ראש ממשלת איטליה לשעבר ואיל העסקים המיליארדר סילביו ברלוסקוני מת אתמול (12.6) בגיל 86 בבית החולים סן רפאלה במילאנו. איל התקשורת שהפך לפוליטיקאי, היה דמות דומיננטית בחיים האיטלקיים במשך עשרות שנים.
תחילה, כאיש עסקים מוחצן ולעיתים בוטה וחסר עכבות, שבנה בעשר אצבעות את קונצרן התקשורת הגדול במדינה. מאוחר יותר, כראש ממשלה שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר מאז הקמתה של הרפובליקה האיטלקית. הוא היה דמות שנויה במחלוקת הן בתפקיד והן מחוצה לו, צבר מספר לא מועט של חקירות משפטיות במהלך הקריירה שלו, כולל הרשעה ב-2013 בהונאת מס והרשעה נוספת ב-2015 במתן שוחד לסנאטור לשעבר.
״פורצה-איטליה״ (Forza Italia), המפלגה הפוליטית שהקים ברלוסקוני ב-1994, פרסמה הודעה בטוויטר שבה נכתב "להתראות נשיא". משפחתו של ברלוסקוני וחברת ההחזקות המשפחתית שלו Fininvest לא פרסמו הצהרה נכון לשעה 13:00 שעון איטליה.
נכון לשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא פורסמה סיבת המוות הרשמית, אך באפריל השנה אובחן ברלוסקוני כחולה בלוקמיה ואושפז למשך 45 ימים בשל זיהום בריאות. ביום שישי האחרון אושפז שוב בבית החולים ל"בדיקות מתוכננות".
בתוך האימפריה
ברלוסקוני ערך את הופעת הבכורה שלו ברשימת המיליארדרים של פורבס בשנת 1988 – אז הוערך שוויו בלמעלה ממיליארד דולר. מאז שמו לא נפקד מרשימת עשירי העולם. נכון ליום מותו העריך פורבס את שוויו הנקי של המיליארדר האיטלקי ב – 6.8 מיליארד דולר– הון אשר נובע בעיקר מהחזקתו בקבוצת המדיה שהקים Fininvest, השולטת בין היתר ברשת השידור הפרטית הגדולה באיטליה MFE-MediaForEurope, בחברת ההוצאה לאור הגדולה באיטליה – Mondadori ובבנק האיטלקי Banca Mediolanum.
עד למותו כיהן כסנטור שייצג את מפלגתו "פורצה איטליה", לאחר שחזר לחיים הפוליטיים בבחירות הכלליות שנערכו באיטליה בספטמבר האחרון. פורזה איטליה זכתה ב-8% מהקולות בבחירות והצטרפה לממשלת הקואליציה של ראשת הממשלה המכהנת, ג'ורג'יה מלוני.
ברלוסקוני החזיק ישירות ב-61.2% מחברת Fininvest, בעוד שילדיו הגדולים, מריה אלווירה ופייר סילביו, מחזיקים כל אחד ב-7.65% מהמניות. אלינורה, ברברה ולואיג'י – ילדיו של ברלוסקוני מנישואיו השניים עם השחקנית וורוניקה לאריו – מחזיקים כל אחד ב-7.14% מהחברה. מרינה מכהנת מאז 2005 כיו״ר Fininvest, בעוד ברברה, לואיג'י ופייר סילביו מכהנים בדירקטוריון החברה.
סילביו ברלוסקוני נולד במילאנו, איטליה בשנת 1936. לאחר שסיים תיכון העביר את זמנו במכירת שואבי אבק ושירה במועדוני לילה ובספינות שייט. את לימודי המשפטים באוניברסיטת מילאנו השלים ב-1961. הוא קיבל פטור משירות צבאי חובה – לפי הדיווחים בגלל היותו ילד בכור – והקים חברת נדל"ן במילאנו לאחר סיום הלימודים. שלוש שנים מאוחר יותר, התחתן עם קרלה אלווירה דאל'אוגליו.
שווי הנכסים הנקי של ברלוסקוני
חברת הנדל"ן שהקים ברלוסקוני גדלה והפכה לאימפריה במהלך שנות ה-70. היזם הצעיר והאמביציוזי רכש קרקעות ובנה מתחמי מגורים ברחבי מילאנו והסביבה של לומברדיה. אחד המפורסמים בהם כלל פרויקט שאפתני ומוצלח לבניית שכונה חדשה מאפס בשם ״Milano Due״ (מילאנו 2), המאכלסת כיום כמעט 6,000 איש.
הוא זכה בתואר אביר מסדר ההצטיינות, אחד מתארי האבירות הגבוהים ביותר של איטליה, בשנת 1977, וקיבל את הכינוי Il Cavaliere ("האביר") – תואר עליו ויתר מרצונו לאחר הרשעתו בהונאת מס ב-2013. ב-1980, ארבע שנים לאחר שרכש תחנת טלוויזיה במילאנו, החליט להפנות את עיקר תשומת לבו העסקית לפירוק מונופול הטלוויזיה הארצי שנשלט אז על ידי המדינה באמצעות RAI – חברת השידור הציבורית הלאומית של איטליה, והפך את Canale 5 תחת שליטתו, לרשת הטלוויזיה הפרטית הראשונה במדינה.
הונו הוסיף וטיפס במהלך שנות ה-80. איל התקשורת העולה המשיך במסע רכישת חברות מדיה ותחנות טלוויזיה והתרחב בכל רחבי המדינה. ב-1986 החליט לרכוש את A.C. Milan – ממועדוני הפאר האיטלקיים שעמד באותה תקופה בפני פשיטת רגל. הוא הציל את המועדון וזכה לפופולאריות עצומה ולפרסום שחרג הרבה מעבר לגבולות המדינה.
את ההצלחה על המגרש העסקי ידע לתרגם גם למגרש הפוליטי. בעזרת חושיו המחודדים ידע לזהות היטב את הלך הרוח ברחוב ואת הסלידה העמוקה של האיטלקי הממוצע מהפוליטיקה המקומית. הוא ניצל היטב שורה של שערוריות פוליטיות שהיכו את המדינה ודרדרו את אמון העם בפוליטיקאים – והקים מפלגת ימין חדשה.
תוך שהוא רוכב על פרסומו הלאומי ועל גלי הפופולאריות והפרסום שצבר, פרצה המפלגה שהקים ובבחירות הלאומיות כבשה בסערה את הפרלמנט עם רוב של 43% מהקולות. ברלוסקוני זכה לראשונה בראשות הממשלה אך כהונתו לא ארכה זמן רב. הקואליציה השברירית שהקים יחד עם מפלגת הימין, ״הליגה הצפונית״ (Lega Nord) התפוררה עד סוף אותה שנה, וברלוסקוני הודח בבחירות הבאות שנערכו ב-1996.
האשמות וחקירות
את רוב חמש שנותיו ב״מדבר האופוזיציה״ בילה בעיקר בבתי משפט, בהגנה מפני האשמות פליליות וחקירות שחיתות. האשמות בנוגע לתרומות בלתי חוקיות למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית ותיק נוסף של הונאה חשבונאית הקשורה ל-Fininvest (שניהם נסגרו בסופו של דבר).
בשנת 2001 זכה שוב בבחירות והתמנה בשנית לראש ממשלה. ברלוסקוני התמודד שוב בבחירות שנערכו ב-2006, והפסיד אך הפעם בילה זמן קצר מאוד על ספסלי האופוזיציה. ממשלת המרכז-שמאל שהחליפה את ממשלתו החזיקה מעמד שנתיים בלבד ובבחירות הבאות ברלוסקוני שוב ניצח וסימן בכך את כהונתו השלישית כראש ממשלה.
עד אז, ברלוסקוני היה שקוע בכמה חקירות וחקירות משפטיות – הוא עמד בפני יותר מ-20 הליכים משפטיים במהלך חייו, החל מניצול יחסי מרות ועד שידול קטינות לזנות, כולם – למעט שתיים – בוטלו מאוחר יותר או הסתיימו בזיכוי. כנגדו עומדות שתי הרשעות מ-2013 ו-2015, שהאחרונה שבהן בוטלה כעבור שנתיים לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות.
כהונתו השלישית בתפקיד שברה את השיא של ראש הממשלה בעל הכהונה הארוכה ביותר מאז 1946, אך עד 2011, איטליה נקלעה למיתון כלכלי עמוק עקב משבר החובות בגוש האירו. ברלוסקוני התפטר כדי לפנות מקום לממשל טכנוקרטי בראשות הכלכלן ואיש האקדמיה מריו מונטי.
גם לאחר שהתפטר מתפקידו, ברלוסקוני מעולם לא פרש מעסקים או פוליטיקה: הוא שמר על שליטה הדוקה באימפריית העסקים שלו Fininvest ונשאר גם מנהיג מפלגתו, Forza Italia, עד מותו. הוא כיהן כחבר בפרלמנט האירופי ממאי 2019 עד אוקטובר 2022. את מועדון הפאר האיטלקי A.C. Milan שקנה לו שם ברחבי העולם כולו, מכר ביוני 2017 למשקיעים סיניים, תמורת 630 מיליון דולר. הוא חזר לעסקי הכדורגל לאחר שרכש את מועדון הכדורגל A.C. Monza מהליגה השלישית והצליח להוליך אותה עד לליגה הבכירה באיטליה.
במהלך מגפת הקורונה, ברלוסקוני תרם כ-12 מיליון דולר (10 מיליון יורו) עבור בניית בית חולים חדש בלומרדיה, מחוז מגוריו, בצפון מערב המדינה.
