דמותה של מרילין מונרו מביטה אל עבר העיצוב האקלקטי של המועדון הפרטי Zero Bond בניו יורק, כאשר אייקון האופנה משנות ה־60, בייבי ג'יין הולצר, 82, מהרהרת על יחסיה עם חברה לשעבר, אמן הפופ האגדי אנדי וורהול – ועל אומנות הבלוקצ'יין. "הוא היה אוהב את זה", אומרת הדוגמנית לשעבר שפניה עיטרו את שער מגזין "ניו יורק" בשנת 1967. "במובן מסוים, זה מה שהוא עשה עם טכניקת השכפולים המפורסמת שלו".
ההדפס של וורהול עם פניה של מונרו, המופיעות על רקע ורוד לוהט עם צללית עיניים תואמת, מספק נופך של קיטש משנות ה־60 לפלטה המודרנית יותר של החדר. זוהי אחת מסדרת היצירות של האמן, המבוססות על צילום תדמית יחיד של השחקנית. כ־50 שנה לאחר מכן, יצירה זו ואחרות הדומות לה מבחינה פילוסופית הפכו לאופנה החמה ביותר בעולם הקריפטו.
ההדפס הוורוד הוא לא המפורסם ביותר מבין כל "המריליניות" של וורהול. "Shot Sage Blue", היא המרילין הפופולרית מכולן, לפי בית המכירות הפומביות כריסטי'ס. גרסה זו מציגה את התמונה הקלאסית על רקע תכלת ונמכרה בתמורה ל־195 מיליון דולר בשנה שעברה. הוורודה שייכת לאוסף האישי של הולצר. היא נוצרה בשנת 1967 ומסומנת כמספר 81 מתוך 250 הדפסים. שוויה מוערך ב־531,800 דולר.
דמותה של מונרו, כוכבת הקולנוע שזכתה לסטטוס של אייקון, ניתנת כעת לרכישה בבעלות חלקית (Fractional ownership) הודות לחברה מדלאוור, ארה"ב בשם Freeport וטכנולוגיית הבלוקצ'יין. הבעלות על ההדפס הוורוד מתחלקת ל־10,000 חתיכות המיוצגות על ידי פיסות זעירות של קוד מחשב. ההתפתחויות האחרונות בתחום הטכנולוגיה והפיננסים הופכות כעת חלק מהדיוקן לזמין להמונים חובבי אומנות תמורת 0531.8 דולר בלבד עבור 10 "נתחים", הכמות המינימלית שכל משקיע יכול להחזיק.
אם מודל זה של חלוקת בעלות יהפוך פופולרי, יצירות האומנות יהפכו לנכסים נגישים יותר עבור משקיעים "קטנים". אבל על ההבטחה האוטופית הזו מאפיל שוק דיגיטלי שהוא, במציאות, לא נזיל בדיוק כמו הגרסה האנלוגית שהוא מנסה להחליף. התהליך עצמו גם עמוס בדמי ניהול ובעליית ערך רצינית כדי שההשקעה תשתלם יום אחד.
סנובית של אומנות
מרילין הוורודה מוצגת כחלק מהקולקציה הראשונית מבית פריפורט. החברה מטביעה את הנתחים בכל אחד מארבעת הדפסי וורהול כאסימונים קריפטוגרפים בפלטפורמת הבלוקצ'יין את'ריום. פריפורט מחפשת עד 4,000 משקיעים המעוניינים להחזיק בנתחים מההדפסים של מונרו, השחקן ג'יימס דין מהסרט "מרד הנעורים" (198.50 דולר), מיק ג'אגר משנת 1975 (226.30 דולר) או דיוקן משוכפל של מיקי מאוס (781.80 דולר).
המחירים משקפים עליית ערך של 10% מהמכירות הקודמות של כל הדפס. אבל זה לא הכל. המשקיעים ישלמו בנוסף 10% עמלת רכש, 1.5% דמי ניהול שנתיים ו־10% עמלת מכירה. לפיכך, השקעה של 1,000 דולר תשקף שווי של פחות מ־800 דולר ביצירות אומנות.
רכישת אומנות בלוקצ'יין דרך פריפורט תזכה את המשקיעים באחוזים מהרווח העתידי של מכירת העבודות, וזכות להציג אותן בגלריות וירטואליות. שוק משני יאפשר לבעלי הנתחים למכור את ההחזקות שלהם למשקיעים אחרים באמצעות את'ריום.
שלוש מהיצירות של וורהול בקולקציה הם מהאוסף של הולצר, והרביעי, מיקי מאוס, נמצא בבעלותו של האספן מייקל הבר.
דמותה של הולצר, כיום סוכנת נדל"ן בפאלם ביץ', נראית יוצאת דופן במועדון ה־Zero Bond, מוקפת בצעירים הלובשים חליפות ונעלי ספורט, הטיפוסים הקבועים באירועים מסוג זה של אומנות ובלוקצ'יין. אבל מלבד תמיכתה בעולם האומנות ובמורשתו של וורהול, היא מעידה כי זו עסקה טובה.
"כן, אני סנובית של אומנות, אבל גם אכפת לי מהערך", היא אומרת. "אם מחפשים השקעה, זאת תשתלם".
סוגיית התשואה
בעלות חלקית (Fractional ownership) עוסקת בעיקר בהשקעה, ופחות באספנות. משקיעים קונים יצירות אומנות (בעיקר ציורים) וממתינים לרווח לאחר מכירת היצירה. עד כה, העיתוי והמחיר של אותה מכירה נקבעים על ידי החברה שניהלה את העסקה, עם חופש פעולה מוגבל מצד הקונים. גישות מבוססות בלוקצ'יין לאומנות דיגיטלית מחזירות את הכוח הזה לבעלי ההחזקות.
אנשים התומכים בשיטה טוענים שמודל ההשקעה החדש מנגיש את עולם האומנות עבור המשקיעים הקטנים שאין להם את אלפי, או מיליוני הדולרים לרכישת וורהול, פיקאסו או בסקיאט.
בנוסף, השקעה חלקית מפחיתה את הסיכון ליחידים, בכך שהיא מאפשרת להם לבצע מספר השקעות קטנות בסכום כסף נתון, אומר רוברט ריד, ראש מחלקת אומנות ולקוחות פרטיים בחברת הביטוח העולמית Hiscox. "זו הזדמנות לפזר את הסיכון שלהם במקום להמר על משהו ולא לראות תשואות", הוא מוסיף.
ואז יש את סוגיית התשואה. אומנות נחשבת בדרך כלל להחזקה ארוכת טווח, כאשר אספנים ומשקיעים שומרים על יצירות במשך שנים, אם לא עשרות שנים. בממוצע, רוכשים מחזיקים ביצירות של וורהול במשך 16.4 שנים ורואים תשואה שנתית של 2.1%, לפי ArtTactic.
לבעלי הנתחים של יצירות אומנות תהיה מעט מאוד שליטה על מתי או כאשר הם יראו רווחים. אף חברה של בעלות חלקית לא מציעה כיום דיבידנדים. להפך, למעשה הם גובים דמי ניהול שנתיים.
גם המודל כשלעצמו מסובך. עד שחברה תוכל למכור את כל ההחזקות עבור יצירת אומנות נתונה, המוכר שומר על הבעלות של היצירה, וכספי המשקיעים מוחזקים בנאמנות. במקרה של פריפורט, ברגע שכל ההחזקות של יצירת אומנות נמכרים, החברה לוקחת את השליטה באמצעות חברה בת עבור כל הדפס, והיצירה המדוברת תועבר לדלאוור לשמירה, אומר קולין ג'ונסון מנכ"ל פריפורט לפורבס.
במקביל, המשקיעים יהפכו לבעלי מניות של חברת הבת שנוצרה כדי להחזיק בהדפס. וכמו במימון המונים כושל, משקיעים פוטנציאלים יקבלו את כספם בחזרה אם כל ההחזקות לא יימכרו עד תאריך הסגירה.
גנבות וזיופים
הרעיון מאחורי בעלות משותפת אינו בלעדי לאומנות. הוא קיים גם בנדל"ן (כמו יחידת נופש בשיטת TimeShare), מטוסים פרטיים, יאכטות יוקרה ואפילו סוסי מרוץ – עבור אלה שמעוניינים לקבל גישה לנכסים שונים מבלי להתחייב להון הדרוש לבעלותם המלאה.
במקרה של קניין רוחני, בעלות חלקית שונה מבעלות משותפת. בעוד שפטנטים וזכויות יוצרים עשויים להשתייך למספר ממציאים מול נכס יחיד, בעלות חלקית מתייחסת לרוב למשקיעים רבים המחזיקים בהיבט הפיזי של קניין רוחני, אך לא בהכרח לזכויות היוצרים שלו.
משקיעים המעוניינים בבעלות חלקית דרך פריפורט מחויבים ליצור חשבון באתר החברה עם כתובת מייל, תאריך לידה ופרטי כתובת אישית ולאחר מכן לשלם עבור ההחזקות באמצעות כרטיס אשראי או העברה בנקאית. ברגע שההנפקה נסגרת, וההחזקות יוטבעו על את'ריום, שותפת הבלוקצ'יין של פריפורט – Vertalo, חברת קריפטו מאוסטין – תיצור "ארנקים דיגיטליים" עבור הלקוחות.
לפי תומכי טכנולוגיית הבלוקצ'יין, המודל החדש מספק תיעוד בלתי ניתן לשינוי של היסטוריית העסקאות, מה שבהחלט מושך את תשומת הלב של עולם האומנות, אשר נגוע בגנבות וזיופים. בלוקצ'יין עשוי להוות יתרון לשוק שבו ההיסטוריה של הבעלות היא לפעמים בעלת ערך כמו האומנות עצמה.
יצירות של וורהול המוצעות לבעלות חלקית: השחקן ג'יימס דין מהסרט "מרד הנעורים" ומיק ג'אגר משנת 1975 | צילום: Freeport
זה אולי לא מסתדר עם עולם האומנות המסורתי, שבו "אנשים עושים כסף מחוסר שקיפות", אומר פיליפ הופמן, מנכ"ל The Fine Art Group שבסיסה בלונדון, חברת ייעוץ פיננסי לאומנות, ומוסיף כי ההתנגדות של "השוק המשני המיושן הקיים" מעכבת את היישום של טכנולוגיה חדשה.
"ממתק לעיניים"
קשה לחשוב על אמן טוב יותר מוורהול כדי לנסות להפגיש בין עולמות האומנות והבלוקצ'יין. המסרים האנטי־ממסדיים שלו נותרו רלוונטיים, והיצירות שלו סביב אובייקטים איקוניים הם טריטוריה מוכרת למשקיעי קריפטו שקונים Crypto Punks ו־Bored Apes שדמויותיהם הפכו פופולריות בשנים האחרונות.
"וורהול הוא אמן שהמשקיעים מכירים היטב", אומר ג'ונסון. "אומנות עכשווית ואומנות פופ הם ההימור הטוב ביותר עבור אנשים שלא ממש יודעים הרבה על עולם האומנות להתחיל להשקיע".
עבודותיו של וורהול גם צברו ערך משמעותי מאז יצאו לשוק האומנות לראשונה ב־1961, והן מהנזילות בעולם. בשנת 2022, 2,159 יצירות וורהול נמכרו במכירה פומבית בסכום כולל של 590.2 מיליון דולר, לפי ArtPrice, חברת מחקרי שוק האומנות. בשלושת החודשים הראשונים של 2023, עבודותיו של וורהול נמכרו בכמעט 22 מיליון דולר, לפי חברת הנתונים My Art Broker.
הולצר היא אולי לא האדם הראשון שעולה כשמדברים על אומנות דיגיטלית בבלוקצ'יין, אבל היא בהחלט ראתה איך האומנות של חברה הטוב הפכה מבלתי שגרתית לאומנות "מיינסטרים".
"זה ממתק לעיניים", היא אומרת על כל הנתחים שמוצעים למכירה חלקית בפריפורט. הם אולי לא מקיפים את כל היצירות הפופולריות ביותר של וורהול, אבל המחיר הנגיש הוא מה שבאמת מפתה קונים פוטנציאלים.
