המתחים צפים: כך עשויה מחאת האפודים הצהובים להשפיע על צרפת

ז'קלין מורו, מטפלת בהיפנוזה בת 51 מבריטני שבצפון צרפת, פרסמה וידאו שבו היא מישירה מבטה אל המצלמה ומונה את הכשלים של "מיסייה מקרון" בטיפול בבעיותיה של צרפת, בדגש על ניהולה הכלכלי. הפוסט, שעלה לאוויר עוד באוקטובר, הפך לוויראלי והחל את גל המחאה של "האפודים הזוהרים" – פריט הלבוש שעוטים על עצמם נהגים כדי שייראו היטב מרחוק – בחירה סמלית שמבטאת את הטענה שנשיא צרפת מתעלם מאזרחיו, בעיקר מאלה שנוהגים.

הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

המחאה, שהחלה באזוריה הכפריים של צרפת והתגלגלה עד לבירה, נסבה סביב תוכניתו של מקרון להטיל מס "ירוק" על הדלק במסגרת הרצון הצרפתי לקצץ בהיקף פליטות גזי החממה, או במילים אחרות, לייקר את הדלק, שאובייקטיבית, היה אמור להיות זול יותר לנוכח צניחת מחירי הנפט.

מחאת האפודים. מאבק בין פריפריה לאומית ועניה למרכז עשיר וקסמופוליטי | צילום: shutterstock

המס החדש פגע באופן ישיר בתושבי הפריפריה הצרפתית, שנדרשים לגמוא מרחקים ארוכים מדי יום כדי להתפרנס. אך זה רק צד אחד של המטבע. התמ"ג הממוצע לנפש של כ־12 מיליון תושבי פריז רבתי עומד על 70 אלף דולר בשנה. אם מתמקדים רק ב־2.5 מיליון תושבי העיר עצמה, מזנק התמ"ג הממוצע ל־120 אלף דולר, שכמובן, ממשיך לצמוח אם לא מתחשבים במהגרים ובתושבי שכונות המצוקה בעיר. 50 מיליון הצרפתים הנותרים, המרכיבים למעשה את הפריפריה הצרפתית, מייצרים 40־32 אלף דולר בשנה, תלוי באיזה חלק של צרפת מדובר.

התמונה שעלתה, פופוליסטית ככל שתהיה, היא של מרכז עשיר הנהנה מכל היתרונות של להיות מחובר לשוק האירופי המשותף בעל חצי מיליארד הצרכנים; מרכז שנהנה מאספקה בלתי פוסקת של כוח עבודה זול, ושמיקומו הגיאוגרפי העדיף מגן עליו מפני התנודות הקיצוניות במחירי הדלק, בזמן שהוא תומך בחוקים אופנתיים, פרוגרסיביים, שהשפעתם עליו מתונה.

מולו מתייצבת הפריפריה, זו שמחוברת יותר ללאומיות הצרפתית, שמתפרנסת בצנעה ואף נאלצת להיאבק על מקומות עבודה עם גלי המהגרים ששוטפים את המדינה. וכעת הם גם נאלצים לסבסד את החוקים והמיסים הפרוגרסיביים הללו.

כמה שבועות לאחר תחילת המחאה, שהגיעה כבר להיקף של מאות אלפי מפגינים ברחובות ולגלי ונדליזם וזעם כלפי כוחות הביטחון, הופיע הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון מול פני האומה בטלוויזיה. שפת הגוף שלו שידרה חולשה, אולי אף הלם מהשתלשלות האירועים, ולבסוף הוא גם מצמץ ראשון. מקרון הודיע על ביטול המס הירוק, על העלאת שכר המינימום ובסך הכל, על רפורמות שיעלו לאוצר הצרפתי כ־11 מיליארד יורו, לפי ההערכות.

הטענה כלפי מקרון, כי הוא דואג לעשירים על חשבון העניים, היא טענת ראי לזו שהופנתה נגד קודמו בתפקיד פרנסואה הולנד. הולנד הוא זה שהטיל מס על העשירים, אשר הביא לעזיבתם של אלפי צרפתים אמידים את המדינה כדי למצוא מקלט מפני המס – 75% על אלה שמרוויחים מעל מיליון יורו בשנה. המס בוטל ב־2014, כשנתיים לאחר שחוקק. מקרון, לעומת זאת, הביא לביטול של מס על נדל"ן יקר ובכך נתפס כמגן העשירים.

מכלכלה לחברה

לצרפת יש מסורת עשירה וארוכת שנים של מהומות והפגנות ציבוריות רבות משתתפים. יש הטוענים שזה האתוס של המהפכה הצרפתית ויש הסבורים שהנוקשות החוקתית של הרפובליקה החמישית היא זו שמונעת ייצוג פוליטי ממיליוני אנשים, שנאלצים להשמיע את קולם בהפגנות הללו.

עם זאת, ההפגנות המפורסמות שהתרחשו בצרפת בחמשת העשורים האחרונים נגעו לאיגודי עובדים, הפגנות סטודנטים או מהגרים, ואילו השסע החברתי שצץ ועולה מתוך ההפגנות כעת הוא שסע בין עשירים לאלה שאינם עשירים, בין אלה המעדיפים צרפת קוסמופוליטית ובין אלה המבכרים את הלאומיות הצרפתית. ואולי גם בין תומכי האיחוד האירופי לבין תומכי ה"פרקזיט" (על משקל ברקזיט), הצרפתים שמתקשים להבין מהו היתרון בלהיות חלק מהאיחוד האירופי עבורם.

אך בסופו של יום צרפת מתמודדת עם בעיות כלכליות עמוקות יותר – שיעור אבטלה גבוה שמסרב לרדת כבר עשור שלם, גירעון מסחרי שמעיד על חוסר תחרותיות וצמיחה איטית. הצרפתים מעבירים יותר ויותר כספים לרשת הביטחון הסוציאלית ופחות ופחות מייצרים את ההון הנדרש לכך. התוצאה? מיחס חוב־תוצר של כ־65% ערב המשבר הפיננסי של 2008 צרפת הגיעה ליחס של 97%. גידול של יותר מ־800 מיליארד דולר נומינלית. כל זה בזמן שהכלכלה הצרפתית ייצרה ב־2018 פחות ממה שיצרה ב־2008 (הצרפתי הממוצע ייצר השנה 38.5 אלף דולר, לעומת כ־45 אלף דולר לפני עשור).

כדי להפוך את קערת המשבר על פיה, צרפת צריכה לבצע רפורמות עמוקות בשוק העבודה, הפנסיה וכן במבנה המס, באופן שיעודדו עבודה ויזמות ולא הישענות על רשת הביטחון הסוציאלית הנדיבה – רפורמות שלפי שעה, נראות רחוקות מהגשמה.
המציאות הכלכלית הלא פשוטה עבור הצרפתים מציפה את הבעיות והשסעים החברתיים. והללו רק מתעצמים. 11 מיליארד היורו שהציע מקרון למפגינים, בתקווה שיסתפקו במנחה הזאת ויפסיקו את המחאה האלימה, רק מעודדים את המשך הדרישות והתביעות מצידם. אל המחאה הספונטנית של לובשי האפודים הזוהרים כבר נכנס הימין הרדיקלי של מרין לה פן. הללו מקדמים כבר שנים ניסיונות להפחית את חלקה של צרפת באיחוד האירופי ואף קוראים לפרישתה מן האיחוד.

ערב הברקזיט הצהירו 45% מהצרפתים שהם בעד הישארות באיחוד האירופי, לעומת 33% שתמכו ביציאה ממנו. בינואר השנה אמר מקרון בכנות, כי להערכתו, לו נערך משאל על הישארות באיחוד, והשאלה היתה מוצגת כ"כן" או "לא", רוב הצרפתים היו תומכים ביציאה מהאיחוד. אולם, כאמור, הרפובליקה החמישית, שהוקמה לפי מידותיו של שארל דה גול, היא בעלת משטר נוקשה שתחם את הוויכוח הפוליטי בצרפת לגבולות הימין השמרני והשמאל הסוציאליסטי. כך החזית הלאומית, שזכתה ב־13.2% מהקולות, כשלושה מיליון צרפתים, מיוצגת בפרלמנט ב־1.3% מהמושבים. שלוש מפלגות שמאל, שזכו ב־9.5% מהקולות, זכו ב־7.8% מהמושבים. 32% מהקולות, שהלכו למפלגת השלטון, העניקו לה 60% מהמושבים, בזכות הפריסה הארצית השווה שלה.

מקרון. יתקשה להתמודד מול מועמד שיתמוך בהתרחקות מהאיחוד |  צילום: shutterstock

פרספקטיבה טובה יותר

אם לא יהיו התפתחויות בלתי צפויות, ייכנס במרץ הקרוב הברקזיט לתוקף, ומאות מיליוני אירופים יעקבו במתח ובעניין רב אחר השלכות היציאה מהאיחוד על הבריטים. תומכי האיחוד הנהיגו בשנים האחרונות קמפיין, שהמסר החוזר בו היה שהיציאה מהאיחוד תגרום לפגיעה כלכלית קשה בבריטים. בבריטניה יפעלו, כמובן, להוכיח שהחיים אחרי האיחוד נסבלים בהחלט.

חודשיים לאחר הברקזיט ייערכו בחירות לפרלמנט האירופי. במאי 2014 הזדעזעה אירופה לגלות שהימין הרדיקלי התחזק, אך נראה שבבחירות הקרובות ההישג האלקטורלי של הימין יהיה לאין שיעור גבוה יותר. בעוד בקרב תומכי האיחוד ניכרת עייפות שבאה לידי ביטוי בשיעור ההצבעה הנמוך בבחירות 2014 (42.5%), הרי שבקרב מתנגדי האיחוד שיעור ההצבעה צפוי להיות גבוה. הסיבה היא שעבור מתנגדי האיחוד בצרפת ובגרמניה, למשל, שתי המדינות הגדולות ביותר באיחוד, אין כמעט דרך לבטא את המחאה והביקורת כלפי האיחוד בבחירות לפרלמנט בארצם. לעומת זאת, הבחירות באירופה הן יחסיות ויכולות להביא לידי ביטוי מדויק יותר את הלכי הרוח של עשרות מיליוני אירופים.
צרפת תגיע לבחירות הבאות (ב־2022, אלא אם יוקדמו) עם פרספקטיבה טובה יותר לגבי השלכות של פרישה מהאיחוד.

דגל היורוסקפטיות זוכה כרגע לייצוג מועט בפרלמנט הצרפתי, אך מאחוריו עומדים מיליוני אזרחים. אם המפלגה הרפובליקנית בצרפת, בדומה לאחותה השמרנית מעבר לתעלה, תאמץ את התפיסה הזאת, היא תזכה בשלטון. המנהיג החדש של המפלגה, לורן ווקייה, נחשב לבעל עמדות ימניות יותר, בין השאר ביחס להגירה ולחברות באיחוד האירופי. הוא יכול לזכות במאגר ענק של מצביעים שמעוניינים בשינוי עמוק ביחס לחברות באיחוד או ביציאה ממנו.

נראה כי בכל מקרה צרפת תחפש לבצע שינויים עמוקים בחוקה או בחברות באיחוד. ומקרון? הוא עומד לגלות שהכניעה שלו לדרישות המפגינים, כולל ויתורים מיוזמתו, רק תגביר את כמות ההפגנות נגד שלטונו בשנים הקרובות.

אלון לוין ויובל בוסתן הם העורכים הראשיים של סיקור ממוקד, ירחון מקוון לחקר מגמות ביחסים בינלאומיים

הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק