"לא עצרתי לשנייה מבוקר ה־7 באוקטובר. רץ בין היישובים שנפגעו, בתוך עזה, בבתי חולים, בהלוויות, אצל משפחות החטופים – בכל המעגלים. חמוש במצלמה אני מתעד באובססיביות את מה שהתרחש. אף אחד לא שלח אותי למשימה הזו.
"אני עושה זאת מתוך תחושת שליחות והבנה, שזהו אחד הרגעים הקשים שחוותה המדינה מיום הקמתה. מדובר בתיעוד היסטורי – מסמך ויזואלי שיישאר לדורות הבאים, כמו שאנחנו מביטים על תמונות ממלחמת יום הכיפורים ויום העצמאות. אולי אפילו כמו השואה.
ראיתי בחיי לא מעט מתים. בבוצ’ה שבאוקראינה צילמתי קברי אחים, אבל זה לא דומה למה שהתרחש אצלנו – לא במספרים ולא בהתעללות. להאיטי הגעתי אחרי רעידת האדמה שם. המראות היו נוראיים. אסון טבע, נורא ככל שיהיה, אינו מעשה ידי אדם. וכאן קשה לקרוא למי שביצעו את המעשים האכזריים האלה בני אדם"
זיו קורן
כפר עזה, 11 באוקטובר
קצין מיחידת הלוט"ר מנחם את חברו, לאחר שנשבר ממראה החלות שנשארו על שולחן החג באחד מבתי הקיבוץ שהותקפו
ניר עוז, 15 באוקטובר
כף יד מדממת על קיר היציאה מהממ"ד באחד הבתים בקיבוץ
גן יבנה, 17 באוקטובר
הלווייתה של משפחת קוץ. האב אביב, האם לבנת וילדיהם רותם, יונתן ויפתח נטמנים זה לצד זה. בני המשפחה נרצחו בביתם בכפר עזה ב-7 באוקטובר
קיבוץ בארי, 11 באוקטובר
מתנדב זק"א, שפינה גופות של ישראלים שנרצחו בקיבוץ, בוכה על כתפי חייל
תל אביב, 19 באוקטובר
הפגנה בקריה בתל אביב לשחרור הישראלים שנחטפו לרצועת עזה
סחנין, 29 באוקטובר
לוחמי מג"ב בשיתוף השב"כ עוצרים ערבי ישראלי, המזוהה עם דאעש וחשוד בפעילות טרור
כיכר החטופים, 10 בנובמבר
מיצג פרחים ועליהם כרזות של הילדים החטופים בעזה ברחבת מוזיאון תל אביב
רצועת עזה, 6 בנובמבר
צוותי לחימה מחטיבה 14, בהם טנקים, כוחות חי"ר והנדסה קרבית, בפעילות בצפון הרצועה
עזה, 7 בנובמבר
לוחמי גבעתי בתוך מפעל מאולתר ליצור מרגמות שמוקם בתוך בית ספר בעיר עזה
