ב-28 באוקטובר 2021, דנילו אירבולינו חתם על מסמך ששינה את חייו. שנתיים לאחר שמכר 50% ממניות החברה שלו Multiversity – שאותה הקים והצמיח לאחת האוניברסיטאות המקוונות הגדולות באירופה – לחברת ההשקעות הפרטיות CVC Capital Partners, הוא החליט למכור את השאר ל-CVC תמורת 1.3 מיליארד דולר. במחי עט, הוא ויתר על העסק שבילה 15 שנים מחייו בבנייתו ומצא את עצמו שטוף במזומנים – ולמעשה ללא עבודה יומיומית.
לאחר מסים, נותרו לאירבולינו בערך מיליארד דולר, מה שהקנה לו את הכינוי "מר מיליארד" בעיתונות האיטלקית. ואז הגיע החלק הקשה: איך המיליארדר הטרי ישתמש בהונו החדש?
רכון קדימה על הספה בסלון מלא בעיטורי זהב, בווילה שלו במרכז רומא, אירבולינו, 45, הרהר על המכירה. "רציתי אתגרים חדשים", הוא אומר לפורבס, לבוש בחליפה שחורה עם עניבה צהובה ומטפחת כיס אדומה. "אני אוהב להמציא את עצמי מחדש באמצעות תעשיות שונות."
כעת, המיליארדר החדש ביותר באיטליה מעוניין "לחולל מהפכה" בעולם העסקים במגוון תעשיות. 18 חודשים לאחר המכירה, אירבולינו הוציא 200 מיליון דולר לפחות על ענפים שונים, החל מקבוצת כדורגל וחברת אבטחת סייבר ועד נדל"ן וחברת מדיה שמחזיקה באחד מהמגזינים המפורסמים ביותר במדינה. הוא אומר שהוא רוצה להתמקד בטכנולוגיה, עם השקעות במספר סטארט-אפים וקרנות הון סיכון. ובכל זאת, הרוב המכריע של הונו נזיל: פורבס מעריך שאירבולינו שווה מיליארד דולר, כאשר יותר משני שלישים ממנו מוחזקים במזומן ובמניות.
מקום מגוריו הראשי, לא רחוק מהפורום הרומאי בלב רומא, הוא עוד רכישה חדשה. עם תקרות מצוירות ופסלי שיש, ארמונו של אירבולינו שולח מסר ברור לכל מי שעדיין לא שמע עליו: היזם החדש מדרום איטליה הפרובינציאלית, רואה את עצמו כעת ככוח עסקי רציני בזירה הלאומית. "אני צריך גירויים חדשים, אני יזם אמיתי, אני חולם בגדול ולא מפסיק להילחם", הוא אומר. "רציתי לעשות משהו אחר, אז הפכתי למשקיע".
המצאה, יצירתיות והצלחה
נולד ב-1978 בעיירה פלמה קמפניה (אוכלוסייה: 16 אלף איש) למרגלות הר וזוב, אירבולינו גדל להורים מעולם החינוך. אביו אנטוניו היה עורך דין שניהל רשת של בתי ספר פרטיים באזור. אירבולינו למד בבתי ספר ציבוריים בעיר הולדתו, והתמקד במדעי הרוח, לטינית ויוונית עתיקה, לפני שעזב ללמוד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת פרתנופה בנאפולי, במרחק שעה נסיעה מבית משפחתו.
לאחר שסיים את לימודיו, הוא קיבל את העבודה הראשונה שלו באוניברסיטת סלרנו הסמוכה, הודות לפרופסור שהתרשם מהתזה שלו בקולג' בנושא זכיינות והכיר את אביו. הוא החל לפתח לימודי מאסטר באינטרנט, וסימן את הגיחה הראשונה שלו לעולם החינוך המקוון.
ואז, בתחילת שנות ה-2000, הוא נסע לטייל בארצות הברית, שם הוא ראה שלמידה מקוונת כבר מקובלת באופן נרחב, שלא כמו באיטליה. "אני אוהב את ארה"ב. אמריקה חוגגת את כושר ההמצאה, היצירתיות וההצלחה", אומר אירבולינו. "למדתי את המודל של אוניברסיטת פיניקס. הרעיון הזה של חינוך מקוון, שנראה כיעיל ואפקטיבי, שאנשים כבר האמינו בו – איטליה הייתה רחוקה מזה שנות אור". אך עד מהרה זה התחיל להשתנות. בשנת 2003 העבירה ממשלת איטליה חוק שאפשר הקמת אוניברסיטאות מקוונות במדינה. עד 2006, אירבולינו החליט להוציא את רעיונותיו לפועל, תוך איחוד כוחות עם אחיו כדי להשיק אוניברסיטה מקוונת בשם Università Pegaso.
אבל זו הייתה תקופה קשה עבור אירבולינו, שהגיעה זמן קצר לאחר מות אביו. "לצערי אבא שלי לא חי כדי לראות את האוניברסיטה שלי", הוא אומר. "זו החרטה הכי גדולה שלי, כי הגשמתי את החלום שלי להיות יזם והוא לא היה שם". לאחר מות אביהם, אירבולינו ואחיו ארגנו מחדש את נכסי המשפחה והוא רכש 10% מהמניות שלהם בחברה. זו הייתה התחלה איטית: בשנת הלימודים 2006-07, לאוניברסיטת פגאסו היו רק 65 תלמידים, לפי נתוני משרד החינוך האיטלקי. "השנים הראשונות היו קשות כי פרופסורים טובים לא רצו ללמד באוניברסיטה מקוונת", אומר אירבולינו, "הסטודנטים לא התייחסו אלינו ברצינות".
המספרים גדלו לאט, ועד שנת 2010 הציע בית הספר כ-200 קורסים ליותר מ-1,200 תלמידים. ואז הם התפוצצו. בשנת 2013, יותר מ-30 אלף תלמידים נרשמו לשיעורים של פגאסו. שנתיים לאחר מכן, רכש אירבולינו את Universitas Mercatorum, אוניברסיטה מקוונת שהושקה על ידי לשכות המסחר האיטלקיות המתמקדות ביזמים ועובדים המעוניינים בחינוך חלקי. "כל שנה הוספנו עוד סטודנטים, האיכות גדלה", אומר אירבולינו, "המשכנו להשקיע בטכנולוגיה, מבנים, כוח אדם ופרופסורים, והגענו לפסגה תוך כמה שנים".
עד 2019, לחברת Multiversity של אירבולינו – הכוללת גם את פגאסו וגם את מרקטורום – היו 80 אלף תלמידים ו-70 חללים המיועדים לבחינות הפזורים ברחבי איטליה. זה הפך אותה לאוניברסיטה השנייה בגודלה במדינה, אחרי אוניברסיטת Sapienza ההיסטורית ברומא, שנוסדה במאה ה-14. פגאסו גם ניצחה את יריביה הוותיקים כשמדובר במחיר: האוניברסיטה מציעה מגוון הנחות, וגובה שכר לימוד שנתי של 1,700 דולר לסטודנטים לראשונה בגילאי 17 עד 20 ו-2,200 דולר לסטודנטים החברים באיגודים מקצועיים. הרבה יותר זול בהשוואה לאוניברסיטאות ציבוריות שגובות כ-אלף עד 4 אלף בשנה, תלוי בהכנסה של התלמיד, ובתי ספר פרטיים שעולים בין 6 אלף ל-21,800 אלף דולר בשנה.
ההצלחה הזו הביאה את המשקיעים. באוגוסט 2019, אירבולינו מכר 50% ממניות Multiversity ל-CVC Capital Partners תמורת 250 מיליון דולר. אירבולינו הרגיש שהוא השיג את מה שהוא רצה, בניית ענקית למידה מקוונת ששינתה את נוף החינוך באיטליה. אז כש-CVC הציעה לקנות את יתרת המניות שלו ב-Multiversity, נראה כי היה זה הזמן הנכון לצאת: באוקטובר 2021, הוא מכר את כל החברה.
אירבולינו מצא את עצמו עם יותר ממיליארד דולר להשקיע, והרבה זמן כדי להבין איך לעשות זאת. ובכל זאת, הרכישה הגדולה הראשונה שלו הגיעה לכאורה מתוך גחמה: חודשיים לאחר המכירה, הוא רכש את קבוצת הכדורגל האיטלקית סלרניטנה תמורת 11 מיליון דולר. ואז, בסוף מרץ 2022, הוא קנה 51% ממניות BFC Media, קונגלומרט תקשורת המחזיק בזכויות על המהדורות האיטלקיות של פורבס ושל מגזין הלייף סטייל Robb Report.
ביוני האחרון, אירבולינו ו-BFC Media רכשו את L'Espresso, מגזין התחקירים המוביל באיטליה, תמורת כ-5 מיליון דולר. העסקה עוררה מחלוקת מכיוון שאירבולינו תבע את L'Espresso על לשון הרע ב-2015, וביקש פיצויים בסך 43 מיליון דולר עבור מאמר מ-2014 שמתח ביקורת על פגאסו. אירבולינו הפסיד בתיק ובחר שלא לערער. בדצמבר האחרון, עיתונאים של L'Espresso פתחו בשביתה במחאה על החלפת עורך המגזין.
"לשבות זו זכות", אומר אירבולינו, "אולי הייתה חוסר הבנה, אבל הכל הסתדר".
השקעותיו האחרות כוללות נתח בחברת אבטחת הסייבר הניו יורקית DuskRise, חממת הסטארט-אפ Digital Magics וקרנות ההשקעה האיטלקיות בטכנולוגיה Alchimia, Nextalia ו-Vertis. "אני משקיע בחברות שמאמצות במלואן את המהפכה הדיגיטלית, במיוחד אבטחת סייבר וטלרפואה", הוא אומר. הרכישה האחרונה שלו היא יאכטה בשווי 19.5 מיליון דולר. לגבי העתיד – הוא משוכנע שליזמים צעירים באיטליה יהיו יותר הזדמנויות להגיע להצלחה והוא מעוניין לעזור להם לעשות את זה בגדול, בדיוק כמו שהוא הצליח.
"אני באמת רואה את העולם מתפצל לשניים. יש אנשים חיוביים, שיש להם תשוקה בדם, אלה שעושים את זה. ואז יש את הפסימיסטים, הטכנו-סקפטיים", הוא אומר. "אני תמיד אהיה בצד של האופטימיים. אני רואה עתיד ורוד לצעירים ובמיוחד לאיטליה".
