החו"ל משתלם: תיק ההשקעות שלכם רוצה לראות עולם

 תיקי ההשקעות הישראליים מוטים חזק מאוד לשוק המניות המקומי ולעתים קרובות לא בשל שיקולים כלכליים אלא יותר בשל חוסר מודעות.

בתור משקיעים ישראלים ברור שחלק הארי של תיק ההשקעות שלנו צריך להיות מוטה ישראל, בעיקר כשמצבה הכלכלי של ישראל יציב וטוב משל מדינות רבות בעולם. עם זאת, ב־2012 מתגברות הסיבות לחשוף את תיק המניות לחו"ל, וזה נכון בעיקר אם יש בידכם עתודות משמעותיות של כסף פנוי שחלקן מיועד להשקעה במניות.

ישנם שני טעמים עיקריים שבגינם שווה לחשוף את החלק המנייתי של תיק ההשקעות לשווקים בחו"ל: הורדת הסיכון והסיכוי לייצר תשואה עודפת. בשנת 2012 זה נכון יותר מתמיד. השנה יהיו לשוק המניות הישראלי סיבות טובות לגלות חולשה ומי שייפגעו הן דווקא החברות הגדולות, אלו שמרכיבות את מדד ת"א 25.

השינויים הרגולטורים בענף התקשורת כבר מכרסמים ברווחיות של חברות הסלולר ומגמה זו צפויה להימשך. הבנקים נדרשים לשפר את יחס הלימות ההון שלהם עד 2016, מה שאומר שכבר השנה הם ייאלצו לתת פחות הלוואות ולצמצם את תיקי האשראי שמהם נובעות הכנסותיהם העיקריות. גם מצב חובותיהם של הטייקונים המקומיים ישפיע על תיקי האשראי, ולא מן הנמנע שתוצאות הרבעון השלישי שהציגו הבנקים הן רק ה"בקרוב" של הצפוי בטווח הקצר.

ארץ ההזדמנויות

גם למשקיעים הזרים יש סיבות לצאת מהשוק הישראלי. אי הוודאות הכללית הופכת שווקים קטנים כמו ישראל למסוכנים יותר. לכן, בכל פעם שתחזיות הצמיחה של בנק ישראל מתעדכנות כלפי מטה, חשים המשקיעים הזרים שהם קונים את השוק הישראלי ביוקר ושיש להם רק לאן לרדת. זאת בניגוד לשווקים בחו"ל, שמתחזיות הצמיחה האפסיות שלהן יש דווקא לאן לעלות. את הביטוי המוחשי לתופעת יציאת הזרים מהשוק אנחנו רואים בהתחזקות הדולר.

 ככל שהדבר נוגע לשוק המניות, זוהי שעתם של מדדי המניות הגדולות ובפרט מדדי מניות הדיבידנד. חברות ותיקות ויציבות שבימים כתיקונם אינן צפויות לצמוח בשיעורים גדולים, הן עוגן בתקופות של אי ודאות דווקא מפני שהן צפויות, מעצם טבען, להיות פחות פגיעות. ההשקעה בהן היא דרך להתמודד גם עם האינפלציה וגם עם התנודתיות בשוק. כמובן שככל שהדיבידנד גדל, כך עולה רמת הסיכון של המניה.

לכן, החברות הרלוונטיות לעניינינו אינן אלו שבהכרח מחלקות דיבידנדים גדולים אלא החברות הגדולות והיציבות שיש להן מדיניות דיבידנד קבועה של

כ־5-4% בשנה. מניות אלו, כאמור, הן אלמנט של יציבות בתיק וסוג של הכנסה קבועה. בסביבת ריביות כה נמוכה, תשואת דיבידנד של 4% ויותר הופכת מעניינת.

מעבר לזה, אם נבחן את הדוחות הכספיים של שני הרבעונים האחרונים, נגלה שמעל 70% מהחברות הגדולות הצליחו להכות את הציפיות המוקדמות. זה מראה שמצב החברות האמריקניות הגדולות הוא טוב.

יש לא מעט מניות כאלה בארצות הברית והן נסחרות במחירים נוחים, בתנאי שאתם בעלי כספים פנויים ואורך נשימה.

במקרה הכי גרוע, אם התחזית הזו לא תתממש והמניות שם יאבדו מערכן, התחזקות הדולר (שנחשב מאז ומתמיד מטבע מקלט בעת ירידות בשווקים) תגן על תיק ההשקעות.

התמהיל הנכון

ומילה לסיום גם בנושא אג"חים: הרי אי אפשר שלא להתייחס למה שהוא בדרך כלל חלק הארי של תיק ההשקעות. טעות נפוצה שעושים משקיעים רבים היא להסיק מסקנות על שוק האג"ח מתוך תמונת המצב שעולה משוק המניות. שוק המניות המקומי, כאמור, צפוי לגלות חולשה בשנה הקרובה, אך שוק האג"ח הקונצרני בישראל עשוי להפתיע לטובה והוא טומן בחובו לא מעט הזדמנויות, אפילו כשמדובר באג"ח של אותן חברות שמניותיהן ייפגעו ב־2012.

הניסיון מלמד שבמשבר 2008 נפתחו המרווחים באג"ח הקונצרני לרווחה, לרוב בשל הפאניקה שגילו המשקיעים. מצבו של מדד התל בונד 60 באותה תקופה היה בכי רע ושיקף ציפיות לקטסטרופה כלכלית, בפועל לא הייתה ולו חברה אחת מבין החברות הגדולות שאכן פשטה רגל ורבות מהן הציגו התאוששות מרשימה בשנים שאחרי.

זה כמובן לא אומר שאין חברות שייקלעו לקשיי נזילות, או כאלו שיצטרכו להגיע להסדר חוב, אבל ברוב המקרים, למרות האפשרות לספיגת הפסדי הון בטווח הקצר, האג"חים הללו יגיעו בשלום למועד הפדיון.

כמו כן, בניגוד למתרחש בשוק המניות, האלטרנטיבות בשוק האג"ח האמריקני מגלמות תשואות מאוד נמוכות שאינן מצדיקות את ההשקעה בהן. תמהיל אג"חים מקומיות, שיבחרו אחרי בחינה נבונה ומקצועית של יכולתן של חברות לשרת את חובן גם אם רווחיותן תיפגע, עשוי להתגלות כמקור לרווחים נאים בשנה הקרובה.

בשורה התחתונה (והכללית למדי) נוכל לומר שתיק ההשקעות ב־2012 צריך להיות מורכב ממניות מחו"ל ואג"חים מישראל.