|
ביום רביעי בבוקר ערכו עובדי הבורסה טקס פרידה צנוע למנכ"ל המיתולוגי, שאול (סם) ברונפלד. בעת שברונפלד נשא נאום נרגש, כינס יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, מסיבת עיתונאים שבה הוצגו המלצות הוועדה שמינה לחילוץ הבורסה מהמשבר אליה נקלעה בשנה האחרונה.
195 עמודים ו-20 המלצות. זוהי תפוקתה המרשימה של הוועדה בראשות פרופ' משה בן חורין. הוועדה התבקשה להציע דרכים לאושש את היקפי המסחר בבורסה, שצנחו בשנה האחרונה לשפל. בן חורין לא איכזב את האוזר. השניים מכירים שנים רבות ובן חורין הוא ראש הקריה האקדמית, בה משמש האוזר מרצה למינהל עסקים ומימון. עם כינון הוועדה דאג האוזר לתאר בראיון את האמצעים שיש לדעתו לנקוט, וזאת מבלי להמתין להמלצות, במטרה לגרום להחלפת בכירי הבורסה ובראשם ברונפלד והמנכ"לית אסתר לבנון. למרבה המבוכה נשטף בגל העזיבות גם יוני שמש, המשנה למנכ"ל ששימש גם משקיף בוועדה בראשות בן חורין.
ריבוי ההמלצות והניסוחים הזהירים מעידים שהוועדה לא פסלה כמעט אף הצעה, ממשית או מופרכת, העשויה לסייע להגברת הפעילות: בין היתר המליצה הוועדה לשפר את השימוש במכשירים פיננסיים מתוחכמים, לשנות פרוטוקולי תקשורת נתונים, שינוי במעמדם והגדרתם של חברי הבורסה ועוד. חלק משמעותי מההמלצות נמצא בשלבי יישום או נבדק בעבר על ידי הבורסה עצמה.
ריבוי ההמלצות וערפול הניסוחים אינו מציע לרשות ניירות ערך תוכנית פעולה ישימה ומוגדרת, אבל בן חורין נתן לידידו ומזמין העבודה האוזר מתנה חשובה הרבה יותר: הצדקה לנקוט בכל דרך פעולה שתראה לו. האוזר, שלא הופתע מההמלצות, לא הסתיר את כוונותיו. המאמץ העיקרי שלו יתמקד בהמלצה מס' 1 של ועדת בן חורין: מעבר הבורסה ממועדון חברים מנומנם משהו ללא כוונת רווח, לחברה עסקית המבוססת על שאיפה לרווח ותמריצים המקובלים בעולם המסחרי.
אין זה מקרי שהמלצת הוועדה מתפרסמת שבועות מספר לפני שוועדת האיתור שהקימה הבורסה הציגה את המועמדים לתפקידי היו"ר והמנכ"ל: המנהלים החדשים שייבחרו יצטרכו להתאים עצמם למעבר ולקדם אותו.
שאלתי השבוע את האוזר ובן חורין אם אינם חוששים (כפי שגם נכתב בדו"ח הוועדה) מפני מסירת המונופול של הבורסה לידיים פרטיות. האוזר טען שהבורסה אינה מונופול, ושלכל חברה המבקשת לגייס באמצעותה הון יש אפשרות לעשות זאת גם בבורסות אחרות בעולם. בן חורין אמר שאין חשש לניצול הכוח המונופוליסטי מפני שהבורסה פועלת תחת פיקוחה ההדוק של רשות ניירות ערך.
האוזר. "הבורסה אינה מונופול" | צילום: הראל רינצלר, דוברות משרד האוצר
ברית המקופחים
שוק ההון מעולם לא התאפיין במעורבות גבוהה של ציבור בעלי המניות. השורשים ההיסטוריים של התופעה נעוצים כנראה במבנה השליטה האופייני בדרך כלל לחברות הציבוריות בישראל: לבעלי השליטה רוב מוחלט של המניות, ולכן הם יכולים להעביר כמעט כל החלטה באסיפת בעלי המניות, הממנה את המנהלים.
במהלך השנים עשו משרד המשפטים ורשות ני"ע מאמצים ניכרים לשיפור מעמדו של מיעוט בעלי המניות, ולאפשר לו לבלום החלטות העשויות להיטיב עם בעלי השליטה על חשבון הציבור הרחב. מדובר בעיקר בהחלטות על שכר המנהלים ובעסקות שמבקשים בעלי השליטה לעשות בין החברה לבין עצמם, או עם גורמים אחרים הקשורים בשליטה בחברה בדרך זו או אחרת.
שינויים אלה, בשילוב חיוב המשקיעים המוסדיים (המנהלים כספי ציבור) להיות מעורבים באסיפות בעלי המניות ולדווח על מעורבותם, שינו במשהו את התנהלותם של בעלי העניין. בסיוע תיקון מס' 20 לחוק החברות, המחייב אישור של דירקטורים חיצוניים ומיעוט בעלי המניות לשכר המנהלים, התקנה בלמה למשל את השתוללות שכר הבכירים בחברה לישראל.
אבל תיקוני החקיקה ומעורבותם של המשקיעים המוסדיים רחוקים לסתום את כל הפרצות, ולא רק בגלל השחיתות ותאוות הבצע המתווים את דרכם של רבים מהמעורבים בשוק. בחלק גדול מהחברות המשקיעים המוסדיים אינם מעורבים כלל, או שאינם מעורבים במידה המצדיקה מבחינתם תשומת לב מיוחדת. כך, המוסדיים אינם מעורבים כמעט בהשקעות בשותפויות חיפושי הנפט והגז, ונמנעים להשקיע במניות דלות סחירות של חברות קטנות, בעיקר בתחומי ההייטק והביוטכנולוגיה שהסיכון בהן גבוה. בחברות כאלה פועלים לא מעט בעלי עניין וספקולנטים מתחת לרדאר של הרשויות, האנליסטים והתקשורת, ופוטנציאל ההטיה בהן גבוה.
גם בחברות גדולות יותר, שבהן מעורבים המשקיעים המוסדיים, המצב עשוי להיות מורכב. האינטרסים של המשקיע הגדול אינם בהכרח זהים לאלה של המשקיע הקטן. חלק מבעלי החברות שולטים בחברות ביטוח, בנקים וחברות ברוקרים, ומערכות היחסים העדינות בין המוסדות הפיננסיים ל"משקיעים המוסדיים" משפיעות על שיקול דעתם. חלק מהמשקיעים המוסדיים באי.די.בי, למשל, מחזיקים גם באיגרות החוב של אי.די.בי החזקות הקורסת, וגם באיגרות החוב של אי.די.בי החזקות, שמצבה טוב יותר.
שורת הסדרי החוב והתספורות בשוק ההון עוררה בשנתיים האחרונות ענף משגשג של ייצוג משקיעים: חברה ציבורית המבקשת להגיע להסדר חוב עם בעלי איגרות החוב נאלצת לממן מכיסה גם את עבודתם של עורכי דין ויועצים, המשמשים נציגים לבעלי איגרות החוב, וכן מנהלים מיוחדים מפקחים מעריכי שווי ומומחים אחרים מטעם בית המשפט.
מדובר בתעשייה של עשרות מיליונים. בהסדרי אי.די.בי נשפכו כבר 22 מיליון שקל והסוף לא נראה לעין. בהסדר החוב הפשוט יחסית ב"אפריקה ישראל" נשפכו כ-12 מיליון שקל. מיליונים רבים שולמו למומחים יועצים ומשפטנים בהסדרי החוב המתגבשים בסקיילקס של אילן בן דב ובאלביט הדמיה של מוטי זיסר.
אבל היכן היו המשקיעים הנאבקים על עצמות גרומות עד עכשיו? מול הטענה שהמשקיעים המוסדיים נרדמו בשמירה בעת שבעלי השליטה בזבזו את כספי הציבור בעסקאות חסרות בסיס כלכלי, משכו משכורות עתק ובזזו חברות באמצעות עסקאות בעלי עניין, הרי שהמשקיעים הפרטיים כלל לא היו בעמדות השמירה: הם לא השתתפו באסיפות, ובמקרה הטוב סמכו על "מוסדיים" שבראשי חלקם עומדים מנהלים מרושלים שעמדותיהם מוטות מחמת ניגודי אינטרסים.
השבוע פגשתי חבורת עורכי דין ומשקיעים המנסים לשנות את התמונה. הפעיל הבולט בקבוצה הוא אוהד אלוני, שהקים את ארגון המשקיעים "הארגון להגנה על חסכונות הציבור", ומפעיל שירות המאפשר לבעלי מניות ואיגרות חוב להצביע באספות באמצעות דואר אלקטרוני.
הגיעו גם נחמיה זיסמן, שהקים התארגנות משקיעים הנאבקת במה שנראה להם כניסיון של שותפות חיפושי הנפט "גבעות עולם" לעשוק את ציבור בעלי התעודות שהזרים את רוב הכסף לשותפות; עו"ד רועי סלוקי, המייצג משקיעים בהסדר אלביט הדמיה; עו"ד רפאל בייפוס, הפועל נגד סעיפים בהמלצות ששינסקי, המקפחים לדעתו את ציבור המשקיעים לעומת בעלי השליטה בתגליות הגז והנפט, ואחרים. חלק מהנוכחים גוזרים קופון קטן מייצוג משקיעים בהסדרי חוב המתגלגלים בבתי המשפט. אחרים עושים מלאכתם בשלב זה בהתנדבות, ואפילו איש יחסי הציבור שלהם אינו מקבל שכר. אם לא יימצא להם מקור הכנסות, קשה להניח שההתארגנות תשרוד לאורך זמן.
"אין עדיין מודל הכנסות אבל אנחנו בונים תשתית שבעתיד יכולה לפעול גם על בסיס עסקי", אומר עו"ד אהרון שוורץ, ממובילי ההתארגנות. "ייתכן שבעתיד יהיה כדאי למשקיעים לשלם לנו סכום מסוים כדי להשתמש בתשתית שתאפשר להם לחסוך כסף ולמנוע קיפוח מצד בעלי השליטה".
22 מיליון שקל נשפכו בהסדרים. דנקנר | צילום: פול תמונות – טל שחר, ידיעות אחרונות
מיקרוסופט לא תציל את נוקיה
בערב ראש השנה היהודי הכריזה יצרנית התוכנה מיקרוסופט על מיזוג עם יצרנית הטלפונים הכושלת נוקיה, בעסקה שהיקפה 7.2 מיליארד דולר. יחצני הצדדים תיארו את העיסקה כרווח לשני הצדדים: מכשירי הסלולר המתקדמים של נוקיה משתמשים ממילא במערכת ההפעלה "ווינדוס פון" של מיקרוסופט. עד כה שללו אנשי מיקרוסופט את גישתה של המתחרה הידועה אפל, שעל פיה יש לייצר את המכשירים והתוכנה תחת גג אחד.
אבל עד לעידן האייפון הייתה זו אפל שכשלה: אפל ייצרה מערכות הפעלה רק למחשבים מתוצרתה, בעוד מיקרוסופט מכרה את התוכנות שלה לכל מחשב שהותאם להן (בטעות הם נקראו תואמי יבמ, בעוד שבפועל היו המחשבים תואמי מערכת ההפעלה של מיקרוסופט). מפתחי התוכנות למחשבים העדיפו את השוק הענק של מיקרוסופט, וייצרו מבחר אינסופי של תוכנות למשתמשי מערכת ההפעלה שלה.
כתוצאה ממדיניות זו השתלטה מיקרוסופט על שוק מערכות ההפעלה ועל שוק המחשבים העולמי, בעוד שאפל נותרה חברת נישה, שכן התוכנות שפיתחה התאימו רק לסוג אחד של מחשבים. מחשבי אפל היו מעולים, אבל סטיב ג'ובס הגאוני התקשה להבין שהלקוח אינו מעוניין במחשב, אלא בתוכנות שהוא יכול להפעיל באמצעותו.
נראה שהפעם מיקרוסופט היא זו המתקשה להבין את הלקוחות החדשים: נוקיה כשלה מפני שהחמיצה את שוק הסאמרטפונים. רק בשנה האחרונה היא הצליחה לפתח סמארטפון איכותי (לומיה) המצויד במערכת ההפעלה המצוינת של מיקרוסופט.
אבל רוב לקוחות הטלפונים החכמים אינם מתעניינים במהירות העיבוד ואיכות התמונה. הם מתעניינים באפליקציות שניתן להריץ על גבי המכשירים. כל היישומים בשוק מותאמים לשתי מערכות ההפעלה השולטות: ios של אפל ואנדרואיד של גוגל. מכשירי נוקיה עם מערכת ההפעלה של מיקרוסופט מהווים רק כ-3% מהשוק, והמפתחים אינם טורחים להתאים להם את האפליקציות המתקדמות. כתוצאה מכך לא יכולים בעלי ה"לומיה" ליהנות מיישומים פופולריים מאוד, כמו למשל המשחק "קנדי קראש", תוכנת הניווט "ווייז" ומאות רבות של יישומים אחרים.
לכן קשה להאמין שנוקיה תינצל מהמיזוג עם מיקרוסופט, שיחסום בפניה את המעבר המתחייב למערכת הפעלה מתוצרת גוגל; וגם מיקרוסופט לא תוכל להגדיל באמצעות המיזוג את אחיזתה בשוק שחמק מידיה.
מיקרוסופט לא תגדיל באמצעות המיזוג את אחיזתה בשוק שחמק מידיה | צילום: רויטרס
|
