היועצים החדשים: לא תאמינו למי יש מידע על עולם העבודה העתידי

עידן הרובוטים

ילדים אוהבים רובוטים, אבל אף אחד מהמרואיינים לא הזכיר את אופטימוס פריים מרובוטריקים. כשהם דיברו על רובוטים, הם התכוונו לכאלו שעוזרים במשרד – בביצוע המשימות בצורה יעילה יותר. הם ציפו לדברים כמו עוזרים וירטואליים שאנחנו לומדים לחיות איתם כגון סירי, קורטנה וגוגל, שמשתלבים באופן מלא בעסק ומודעים לכל הצרכים שלו. הילדים מבינים כי לרובוטים יש מטרה, ואלו צריכים להיות חלק מהתהליך, לא חיצוניים לו.

בלי מחשב אישי וסיסמאות?

המחשב האישי לא הוזכר על ידי הילדים. למעשה, הם מצפים מעצמם להיות מסוגלים לפעול עימו בצורה הדדית, כמו שולחן, קיר או חלון. הכול בעצם הוא סוג של משחק. מציאות ווירטואלית והולוגרפיה היו המפתח לשאלה כיצד ילדים כיום מצפים לנהל את העסק מחר. בנוסף, לא צוינה אפילו אבטחת הסיסמאות. כל התשובות בעניין קושרו באופן פסיבי לביומטריות של המשתמש, בין אם טביעות אצבע, תווי פנים או זיהוי קול, אבטחות פרטיות היו גם הן תהליך מקיף שלא עלה באופן מפורש. בשורה התחתונה, ילדים נותנים ערך לרעיון של פרטיות הרבה לפני שהם מבינים את ההשלכות המלאות שלו.

לא רוצים אימייל

ילדים דיברו על שיתוף פעולה דרך שיחות וידאו ועבודה במכשיר הנייד, במקום מתודות מסורתיות שאנחנו משתמשים בהם כיום. ילדים משתפים פעולה דרך שימוש בהנגאאוטס של גוגל, פייס-טיים וסקייפ כדי להשלים את מטלות הבית שלהם. בגיל 11 בלבד. למרות זאת, בסביבת המשרד אנחנו עדיין מוצאים כי נדיר לנהל עסק בדרך זו. לילדים זה יקרה לעיתים קרובות כאשר הם ייכנסו לעולם העסקים, מבחינתם זה המינימום שאפשר לצפות לו.

לשנות את סביבת העבודה

המסקנה הכי טובה מהשיחות עם הילדים הייתה כי הם מצפים לחיבור ריגשי למקום עבודתם ושהעבודה לא תהיה סביבה קשה ואפורה, בה הם יבלו את רוב הזמן של חייהם. המשרד כולו אמור להיות מקום מפגש שמתאים למצבי הרוח של העובדים, בזמן אמת. צבעים, ויזואליה, ריחות, קולות – הכל הוזכר על ידי הילדים כמאפיינים חשובים לעיצוב המשרד בעתיד. האמת היא שזה לא רעיון רע, והוא מנצח את המראה האפרורי של המשרדים עם הקירות החדגוניים, מלאי פחי הזבל וערימות הניירת.

ילדים הרבה יותר מעודכנים מאיתנו בכל מה שקשור לעולם העסקים | צילום: thinkstock

עוד סדק בחומה?

משפט זה הפך להיות כותרת המצגת של פרסטלי, ציטוט משירם המפורסם של פינק פלויד שעוסק גם הוא בחינוך. ארבעה דברים הפכו להיות ברורים לאחר שדיבר עם הילדים:

1. אנחנו מתעלמים מדור מפתח מבחינת הבנת הרצונות שלו וההתאמה שלהם לעתיד שאנו בונים, ולא כל מה שדור זה מציע הוא בלתי-סביר. בני דור המילניום הם לא האנשים שאנחנו צריכים לדבר איתם אם אנחנו רוצים להישאר במשחק.

2. אנחנו אשמים שלא הבאנו את עולם העסקים וטכנולוגיית המידע אל תוך הכיתות בשלב מוקדם יותר. אנחנו מקיפים את עצמינו בסטטיסטיקות ובדירוגים כדי לאשר את העמדה שלנו לגבי חינוך למדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה (לימודי STEM), חלוקה מגדרית בכיתות, ומחכים לאלו שקובעים את המדיניות כדי שהם ישנו דברים. לא צריך לחכות להם, אנחנו אלו שצריכים לשנות.

3. אנחנו צריכים יותר אנשי מקצוע. פוקוס על מפתחים החל כבר, והוא נראה לעין. אכן, רוב תכניות הלימודים מכניסות את מדעי המחשב והתכנות כחלק מהמערכת החינוכית, מכיוון שצפוי מחסור בכישורים אלו. אבל יחד עם זאת, צריך לחשוב באופן רחב יותר. אנחנו צריכים יותר מהנדסים, אנשים עם דמיון ואנשים יצירתיים. כאלו שיוכלו ליצור, לבנות ולתכנת. אם אנחנו באמת נכנסים לעידן בו 50 מיליארד מכשירים יתקשרו ביניהם ברחבי האינטרנט, אז מי הולך לבנות ולבסס אותם? מפתח לא יכול, אבל מהנדס כן.

4. הבנות הן אלו שנתנו את הפידבק המפורט ביותר לשאלות. צריך להפסיק ליצור תרשימים על בנות שעוזבות את לימודי ה-STEM, ופשוט לדבר איתן.

ילדים רוצים ללמוד על עסקים, טכנולוגיית מידע והנושאים שנלמדים ב-STEM, הרבה יותר מהר ממה שאנחנו ערוכים אליו, משום שאנחנו עסוקים כל כך ביצירת עתיד שאנחנו רוצים לראות, אבל הוא לעולם לא יתרחש כאשר נסיים לבנות אותו.

לכן, שווה לחזור לבית הספר, לחפש אחר הזהב שמוחבא בכיתות ברחבי העולם ולדבר עם הדור האמיתי אשר עבורו אנו בונים את העתיד.