כלכלת צרפת ספגה מהלומה לאחרונה על רקע ההפגנות ההמוניות נגד הרפורמה בפנסיה. חברת דירוג האשראי פיץ' הורידה את הדירוג של צרפת ל־AA מינוס – עדיין גבוה מאוד – אך המגמה מדאיגה: בחברה ציינו שהמהומות שפרצו נגד הרפורמה מעלים חשש לחוסר יציבות ולפגיעה בכלכלה וביכולת להחזיר חובות. יחס החוב תוצר של צרפת, שכבר הגיע לכ־115% בשיא הקורונה, עומד כיום על 111%, שיעור גבוה מאוד.
אבל המחאה לא עומדת להיפסק בזמן הקרוב. המנהיגים הפוליטיים של המחאה, מז'אן לוק מלנשון, האופוזיציונר שעומד בראש הגוש הפוליטי השני בגודלו בפרלמנט, דרך מנהיגי איגודי העובדים, מקצינים את המחאה וניצלו היטב את האחד במאי, חגם של ארגוני העובדים, להגברת המהומות בערי צרפת.
קואליציה מוזרה
גל המחאה פרץ סביב הרפורמה במערכת הפנסיונית שעליה הכריז נשיא צרפת עמנואל מקרון. בסוף אוקטובר הציג הנשיא את תוכניתו להעלאת גיל הפרישה באופן הדרגתי החל מספטמבר הקרוב, בקצב של שלושה חודשים כל שנה, כך שעד שנת 2031 יעלה גיל הפנסיה מ־62 ל־65. בינואר החלו הפגנות המונים בהובלת ארגוני העובדים הגדולים של צרפת נגד התוכנית, כשרף האלימות בהפגנות רק עולה. במקרים מסוימים הצליחו המארגנים להביא לכלל ההפגנות כשני מיליון מפגינים, כמות שכוחות הביטחון מתקשים להתמודד איתה, ולאור האלימות הגואה וההשתתפות הגורפת של החברה הצרפתית במחאה, האיום על היציבות החברתית ברור. שיעורי התמיכה במקרון צנחו מתחת ל־30%, וההתנגדות לשלטונו נמתחת בקואלציה מוזרה החל מהימין הקיצוני ועד לקצוות השמאל.
הצורך ברפורמה בפנסיה הצרפתית ברור. המערכת הפנסיונית הצרפתית היא מהנדיבות בעולם, ומאפשרת בממוצע לכל גמלאי צרפתי לשמר כ־74% מהכנסתו טרם הפרישה. בזכות הנדיבות הזאת שיעור העוני הצרפתי בקרב קשישים הוא מהנמוכים בעולם, אולם נטל הפנסיה על הכלכלה הצרפתית הוא בגובה של 14% מהתמ"ג.
מערכת שכזאת תתקשה להחזיק את עצמה. שיעור התחלופה כיום – קרי מספר העובדים בשוק העבודה מול מספר הגמלאים – עומד על 1.7 עובדים לכל גמלאי, בהשוואה ל־2.1 בשנת 2000. בתוך פחות מ־50 שנה, אם לא ישתנה דבר, השיעור יהיה 1.2 עובדים לכל פורש, מודל שבוודאי לא יוכל להתקיים. ללא הרפורמה, החל מ־2027 יגדל החוב הלאומי ב־13 מיליארד אירו בכל שנה כתוצאה מהעברות ממשלתיות לפנסיה. בשנה זו, שתהיה גם שנת בחירות, לפי הערכת משרד האוצר הצרפתי יהפכו תשלומי הריבית על החוב לסעיף ההוצאה התקציבי הגדול ביותר.
הורדה של גיל הפרישה בתוכנית מ־65 ל־64 בניסיון להשיג הסכמה רחבה, לא הצליחה להביא לרגיעה, והציבור זועם בשל האופן שבו התנהל הטיפול הממשלתי באימוץ הרפורמה, במהירות ביצועה ובעקיפת הפרלמנט באמצעות סמכויות הנשיא.
בעבר עמד גיל הפרישה בצרפת על 65, כשתוחלת החיים הממוצעת, של גברים ונשים, הייתה כ־74. כך שהכלכלה הצרפתית הייתה צריכה לדאוג בממוצע לתשע שנות תשלומי גמלה לכל פנסיונר. ב־1983 הוריד הנשיא דאז, פרנסואה מיטראן, את גיל הפרישה ל־60, ומאז הוא עלה ל־62. כיום תוחלת החיים בצרפת עומדת על כ־81, כך שהכלכלה הצרפתית צריכה לדאוג ל־19 שנות גמלה בממוצע לפנסיונר.
חברה מקוטבת
הבחירות לפרלמנט הצרפתי ביוני 2022 הביאו לתוצאה בעייתית מאוד מבחינת הנשיא מקרון. חודשיים לאחר שהבטיח קדנציה נוספת, לא מעט בזכות העובדה שמולו עמדה נציגת הימין הקיצוני מארין לה פן ש"סידרה" בעצם מועמדותה למקרון תמיכה חוצת מפלגות, קיבל הנשיא הצרפתי מכה – הוא איבד את הרוב בפרלמנט, כאשר האלקטורט הצרפתי מקצין לכל הכיוונים: ממרכז־ימין לימין הקיצוני וממרכז־שמאל לשמאל הקיצוני. בבואו להעביר את הרפורמה, ולנוכח ההתנגדות העזה, הבין מקרון שלא יוכל להעביר את החקיקה באספה הלאומית.
הצורך ברפורמה בפנסיה הצרפתית ברור. המערכת הפנסיונית הצרפתית היא מהנדיבות בעולם, ומאפשרת בממוצע לכל גמלאי צרפתי לשמר כ־74% מהכנסתו טרם הפרישה. בזכות הנדיבות הזאת שיעור העוני הצרפתי בקרב קשישים הוא מהנמוכים בעולם, אולם נטל הפנסיה על הכלכלה הצרפתית הוא בגובה של 14% מהתמ"ג
על פי החוקה הצרפתית, נשיא יכול להשתמש בסעיף 49.3 שמאפשר לו לעקוף את הפרלמנט. האיזון לסעיף הוא הצבעת אי אמון נגד הממשלה. השימוש בסעיף קורה כשהנשיא לא בטוח בהצלחתו להעביר את החוק בפרלמנט, אך עם זאת השימוש בו נעשה רק פעם אחת, בשנת 1962, ואז אכן נפלה הממשלה כתוצאה מכך. הפעם עלו בפרלמנט שתי הצעות אי אמון, ושתיהן נפלו. גם עתירות למועצה החוקתית הצרפתית – המקבילה לבג"ץ – במאמץ למנוע את המהלך, נדחו. אומנם המועצה דחתה כמה סעיפים משניים מהתוכנית, אך המתווה המרכזי שלה – העלאת גיל הפרישה – נותר בעינו.
לה פן הגדירה את השימוש בסעיף 49 עדות לחולשת הממשלה, בעודה פועלת באמצעות אי אמון להביא להפלתה. הסקרים בצרפת מלמדים שמי שמתחזק בחודשים האחרונים הוא ז'אן לוק מלנשון, איש השמאל הקיצוני בצרפת, שאיגד תחתיו שלוש מפלגות נוספות, בהן המפלגה הקומוניסטית ומפלגה אקולוגית־ירוקה, וזוכה בסקרים ל־25%־30% מהמושבים.
לה פן, כבתמונת ראי, מביאה נתונים דומים בסקרים מהצד השני של המערכת הפוליטית. מדובר באירוע מטריד ביותר – ההקצנה הפוליטית בצרפת, שמושפעת מהמצב הכלכלי הקשה על רקע המלחמה באוקראינה וכן על מחאות חברתיות קודמות בזמן הקורונה וכיו"ב – יוצרת תחזית קשה של הגברת חוסר היציבות והקוטביות בחברה הצרפתית.
בין הדברים שבהם תומכת קואליציית מפלגות השמאל – הורדת גיל הפרישה ל־60, העלאת שכר המינימום ל־1,500 אירו, הקפאת מחירם של מוצרי יסוד וייסודה של רפובליקה שישית חדשה, שבה יושם דגש בחוקה על התחום האקולוגי והסוציאליסטי.
מפלגת הימין של לה פן לא רחוקה מהעמדות האלה – היא תומכת במערכת רווחה נדיבה ובהגנה על הייצור בצרפת באמצעות מכסי מגן, וביחס לפנסיה היא מעוניינת להשאיר על גיל הפרישה הנוכחי ואף להוריד ל־60 עבור צעירים שנכנסים כעת לשוק העבודה. בכך נראה שיש לא מעט הסכמות בין שתי מפלגות הקצה, החלוקות בסוגיות רבות אחרות, כמו הגירה ויחס למיעוטים. עם זאת, שתיהן גם יחד מסתייגות מהחברות הצרפתית באיחוד האירופי ובגוש האירו.
השפעה על מדיניות החוץ
סוגיה נוספת שבה הפוליטיקאים מהשמאל הקיצוני ומהימין הקיצוני בצרפת נוטים לראות עין בעין היא ביחס לרוסיה. לה פן מהימין רואה ברוסיה בת ברית של ממש, ומלנשון מהשמאל בעל עמדה אנטי־אמריקנית ולכן תומך ברוסים. מקרון לעומתם תומך בהמשך משטר הסנקציות על רוסיה, אך פועל לכל אורך הסכסוך כדי להביא להפסקת אש. בביקור שערך באחרונה בסין כדי לחזק עמה את הקשרים, ניסה מקרון לרתום את הסינים לקידום הפסקת אש באוקראינה. אולם הסינים, כבני ברית נאמנים לרוסיה, נמנעו מלהתערב.
משמעות הדבר היא שהליכה לבחירות כעת, צעד שמקרון שוקל מאז התוצאה הבעייתית בבחירות יוני 2022 כדי להשיב למפלגתו את הרוב הפרלמנטרי, לא רק שלא תפתור את הבעיה הנוכחית של היעדר הרוב ואיתה הקושי להעביר רפורמות, אלא שעשויה להביא לאימוץ רפורמות כלכליות סוציאליסטיות יותר שיפגעו בכלכלה ואולי אף להגיע לשינוי משטרי או לזעזוע במדיניות החוץ הצרפתית. הפתרון המיידי הוא לשכנע את המפלגה השמרנית להצטרף לקואליציה ובכך להשיג רוב. מקרון ניסה זאת ונכשל. הרפובליקנים אינם מעוניינים כרגע להצטרף, ואינם מצטרפים להצעות האי אמון שעולות בפרלמנט.
לאור הקיפאון בזירה הפנימית, מנסה מקרון לצאת מהבעיה באמצעות מדיניות החוץ. ליתר דיוק, מקרון פועל להשגת יעד במדיניות החוץ שמאפיין תפיסת עולם גוליסטית וזוכה לתמיכה במערכת הפוליטית – הרצון שצרפת תציג מדיניות חוץ עצמאית שמייצגת בראש ובראשונה את האינטרסים הצרפתיים ולא את אלה של המערב. כך, בסוגיה הרוסית פועל מקרון, כאמור, להשגת הפסקת אש ומנסה לרתום את הסינים, כשארה"ב מצדה ממשיכה לחמש את האוקראינים, בזמן שהיא מעורבת גם במתיחות מול הסינים בסוגיה הטאייוונית.
מקרון בעד מערכת יחסים אסטרטגית עם הסינים תוך שימור יחסים קרובים עם ארה"ב ועם כוחות אחרים. בזמן המלחמה הקרה נהג שארל דה גול לשמר עמדה עצמאית בזמן המאבק הבין גושי בין ארה"ב לבריה"מ, עמדה שאין לבלבל אותה עם המדינות הבלתי מזדהות. בעוד אלה היו בדרך כלל מדינות שהשתחררו משלטון קולוניאליסטי או מחיים תחת השפעה של מעצמה, הצרפתים פשוט הוסיפו להחשיב עצמם כמעצמה עולמית גם אחרי שהתפשטו מרוב נכסיהם הקולוניאליים.
את העמדה הזאת מבסס מקרון על הכוח של ארצו במסגרת האיחוד האירופי, ואף קושר את הצלחת הרפורמה בפנסיה כמהלך שיחזק את הכלכלה הצרפתית ויאפשר לה מדיניות חוץ עצמאית מנותקת מהאינטרסים של מעצמות אחרות. להצעה הזאת יש הרבה תומכים בציבור הצרפתי.
ראשית, המלחמה באוקראינה פגעה קשות בכיס הצרפתי בשל העלייה במחירי האנרגיה ובמחירי מוצרים אחרים. שנית, רוב השחקנים בפוליטיקה הצרפתית מעוניינים בעצמאות צרפתית שכזאת. לה פן מושכת ליחסים טובים יותר עם הרוסים וליציאה מגוש האירו ואף מהאיחוד האירופי. מלנשון, ובעיקר בני בריתו בשמאל, רוצים לצאת מגוש האירו, מנאט"ו ומהאיחוד האירופי, והמפלגה השמרנית היא היורשת הרוחנית של הגוליזם – משנתו הפוליטית של דה גול, שרצה שצרפת תנהג כמעצמה בעלת מדיניות חוץ עצמאית לחלוטין.
אם אכן ימשיך מקרון בקו הזה, דהיינו לרתום את הסנטימנט הצרפתי לנקוט בעמדה עצמאית בזירה העולמית, כשהספקטרום נע בין בידול מהמדיניות האמריקנית ועד פרישה מחלק נכבד מהגופים הבינלאומיים, לטובת תמיכה ברפורמה בפנסיה, הוא יצטרך לנקוט במהלכים דרמטיים בזירה הבינלאומית. כרגע מתמקד מקרון בניסיונות להביא להפסקת אש ברוסיה תוך שהוא מחזק את הקשר עם הסינים.
בהמשך הוא עשוי לבחון את מקומה של צרפת באחד או יותר מהמסגרות הבינלאומיות כמו נאט"ו, גוש האירו או האיחוד האירופי. לפרישה מנאט"ו, אגב, יש תמיכה רבה בציבור הצרפתי וברוב המפלגות בפרלמנט. היא תאפשר לחזק את היחסים עם סין ורוסיה, תרחיק את צרפת מהשפעה אמריקנית, תאפשר לצרפתים להתמקד בבניית הצבא שלהם (עניין נוסף שזוכה לתמיכה) ותרחיק את צרפת מכל העימותים בעולם, כולל המתיחות במצרי טייוואן.
מהלך דרמטי במדיניות החוץ שיצליח להביא לשינוי בדעת הקהל, יאפשר למקרון לשקול מהלך של הליכה לבחירות או לחילופין למשוך לקואליציה את השמרנים ובכך לייצר יציבות פוליטית מסוימת לשנים הבאות. אחרת, היציבות הפוליטית, הכלכלית והחברתית בצרפת תחת איום – ואיתה גם הקריירה הפוליטית של מקרון.
אלון לוין ויובל בוסתן הם העורכים הראשיים של סיקור ממוקד, ירחון מקוון לחקר מגמות ביחסים בינלאומיים.
