ב-10 באפריל 1940 היה אחד הימים החשובים ביותר במלחמת העולם השנייה: גרמניה הנאצית הסתערה על צרפת וארצות השפלה – בלגיה, הולנד ולוקסמבורג. מי שעוד האמין עד אז שהיטלר יסתפק בפחות מכיבוש כל אירופה, התבדה. באותו היום ממש, בלונדון, מונה לראשות הממשלה האיש היחיד שלאורך כמעט עשור הזהיר וחזר והזהיר מפני מה שעומד להתרחש: וינסטון צ'רצ'יל.
צ'רצ'יל הזהיר מהסכנה הנאצית מהרגע בו עלו לשלטון. הוא התריע על כוונת המשטר הגרמני החדש, ופעם אחר פעם דרש לעצור את היטלר כשעוד היה ניתן. אבל ההנהגה הבריטית, כמו גם רוב הציבור, עדיין בטראומה ממלחמת העולם הראשונה, לא רצו לשמוע על עוד מלחמה, ולא רצו לשמוע מצ'רצ'יל. לא כשגרמניה פרשה מהסכמי פירוק הנשק, לא כשהשקיעה את כל משאביה בהתחמשות בקצב אדיר וגם לא כשנקטה צעדים בפועל של כיבוש וסיפוח שטחים.
צ'רצ'יל היה מצורע פוליטית במשך שני עשורים, נחשב לאיש קיצוני, מחרחר מלחמה, מופרע וחסר חשיבות. לא יותר מקוריוז פוליטי שמבייש את השושלת המשפחתית המפוארת שלו.
הבריטים הבינו שצ'רצ'יל צדק לכל אורך הדרך רק כשכבר היה מאוחר מדי: המלחמה כבר פרצה, והצבא הנאצי שטף את מערב אירופה כולה. העולם המערבי כולו החל את המלחמה בעמדת נחיתות משמעותית, מול הצבא שהיטלר בנה במשך שנים באין מפריע. זה עלה במיליוני הרוגים.
צ'רצ'יל הפגין מנהיגות יוצאת דופן וגייס את האומה הבריטית כולה למלחמה ללא פשרות. נאומיו המפורסמים – מ"דם, יזע ודמעות", דרך "נילחם בחופים" ועד "היתה זו שעתם היפה ביותר" נישאו כולם בחודשיים הראשונים לכהונתו. הכריזמה והרטוריקה של צ'רצ'יל סחפו את הבריטים, ולמעשה עשו את ההבדל בין כניעה והגעה להסדר עם היטלר – אופציה שלא רק שהיתה על השולחן אלא גם היתה אפשרות הגיונית וסבירה בהתחשב במצב – לבין מלחמת חורמה.
ובחזרה לימינו: יש היום לא מעט מנהיגים במערב שמתריעים מפני הסכנות שבפתח. הם מתריעים מפני האיום של הציר המתהווה על המערב, על אורחות חייו ועל שלמותו הטריטוריאלית. חלקם מנודים פוליטית ונתפסים כקיצוניים ומחרחרי מלחמה, ואחרים נחשבים שחקנים פוליטיים לגיטימיים, או כמעט לגיטימיים, במדינותיהם. אף אחד מהם לא נראה כמו צ'רצ'יל, אבל, כאמור, צ'רצ'יל הפך לצ'רצ'יל רק אחרי שהמלחמה כבר פרצה והעולם החופשי מצא את עצמו עם הגב אל הקיר.
הצורך במנהיגות חזקה ונחושה במערב הופך לקריטי ככל שהאיום מצד מדינות הציר החדש מתגבר. האם אחד מדור המנהיגים הנוכחי יצמח מהמשבר ויתגלה כצ'רצ'יל של המאה ה־21? אולי. האם המערב יכול בכלל לנצח בלי מנהיג שכזה? בספק רב.
