג"ח הלא מגודר. השילוב הבעייתי הוביל לספירלה שלילית בדרישות הנזילות עבור SVB.
