זה למעלה מעשור מתרחשת בסוריה מלחמה עקובה מדם במעורבות כזאת או אחרת של רוב מדינות האזור. רוסיה הפציצה מהאוויר את האופוזיציה הסורית והקימה בסיסים במדינה, טורקיה פולשת במאמץ לפגוע בכורדים ובמיליציות איראניות, איראן מצדה מבקשת להשתלט באופן סופי על סוריה כולה ולנהלה באמצעות משטר הבובות של הנשיא אסד, וישראל מפציצה באופן קבע משלוחי נשק לחיזבאללה. על המלחמה הזאת אנחנו שומעים כל יום, אבל מתחת לפני השטח מתנהלת מלחמה מקבילה, לא פחות מעניינת, שעליה מדברים פחות – המלחמה על התודעה. ממש על התודעה – מלחמת הסמים של איראן בשכנותיה.
ארגוני הטרור מתפרנסים כידוע בין השאר מסחר בסמים ומהברחות, כשהרווחים מממנים את פעילות הארגונים, את רכישות הנשק ואת השכר לפעילים. אבל בשנים האחרונות נראה שהרווחים הכלכליים אינם המטרה הבלעדית מאחורי רשת ייצור והברחות הסמים בניצוחה של איראן: נראה כי חלק מהמטרה היא לפגוע במרקם החברתי של יריבותיה, ולפורר את המדינות מבפנים.
אופוריה ואדישות
הגבול הסורי־ירדני הפך בחודשים האחרונים להיות למרכז הברחות סמים, כשהלהיט של מלחמת האזרחים הסורית, הקפטגון, מוברח לתוך ירדן ומשם למפרץ הפרסי בהיקף של מאות מיליוני כדורים בשנה. לצדו, באותו מסלול, מוברחים גם עשרות קילוגרמים של חשיש. הירדנים מאשימים במפורש את איראן שמטרת ההברחות אינה רק כלכלית, דהיינו מימון הפעילות של המיליציות האיראניות בסוריה, אלא שמטרתם לפגוע במרקם החברתי בירדן, כמו גם בזה של מדינות המפרץ שלשם מגיעה רוב הסחורה. המלך עבדאללה עצמו טען זאת באופן ישיר כשהכריז על מלחמה בהברחות הסמים. מורכבות נוספת עלתה עת התגלו מעבדות לייצור קפטגון בירדן עצמה, פתרון יעיל לצורך המסוכן להבריח את הגבול הירדני־סורי, כאשר הברחת כדורים מירדן לסעודיה קלה הרבה יותר ומסוכנת פחות. הירדנים מבינים שאם ארצם הופכת למרכז ייצור קטן של קפטגון, המשמעות היא תפוצה נרחבת יותר גם בתוך הממלכה.
הקפטגון מעניק לצורכים אותו תחושת אופוריה, מעניק להם אנרגיה, מדכא את הצורך בשינה ואת התיאבון, והופך אותם גם לאדישים ולאלימים יותר. זהו מתכון מושלם לג'יאהדיסט המתחיל, ואכן השימוש בו היה נרחב בקרב אנשי דאע"ש וככל הנראה גם אנשי חיזבאללה במלחמת האזרחים הסורית. במקביל כמובן, הוא פוגע בבריאותם הפיזית והנפשית של המשתמשים. במקור הומצא הכדור הזה כדי לטפל בהפרעות קשב בקרב ילדים אך היותו ממכר הביא להפסקה בשימושו, וכיום הוא מכונה קוקאין לעניים.
הברחות יצירתיות
ישנם כמה נתיבי סחר אזוריים בקפטגון. מסלול אחד עובר מסוריה ללבנון ומשם למצרים ולים האדום עד חצי האי ערב; אחר הוא מסוריה לירדן ומשם לסעודיה, ושלישי הוא מסוריה לעיראק ומשם לסעודיה ולאמירויות.
השימוש בקפטגון הופך פופולרי בכל מדינות האזור. כבר ב־2015, כ־40% מצרכני הסמים בסעודיה השתמשו בו. שנה לאחר מכן העריכו בסעודיה ששלושה מכל ארבעה נגמלים מסמים בממלכה, נגמלים מהקפטגון. ב־2020 ההערכה הייתה כי 8% מכלל האוכלוסייה הסעודית משתמשת בקפטגון, מספר המתורגם ל־2.5־3 מיליון איש. השיעור עולה דרמטית בקרב צעירים בגילי 12־22 שהם רוב המשתמשים, כך שהשימוש בקרב אוכלוסייה זו, המהווה כחמישית מאוכלוסיית סעודיה, עשוי לנוע סביב כשליש מכלל קבוצת הגיל הזאת. במילים אחרות, סחר הקפטגון היוצא מסוריה פוגע באופן עמוק בבריאות הגופנית והנפשית של צעירי סעודיה, באופן שמהווה איום אמיתי על המרקם החברתי בממלכה.
בסוף 2021 נתפסו מיליוני כדורי קפטגון במשלוח של רימונים שהגיע מלבנון. שלטונות סעודיה הטילו בתגובה חרם על סחורות חקלאיות מלבנון. אבל זה לא עצר את המבריחים, שמציפים את סעודיה בכל דרך אפשרית, בים וביבשה, בשתילת הכדורים בכל סחורה אפשרית או בהברחה מדברית דרך ירדן.
כמה דוגמאות ליצירתיות של המבריחים ניתן למצוא בתפיסות הגדולות של המכס הסעודי. 15 מיליון כדורים הוברחו בתוך משלוח של ענבים, 14 מיליון כדורים נתפסו בתוך ארגזי עץ, שמונה מיליון כדורים בתוך שקי תבואה וחצי מיליון כדורים בתוך רכיבים של מעליות. בסך הכל תפסו הרשויות בסעודיה 146 מיליון כדורים בשנת 2019, סחורה בעלת שווי שוק של מעל שני מיליארד דולר בסעודיה.
לבנון וסוריה משמשות כמרכזי ייצור קפטגון כבר מעל 15 שנה. בשנות ה־90 הייתה בולגריה מרכז ייצור חשוב, אולם לאחר שהממשלה החליטה להילחם בייצור הוא הגיע ללבנון ולסוריה בתחילת שנות האלפיים ותפס תאוצה לאחר מלחמת לבנון השנייה כשהחיזבאללה נזקק למימון כדי לשקם את פעילותו. בקעת הלבנון השיעית ברובה היא מרכז לייצור סמים כבר עשרות שנים, בעיקר מריחואנה וחשיש, המגודלים על ידי חקלאי האזור.
הסורים הצטרפו לחגיגה ב־2011 לאחר פרוץ מלחמת האזרחים, כך שכלכלת הסמים מסייעת לקיום משטרו של אסד כמו גם לכוחו של החיזבאללה בחברה הלבנונית. האופרציה הסורית מנוהלת על ידי דיוויזיה 4 של צבא סוריה בפיקודו של אחיו הצעיר של הנשיא הסורי, מאהר אסד. דיוויזיה זו היא מהכוחות האחרונים שעוד מתפקדים בצבא הסורי, ומקורבת ביותר למשמרות המהפכה האיראנים. הסורים מייצאים את הסם גם לאירופה ולמזרח. התפיסות הגדולות של הקפטגון בשנים האחרונות היו 95 מיליון כדורים במלזיה במשקל 16 טון ובשווי של 1.2 מיליארד דולר; 84 מיליון כדורים באיטליה ובשווי של 1.1 מיליארד דולר ו־33 מיליון כדורים ביוון. הצבא הירדני תפס מתחילת השנה למעלה מ־20 מיליון כדורים בהשוואה ל־15.5 מיליון בכל 2021. התמ"ג הסורי הרשמי, לצורך השוואה, מוערך בכ־25 מיליארד דולר, כך שתעשיית הקפטגון היא בוודאי הגדולה והרווחית ביותר בסוריה.
נתונים אלה של מה שנתפס רק יכולים להצית את הדמיון באשר להיקף האמיתי של תעשיית ההברחות הסורית, אך ברור שהתיאור נרקו־סטייט מתאים היטב למשטר העלווי. הגבול הירדני־סורי לא הפך למרכז הברחות רק כעת. הירדנים נלחמים כבר כמה שנים בהברחות מהמדבר הסורי, באזורים שהיו בשליטת דאע"ש או ארגוני ג'יאהד אחרים. אולם כשחזר המשטר הסורי בסיוע הרוסים לשלוט בגבול חלה רגיעה, אך כעת שוב יש עלייה בהברחות, כשהפעם מנצחת על האירוע איראן. מוקד ההברחות עבר מערבה לאזור דרעא.
הסיבה לשינוי נעוצה, כמו תהליכים רבים אחרים הנוגעים למתרחש אצל שכנתנו הצפונית, בהיערכות המחודשת של הרוסים בסוריה, על רקע המלחמה באוקראינה.
רווחי עתק
מאז ספטמבר 2015, עת התערבה רוסיה באופן מלא להצלת משטרו של בשאר אל אסד, גדלה הנוכחות הרוסית בסוריה באופן מתמיד, כשלצד נמל טרטוס, שהשליטה בו היא הדבר החשוב ביותר עבור הרוסים, החזיקו גם בבסיסי אוויר, בכוחות מיוחדים וכן בקבלני משנה שביצעו עבורם עבודות "שחורות" בעת הצורך. במקומות שבהם ביקשו הרוסים להשליט ריבונות משלהם אף הציבו כוחות של משטרה צבאית ולא התירו לסורים ולאיראנים להתקרב.
אולם המלחמה באוקראינה הפכה לחור שחור ששואב אליו את כל המשאבים הרוסיים. הפיקוד הרוסי החל להחזיר חיילים מכל מיני משימות מעבר לים, בהן גם מסוריה. לתוך הוואקום הזה נכנסה איראן על ארגוני המשנה שלה, כגון מיליציות אפגניות־שיעיות, והגבול השקט הפך ליעד הברחות תוסס.
הקפטגון מייצר עבור הסוחרים רווחי עתק. כדור שמיוצר בסוריה נמכר בפחות מדולר אחד, ומחירו מאמיר ל־15 דולר ויותר כשהוא מגיע לשוק הסעודי. הזן הטהור והיוקרתי יותר, המכונה בסעודיה "לקסוס", עולה מעל 30 דולר. שוק הקפטגון מוערך ב־3.5 מיליארד דולר, הרבה יותר מכל ענף אחר בסוריה.
המבריחים החמושים מגיעים לעיתים לחילופי אש עם הצבא הירדני. עד כה דיווחו הירדנים על יותר מ־40 מבריחי סמים שחוסלו, לצד מאות שנפצעו במלחמת הסמים בגבול סוריה. ב־16 בינואר השנה נהרג קצין ירדני ושלושה חיילים נפצעו בקרב יריות עם המבריחים. האירוע הביא לשינוי בתפיסת המבריחים וראייתם כמחבלים, ונהלי הפתיחה באש שונו בהתאם. פחות משבועיים לאחר מכן התרחש האירוע הדרמטי ביותר בלחימה – בחסות מזג אוויר חורפי ומושלג ניסו המבריחים להכניס לתוך ירדן כמות גדולה של סמים, אך הפעם נתקלו בכוחות ירדנים ערוכים ומוכנים. הקרב הסתיים ב־27 מבריחים הרוגים, כשהשאר נסים לתוך סוריה.
בצד הסורי פועלות לטענת הירדנים מספר רב של קבוצות שמבריחות את הסם. כל קבוצה כזו יכולה למנות כ־200 מבריחים הנחלקים לשלוש קבוצות – אחת שמייצרת הסחה לצבא הירדני, קבוצה שנייה שעוסקת במעקב ותצפיות וקבוצה שלישית שמנסה לחדור לממלכה. למרות הכמויות הגדולות שנתפסות, הסמים שמצליחים להגיע אל השוק הירדני, שמהווים כמות קטנה ביחס לתעשיית ההברחות למדינות המפרץ העשירות, יצרו בעיה כזאת שמוגדרת כעת על ידי הירדנים כאיום ממשי על ביטחונה של הממלכה.
סוגיית הברחות הסמים לירדן ומשם למפרץ הפרסי היא סוגיה ביטחונית במעלה הראשונה עבור הסעודים והירדנים. כל זמן שהרשויות במדינות אלה משחקות בחתול ועכבר עם המבריחים, הן מצליחות להקטין את שטף הכדורים הנכנסים לארצם אך בכך לא מביאות לשינוי בהיקף המשתמשים. מציאות שבה מיליוני גברים צעירים בסעודיה נוטלים כדור שהופך אותם לאלימים יותר, אדישים וכדומה, עשויה להיתרגם לניסיונות הפיכה שלטונית, לעלייה בפשיעה אלימה, לירידה בפריון ועוד.
בשל כך היא עשויה להיות אחד מהנושאים שיעלו במסע נשיא ארה"ב ג'ו ביידן למזרח התיכון. האמריקנים מחזיקים כאמור בנוכחות צבאית בדרום ירדן, בהקשר למאבק שלהם בדאע"ש שמרים את ראשו בעיראק. מבסיס זה יכולה ארה"ב לנהל מבצע נגד הברחות הסמים או לכל הפחות לסייע במאבק. התמורה ברורה – פגיעה במסלול ההברחות ואולי אף בתשתיות ייצור הסמים, תפגע ישירות במשטר הסורי, בחיזבאללה ובנוכחות האיראנית בסוריה. כך שלצד המאבק הישראלי בהברחות נשק לחיזבאללה, המבצע הטורקי המתוכנן בצפון סוריה וסנקציות קשות על הכלכלה האיראנית, עשוי המאבק בהברחות הסמים לסייע אף הוא בדחיקת האיראנים מסוריה ובקירוב משטרו של אסד אל סופו.
מלחמת האופיום
שימוש בסמים ככלי מלחמה אינו דבר חדש, כמובן. ההיסטוריה רצופה בדוגמאות לסימום אוכלוסיות למטרת קידום עניינים מדיניים – המרכזית והידועה שבהן היא כמובן מלחמת האופיום שניהלה בריטניה נגד סין.
המשי, הפורצלן והתה הסיני היו לשם דבר במאה ה־18 וה־19. הבריטים, ששלטו במסחר העולמי, פעלו לספק את הרעב הצרכני העולמי לסחורות הללו. אולם הסינים לא היו מעוניינים בכל סחורה אירופית, וכדי לרכוש את הסחורות הסיניות נאלצו הבריטים לשלם בכסף – במתכת היקרה – באופן שסיכן את המצבורים ודרש כרייה מוגברת ברחבי האימפריה. הפתרון התגלה במקרה בתחילת המאה ה־19, עת סוחרים אמריקנים גילו שהסינים אוהבים לעשן אופיום, סם ששימש בתחילה כתרופה או כמשכך כאבים אך הפך לפופולרי בקרב הציבור הרחב. כשגילו זאת הבריטים קמה תעשייה שלמה לייצור האופיום מגידול המוני של שדות פרג ברחבי בנגל ולאורך הגנגס, משם יוצא לסין.
על כל התהליך ניצחה חברת הודו המזרחית הבריטית. הייצוא תפס תאוצה החל משנות ה־20 של המאה ה־19, ושאב בחזרה את הכסף הסיני לאוצר הבריטי. בשיא הגיע הייצוא ל־70 אלף תיבות, בהשוואה לכמה מאות במאה ה־18, כמות המשתווה למסחר העולמי כולו באופיום בעשור הראשון של המילניום. בזמן שהבריטים היטו את הגירעון המסחרי לטובתם, הפכה החברה הסינית למכורה לסם, כשהשלטונות הסינים מנסים ללא הצלחה להוציאו משימוש. היחסים בין בריטניה לסין הידרדרו עד לפרוץ מלחמה, בה העליונות הצבאית הבריטית – לה עזרה העובדה שרבים מצעירי סין היו מסוממים – הכריעה עד מהרה את הסינים ופתחה פתח לשליטה בריטית בנמלי כניסה בסין ובהונג קונג, אותה ישיבו הבריטים רק 150 שנה לאחר מכן.
האופיום בחזית הארץ ישראלית
במהלך מלחמת העולם הראשונה ניסו הבריטים, במשך מספר חודשים, לכבוש את העיר עזה להתקדם בחזית הארץ ישראלית. הסיפור הידוע והמוכר, וגם המדויק היסטורית, הוא על ההחלטה הבריטית לתקוף את באר שבע במקום את עזה, תוך שימוש בתחבולה מבריקה: הם הפקירו במדבר תיק מסמכים ובו תוכניות מזויפות לתקיפת עזה. הטורקים קנו את הפתיון, תגברו כוחות בעזה והפקירו את באר שבע.
במקביל, לאורך כל התקופה נהגו הבריטים להצניח לחיילים הטורקים סיגריות ועליהן מוצמדים חומרי תעמולה נגד הסולטן. במערכה על עזה החלו הבריטים למלא את הסיגריות גם באופיום, בניסיון להחליש את ההגנה העותמנית. בניסיון השלישי הצליחו הבריטים לכבוש את העיר, כאשר גם לסיגריות האופיום הייתה תרומה להצלחה.
אלון לוין ויובל בוסתן הם העורכים הראשיים של סיקור ממוקד, ירחון מקוון לחקר מגמות ביחסים בינלאומיים.
