אפרים ויזל נפטר לפני כשנתיים, כשהוא בן 97. את רוב חייו הוא השקיע בטקסטיל, ואפילו הקים מפעל לייצור בטנות לחליפות. בערוב ימיו עוד הספיק לבקר במשרדי Zeekit, הסטארט־אפ שקידם מהפכה בעולם האופנה ובו שותפה נכדתו, המנכ"לית יעל ויזל. "יעלי, שימי לב שהאנשים פה לא עובדים, הם כל היום משחקים במחשב", אמר לה אז במבטא רומני.
אך כנראה שהמשחק הזה השתלם בסופו של דבר. בחודשים האחרונים הבשילה עסקת הרכישה של החברה, כשענקית הקמעונאות וולמארט שילמה על פי גורמים בענף כ־200 מיליון דולר עבור Zeekit.
"זיקית נוצרה כדי להביא לעולם את קסם ההלבשה ומאפשרת להלביש כל אדם בכל בגד באופן שנראה מציאותי ומידי", מסבירה ויזל. "היכולת הבסיסית הזאת היא אבן בניין. יהיו חברות אופנה שילבישו באמצעותה דוגמנים, יהיו חברות סושיאל שייצרו מזה תוכן לשיחה, חברות פרסום ייצרו מזה פרסומות ויהיו סלבריטאים שישאלו את הקהל מה ללבוש להופעה. זיקית יוצרת יכולת. עכשיו כשוולמארט הם הבעלים, הם יחליטו כיצד להשתמש בו".
המשא ומתן התרחש מחדר ישיבות ממוגן באמצע מבצע "שומר החומות". "סגרנו את הדלת הכבדה ואת החלון הממוגן, השתקתי את התרעות פיקוד העורף והמשכנו בדיונים על הקמת מרכז מו"פ של וולמארט בישראל"
הכל קרה בחדר הישיבות שבקומה השלישית בבניין משרדים לא חדש במיוחד במרכז תל אביב. ויזל, יחד עם שותפיה, ניר אפלבוים (סמנכ"ל הטכנולוגיות) ואלון קריסטל (סגן נשיא למחקר ופיתוח) ניהלו את המשא ומתן בעיצומו של מבצע "שומר החומות", ועצם היותו של חדר הישיבות ממוגן – הפך אותו לשימושי במיוחד במציאות הישראלית.
"כשערכנו דיונים עם צוות המיזוגים והרכישות של וולמארט סגרנו את הדלת הכבדה ואת החלון הממוגן, והנחנו את כל עובדי החברה שאם יש אזעקה – כולם ירדו לממ"ד בקומה התחתונה. אנחנו המשכנו לשבת במקומנו בממ"ד, השתקתי את התרעות פיקוד העורף בסמארטפון שלי והמשכנו כרגיל בדיונים על הקמת מרכז מו"פ של וולמארט בישראל", נזכרת ויזל.
היא התנתה את רכישת החברה בכך שזו תהפוך למרכז הפיתוח בישראל של ענקית הקמעונאות האמריקאית. "זהו הקמעונאי הגדול בעולם", מציינת ויזל. "וברוב המדינות הם פעילים כסופרמרקט פיזי ודיגיטלי שיש בו הכל, כולל בגדים".
בימים אלה קורם מרכז הפיתוח הזה עור וגידים, ובחודשים הקרובים צפויים 45 עובדי זיקית ועוד כ־60 עובדים חדשים לאכלס את אחת הקומות הגבוהות של מגדלי אלון שבתל אביב.
המוח לא קונה
ההיכרות בין וולמארט לזיקית החלה לפני פחות משנה בדרך הכי שגרתית. "פשוט פנו אלינו בטופס ה'צור קשר' באתר, כמו אחרונת החברות, בבקשה להיות לקוח שלנו", נזכרת ויזל.
"בקורונה עולם המסחר המקוון השתנה ביום אחד, ובמיוחד העולם של וולמארט – כי מדובר בריטיילר פיזי ענק. במרחק עשרה מייל מכל אמריקאי בארה"ב יש חנויות וולמארט, ואנשים פתאום לא הגיעו אליהן. עומס הרכישות עבר לאונליין, והביגוד היא הקטגוריה שהיתה צריכה לעבור את קפיצת הדרך המשמעותית ביותר".
הטכנולוגיה של זיקית מחלקת באמצעות בינה מלאכותית כל תמונה למצולעים רבים, כך היא "מבינה" את קימורי הגוף השונים, מתיחויות הבד והכפלים וזה מה שמאפשר לה "להלביש" תמונות של בני אדם בכל בגד שיבחרו באינטרנט. התוצאה הופכת למציאותית במיוחד. "מאוד חשובה לנו הטבעיות של המוצר.
אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים להיות מספיק טובים כך שילדים יגידו שהתוצאות מציאותיות", מסבירה ויזל. "זה מתסכל, כי הרמה הטכנולוגית הנדרשת היא שאסור לנו לטעות בפיקסל אחד. בגלל זה יש כל כך מעט חברות ש'מלבישות' בפועל.
זו משימה טכנולוגית קשה, שבה כל פיקסל נחשב. אם בגד ייראה מודבק, התעשייה לא תקבל את המוצרים שלנו. הריאליזם הוא גם בהלבשה וגם בהצללה, או ביצירת שילובים של חולצה בתוך או מחוץ למכנסיים. אם זה לא מושלם המוח לא קונה את זה".
הטכנולוגיה העמוקה הזו, שנרכשה על ידי וולמארט, תסייע לה לשפר את יכולותיה במכירת בגדים באופן מקוון, והלקוחות יוכלו ממש "למדוד" – על גבי תמונה שלהם או על גבי תמונה של דוגמנים – את הבגדים שהם מעוניינים לרכוש.
לזיקית כמה מוצרים, כשהמרכזי שבהם מאפשר להלביש דוגמנים שצולמו מראש. "יש אינסוף בני אדם בעולם, אבל אפשר לקטלג אותם לסביבות 100 קומבינציות, של מידה, מבנה גוף וצבע עור. בנינו ספריית דוגמנים, וכשלקוח מגיע לאתר, הוא בוחר את הדוגמן שמייצג אותו בצורה הטובה ביותר.
היכולת הזאת מאפשרת לכל מותג וקמעונאי לעבוד באופן יעיל יותר, ובמקום לצלם 100 דוגמנים עם כל הבגדים – צריך המותג או הקמעונאי לצלם פעם אחת את מלאי הבגדים שלו, ללא צורך בציוד צילום מיוחד. בלחיצת כפתור הם יולבשו על הדוגמן המתאים מתוך ספריית הדוגמנים של זיקית לפי בחירת הלקוח.
"התעשייה רוצה את המוצר הזה והוא נמכר כמו לחמניות. בשורה התחתונה זה תורם להעלאת יחס ההמרות באתר בכ־10%, זה מפחית את כמות ההחזרות בכ־10% וזה גורם ללקוחות להיות שמחים יותר – כי הדוגמנים סביבם נראים בדיוק כמותם.
"יש אינסוף בני אדם בעולם, אבל אפשר לקטלג אותם לסביבות 100 קומבינציות, של מידה, מבנה גוף וצבע עור. בנינו ספריית דוגמנים, וכשלקוח מגיע לאתר, הוא בוחר את הדוגמן שמייצג אותו בצורה הטובה ביותר"
"לקחנו את ההחלטה האסטרטגית שאנחנו עובדים רק עם החברות הגדולות, כמו אסוס, טומי הילפיגר, אדידס ואחרים. זה אומנם קשה יותר למכור לתאגידים גדולים, אבל ידענו שאנחנו מחויבים למידה מסוימת של חינוך שוק. זה המחיר שאתה משלם על להיות ראשון", מסבירה ויזל מבלי להצטנע.
"הלבש את עצמך" היא יכולת מתקדמת יותר שמציעה זיקית, והלקוח יכול להעלות תמונה שלו ו"למדוד" בעצמו את הבגדים שהוא מעוניין לרכוש. "באמצעות המוצר הזה הבנו שאפשר לייצר לקוח רשום עם פרופיל עשיר של מידע: שם, גובה, גיל – וגם נאמנות – כי יש קמעונאי אחד שיש לך פרופיל מאוד אישי אצלו".
ויזל מוסיפה, כי וולמארט חקרו ומצאו שבמקרים כאלה יכניסו הלקוחות למערכת גם את בני משפחתם, וזהו אחד העקרונות שהחברה מכוונת אליו – הם רוצים להיות חנות אחת לכל צורכי המשפחה. "פתאום זיקית הפכה ממטרה לאמצעי. אפשר למשוך משפחות שלמות, לייצר שיח סביב המוצרים ולהזמין לרכישה עוד הרבה מאוד דברים משלימים".
מבחן הפאשניסטות
משרדי החברה צרים מלהכיל את מצבת העובדים ההולכת וגדלה. בתקופת הקורונה אומנם נאלצו העובדים לעבוד מהבית, אבל חזרו למשרד מהר ככל שהיה ניתן. ויזל מסבירה את החשיבות שהיא רואה בעבודה מהמשרד: "כשאתה מסתכל על משרות שדורשות יצירתיות ועבודת צוות – אז המשרד הוא המקום הכי טוב לנו. זו גם אחת הסיבות שנשקיע במשרד החדש של וולמארט – כי המשרד הוא הבית של היצירה".
את החברה שלה היא מכנה "מפעל טקסטיל שמלביש בלי סוף", וביחס למעט החברות שמציעות מוצר דומה – היא טוענת שזיקית עושה זאת עם התוצאות הטובות ביותר.
"החברה שלנו מאוד קוטבית: מצד אחד מועסקים כאן מהנדסי למידה עמוקה, שמפתחים טכנולוגיות מורכבות. יש לנו כמות מהנדסים ממש כמו בחברת סייבר. מצד שני האלגוריתמים האלו לא עובדים על מספרים, ביטים או על טקסט, כמו בכל טכנולוגיה אחרת. אצלנו צריך להסתכל על אנשים, להבין מה הם לובשים וליצור כתוצאה מכך המון פעולות.
האינדיקציה שלנו אם האלגוריתם הצליח או לא – היא לא אפס או אחד. הבנו שבסוף מי שבודק את הטכנולוגיה שלנו הם לא מהנדסים ומהנדסות – אלא פאשניסטים ופאשניסטות. הם צוות בקרת האיכות שלנו. כך שבצד אחד של השולחן תמצא את הסופר־גיקים, ובצד השני מומחי אופנה, שכל תפקידם להסתכל על תוצרי הלבשה – ולהגיד אם זה תואם את המציאות או לא, ולנסות להסביר למה.
"השיעור הראשון שאנחנו מעבירים מהנדסים חדשים שלנו מתרכז בללמד אותם את ההבדל בין חצאית ושמלה. פתאום גילינו באגים בקוד, ושמנו לב שיש בלבול בהגדרות. מה שלדעתם לא היה משנה כל כך – שמלה או חצאית – בחברה כזו הופך למשנה מאוד".
האומנם?
ויזל (37) נולדה וגדלה ברמת גן, לאם עורכת דין ולאב מהנדס חשמל. היא תמיד היתה מהמובילות – במועצת התלמידים, בעיתון בית הספר, בארגון מסיבות הכיתה, אך בעיקר – מגיל קטן היא הגדירה את עצמה כיזמת. "אם היה יושב לי מישהו על הכתף לאורך כל החיים הוא היה אומר 'זו יזמת שעומדת לעשות כאב ראש לכולם'", היא אומרת בחיוך, ומיד נותנת דוגמה משירותה הצבאי.
"עשיתי קורס תכניתנים בממר"ם, והוצבתי בבית הספר לטיסה של חיל האוויר. אמרו לי שיש לי שלושה שבועות לתכנת מאפס סימולטור מורכב מאוד לטיסה, ושלא אצא הביתה עד שהסימולטור יהיה מוכן. ברור שזו היתה בדיחה שמספרים לחיילת חדשה, אבל אני אמרתי לעצמי שמשימת חיי היא לצאת הביתה. מעולם לא הטסתי מטוס ומעולם לא כתבתי סימולטרים. ביקשו ממני 12 תרגילים, והבנתי שיקח לי לתכנת כל תרגיל כזה שנה.
"החלטתי שבמקום שאני אכתוב את סימולטור הטיסה, אבנה כלי שמאפשר למדריכי הטיסה לכתוב את הסימולטור בעצמם. במקום לכתוב את כל התרחישים – הבנתי את הלוגיקה של המטוס, והחלטתי שאבנה את התוכנה שמאפשרת למדריכי הטיסה לבנות את התרגילים שהם רוצים. משהו בסגנון 'בנה לעצמך סימולטור'. תוך שלושה ימים יצרו המדריכים 36 תרגילים.
כשבאתי למפקד אמרתי לו: 'במקום 12 תרגילים, יש לך עכשיו 36. אני יכולה לצאת הביתה?'. אומנם לא עשיתי בדיוק את מה שאמר לי לעשות, אבל חשבתי איך אני פותרת את הבעיה במהות שלה".
לדבריה, את החשיבה הזאת – לא לעשות את מה שמבקשים, אלא להבין מה יאפשר להצליח במשימה, היא שכפלה שוב ושוב בהמשך דרכה. "יזמים חייבים לשאול את עצמם את שאלת 'האומנם', ואיך נעשה את זה קצת אחרת".
השירות בבית הספר לטיסה לא גרם לויזל (היום רס"ן במיל') להגיע אל סיפוקה, והיא החליטה לצאת לקורס קצינים. בברכת מפקד חיל האוויר דאז, האלוף במיל' אליעזר שקדי ("עד היום אנחנו חברים מאוד טובים") היא שובצה לתפקיד טכנולוגי ביחידה מיוחדת של חיל האוויר, תפקיד שעד אז לא מילאו נשים.
"אני בעצמי לא אוהבת למדוד. יום אחד מישהו מהבורד שלנו אמר ש'העולם היה צריך מהנדסת מכ"מים שלא אוהבת אופנה כדי לפתח את היכולת להלביש אנשים'"
"במסע של כל אישה פורצת דרך צריכים להיות אנשים בכירים שמאמינים בה ושיתנו לה את הצ'אנס, כי בלי זה, זה לא קורה", היא אומרת, ומיד אחר כך מספרת איך קיימה את הבטחתה לאלוף שקדי ופתחה את הדלתות לעוד קצינות בתפקידים מקבילים.
בהמשך היא למדה הנדסת חשמל בטכניון, ובמקביל עבדה באלביט, שם המשיכה גם לאחר הלימודים. "באלביט לקחנו מידע מהרבה סנסורים שונים והצגנו אותו בצורה מדויקת ואינטואיטיבית על גבי תמונה אחרת. כך הצגנו, למשל, מטרות על פני טופוגרפיה, וכל אלה בנו יחד תמונה מאוד מובנת עבור הטייס.
"שם פגשתי גם את ניר, וכשפיתחנו את המערכת קראנו לזה 'להלביש הרים'. יום אחד אמרנו לעצמנו שאם אנחנו מצליחים להלביש הרים – בוא נלביש אנשים. זה הגיע מכך שאני בעצמי לא אוהבת למדוד בגדים. יום אחד מישהו מהבורד שלנו אמר ש'העולם היה צריך מהנדסת מכ"מים שלא אוהבת אופנה כדי לפתח את היכולת להלביש אנשים'".
העבודה באלביט נוחה, העתיד מבטיח, למה לעזוב וללכת אל הלא־נודע?
"זה מאוד מפחיד. לא משכנו משכורות במשך שנה, ופיתחנו רק את הרעיון הכללי. אבל שוב זה חוזר אל החיידק היזמי שתמיד נמצא שם. הבנתי שזה עכשיו או לעולם לא".
יוניקורנס מסוג אחר
ויזל, יחד עם אפלבוים וקריסטל (חבר ילדות "עוד מגן חובה") הקימו את זיקית בשנת 2013. שנה לאחר מכן נסגר גיוס ה־Pre־Seed סביב 350 אלף דולר, מהמשקיעים אבנר סטפק וינקי מרגלית. שנה וחצי מאוחר יותר הושלם ה־Seed בסכום של 3.5 מיליון דולר. סבב ה־A המורחב השלים גיוס של 15 מיליון דולר בסך הכל.
במשך שנתיים החזיקה החברה גם משרד מכירות בניו יורק, אבל סגרה אותו לאחר שהבינה שאת העסקאות עם התאגידים הגדולים אפשר לעשות גם מהארץ. "אפילו שתי עובדות משם עשו עלייה ועברו לעבוד איתנו", אומרת ויזל בגאווה.
"מאז שקמנו היו כל מיני הצעות רכישה שהונחו לנו על השולחן, גם מקמעונאים וגם מענקיות טכנולוגיה שכולנו מכירים", מגלה ויזל. "אנחנו יותר מכלי מסחרי. אנחנו כלי חברתי אישי שעוזר לאדם בנימי נפשו. גם וולמארט מתכתבת עם אותם ערכים: היא מאוד צנועה, ומדברת מאוד בגובה העיניים. כך גם המוצר שלנו – להעלות תמונה של עצמך – מדבר אליך בגובה העיניים.
זה כאילו המוצר שלנו אומר 'אני אלך איתך יד ביד במסע הזה של לעזור לך עם מה שטוב לך'. בעולם הרשתות החברתיות זו עוצמה מאוד גבוהה. כי כשאתה מעלה תמונה של עצמך מולבש בהרבה מאוד פרטים – כל זה יוצר המון שיח.
מיד תשלח לחבר בגד מצחיק או מותג מאוד יוקרתי שבחיים לא תוכל לקנות. בלי שהתכוונו יצרנו מנגנון שמייצר תוכן ויראלי, ולכן זיקית כמעט שייכת לעולמות הסושיאל יותר מעולמות הריטייל. גם הרשתות החברתיות הגדולות נכנסות לעולמות המסחר המקוון".
אז למה דווקא לסגור עסקה עם קמעונאית כמו וולמארט ולא עם פייסבוק?
"ראשית, נרכשנו על ידי מחלקת הטכנולוגיה של וולמארט. ובסוף זה תמיד שילוב של דברים. זיקית דוחפת למכירה, גם עם המודלים החדשים, המקום הטבעי שלה הוא להיות חלק מריטיילר. יש זליגה בין שני העולמות, של החברתי והמסחרי. השילוב של ריטייל וסושיאל כיחידה אחת – זה יהיה העתיד".
היום האופנה בתעשיית הסטארט־אפ הישראלית היא לגדול, לא למכור.
"הנפקות הן קצת הדבר החדש. לא גידלתי את זיקית במיינדסט שזהה אולי ליזם שמתחיל היום חברה. זיקית שייכת לגל הראשון של סטארט־אפים, היא גדלה להיות חברה שנולדה להירכש על ידי ענקית, ואני די בסדר עם זה. אנחנו שייכים למודל של חברות שצומחות יפה.
"המכפיל של רכישה במאות מיליוני דולרים, של סטארט־אפ שגייס 15 מיליון דולר, זו הצלחה שלא נופלת מגיוס סבב E והנפקות. אנחנו יצרנו מכפיל מאוד גדול על הכסף. יש גם יוניקרונס מסוג אחר. יש גם הצלחות שנמדדות ב'איזה קסם עשית עם המשאבים שיש לך'.
"התפוצצות ההנפקות היא דבר טוב. ואני כבר אומרת שניפגש בנאסד"ק עם החברה הבאה שלי. זה שינוי שהוא מרגש ומדהים. אני אוהבת את ההייטק בכל ליבי, והמספרים האלה מייצרים תשואות למדינה בתור מסים וזה מעולה".
מנקה שירותים
יעל ובן זוגה, איתן, גרים לא רחוק מחוף ימה של תל אביב. את הבוקר שלה היא משתדלת להתחיל בשחייה בים, והיא מוצאת קשר ישיר בינה לבין יזמות: "זאת לא שחייה רגילה בבריכה. שם לא יהיו שום הפתעות בשחייה מקיר לקיר. בים יש זרם, וכל הזמן חייבים לשמור על אוריינטציה. הפחד מהגלים, מהמדוזות, ההתמודדות הזו מושכת אותי".
במהלך השבוע היא לא מוצאת זמן לתחביבים, אבל את סופי השבוע, עוד מאז שהיתה סטודנטית, היא מקדישה לתחומי העניין הנוספים שלה: תנ"ך ("קראתי אותו מתחילתו ועד סופו, ואין לי ספק שספר יהושע הוא מדריך ליזם ולמנהיג"), ארכיאולוגיה ומורשת ישראל.
"תמיד אומרים על ישראל שהיא סטארט־אפ ניישן, אבל אני חושבת שישראל עצמה היא סוג של סטארט־אפ. כשאדם רוצה לצאת לדרך וליצור משהו יש מאין – צריך לזכור שהדרך עצמה היא לא דרך זוהרת.
"זיקית שייכת לגל הראשון של הסטארט-אפים, היא גדלה להיות חברה שנולדה להירכש על ידי ענקית, אנחנו שייכים למודל של חברות שצומחות יפה"
הקמת המדינה היתה תהליך קשה, היו מלחמות בדרך, המפקדים הגדולים התפלשו בבוץ כמו כולם – ואני חושבת שכל מי שמתחיל לעשות משהו לא צריך להירתע מהתפלשות בבוץ, כי המוביל, היזם, המנכ"ל צריך להיות זה שמושך את כולם, דוחף מאחורה ועושה את העבודה הפחות נוצצת. אגב, לפני שמגיע כל אורח לחברה שלנו אני הולכת לנקות את השירותים בחברה. למה? כי זה שלי".
ואת גם משתמשת בעצמך בטכנולוגיה שלך?
"את שמלת הכלה שלי רכשתי אחרי שהשתמשתי במוצר שלנו", היא אומרת בהתלהבות. "היו לנו אז קצת באגים עם בגדים לבנים, ואמרתי לצוות שחייבים לטפל בזה, בלי שהסגרתי את המטרה הסופית. בפועל, בלי שידעו, אני עשיתי את בקרת האיכות הסופית בתחום הזה".
ויזל מוציאה את הסמארטפון שלה ומראה לנו תמונות מציאותיות לחלוטין, ממש כאילו נכנסה לתא המדידה ומדדה בכל פעם שמלה אחרת: "העליתי בקבוצה המשפחתית חמש אופציות שבהן המוצר שלנו 'הלביש' עליי שמלות כלה שונות, וכולם הצביעו על שמלת הכלה שאלבש בחתונה".
