Contributors
תגלית, מחנות הקיץ של הסוכנות היהודית, פרויקט ערים תאומות, הג'וינט, תכנית מסע, FIDF. למי מאתנו לא הייתה נקודת השקה כלשהי עם עולם הפילנתרופיה היהודית בארה"ב בשלב כלשהו בחייו?
על אף שאנו סבורים שאנחנו מכירים היטב את הלך הרוח האמריקאי ואת תעשייה זו בפרט, בינינו ובין "אחינו ואחיותינו בניכר" מפריד אוקיינוס, ואנחנו יודעים מעט על המבנה החברתי של הקהילות בארה"ב, המניעים של הקהילות האלו והפעילות המרשימה שלהן.
בעולם העסקי מקובל לחפש משקיעים בארה"ב בשל גודל השוק ומגוון ההזדמנויות הקיימות. הדבר אינו שונה בעולם הפילנתרופיה, בפרט בתחום היזמות החברתית. תעשיית הפילנתרופיה היהודית בעצמה מושכת יזמים חברתיים ישראליים המחפשים מימון ליוזמות בעלות אימפקט חיובי בישראל.
אז מהן למעשה השאלות המרכזיות שעל יזם חברתי מתחיל לשאול את עצמו לפני שהוא נכנס לתחום? ראשית, למה דווקא ארה"ב, בצל התחרות הרבה הקיימת בשוק זה? מהם התנאים לגיוס כספים במדינה? מיהם אנשי המפתח שכדאי ליצור אתם קשר בתחילת הדרך, מתי כדאי להתחיל לפעול והיכן להתחיל – בארה"ב או בישראל? אך לפני שמשיבים על השאלות האלו, יש להבין את המנועים של עולם הפילנתרופיה בארה"ב.
קצת מספרים
קשה להבין את מכלול הרכיבים של עולם הפילנתרופיה היהודית בארה"ב מבלי להכיר את תעשיית הצדקה הכללית במדינה. מנועי התעשייה הזו משומנים היטב והיקף התרומות השנתי במעצמה עומד על סכום דמיוני של כ-410 מיליארד דולר, מעט יותר מגובה התמ"ג הכולל של מדינת ישראל, וכ-%2.1 מהתמ"ג של ארה"ב בכלל.
מעל ל-70% מסך ההכנסות של ארגונים ללא מטרות רווח בארה"ב מתוקצבים על ידי הממשלה בצורת מענקים או תשלום על שירותים שונים
בעוד שבתחומים רבים אנו חשים קרבה גדולה למעצמה מבחינה ערכית ועוד, ניתן לומר שאין תרבות פילנתרופית של ממש בישראל (לצורך השוואה, התעשייה הזו גלגלה הון המוערך של כ-17 מיליארד ש"ח בישראל בשנת 2015).
יש הסבורים כי הסיבה לכך נעוצה בכך שממשלת ישראל היא הגורם המממן העיקרי של מרבית העמותות, המוסדות האקדמיים, מוסדות הדת וכדומה, בעוד שבארה"ב המצב לא כך. עם זאת, מדובר בהנחה שגויה משום שמעל ל-70% מסך ההכנסות של ארגונים ללא מטרות רווח בארה"ב מוקצים באופן ממשלתי על ידי מענקים או תשלום על שירותים.
כך, בסל המוצרים של "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", ביער העסקי האמריקאי הפורה, מתגלה תעשייה מרתקת ששורשיה כרוכים באדמת ארה"ב וערכיה נטועים בלבבות אנשיה שנותנים, ובגדול.
הבדל מהותי בתפיסה
ההבדל המהותי בין התפיסה הישראלית לאמריקאית הוא שעולם הפילנתרופיה בארה"ב מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות הכללית. במהלך מאה השנים האחרונות התפתחה תרבות תרומה במדינה שהפכה לחלק אינהרנטי במבנה החברתי ולחלק מה-DNA של המעמד הבינוני-גבוה במדינה.
הסיבות לכך מגוונת, אך במרכזן מצויים תמריצים כלכליים מצד הממשל האמריקאי המעודדים תרומות לגופים לא-ממשלתיים, גופים בעלי השפעה דתית וכן עידוד תחושת אחריות אזרחית הקוראת לפיתוח הקהילה הקרובה, המדינה (State), או ארה"ב כולה.
גם בישראל יכולים ללמוד רבות מהמתרחש בזירה זו בארה"ב, לממש דפוסים דומים וכך ליהנות מהפוטנציאל העצום הגלום בעבודה הפילנתרופית בארץ במקביל לפיתוח תעשיית צדקה משגשגת, וכל זאת לצד המשך הידוק הקשרים עם הקהילה היהודית בתפוצות.
מתן סיבק הוא בוגר רשימת Forbes 30 Under 30, ומכהן כמנכ"ל של ה-Israel Nature and Heritage Foundation of America (INHFA), ארגון ללא מטרות רווח הפועל לשמירת אתרי המורשת ושמורות הטבע בישראל.
ה-Contributors של פורבס ישראל הם כותבים עצמאיים שנבחרו על ידי מערכת פורבס, מומחים בתחומם, המספקים פרשנות וסקירת תופעות עכשוויות בתחום התמחותם. התוכן הוא מטעמם ובאחריותם והוא אינו תוכן ממומן.
