הספורט היוקרתי של המפרץ הפרסי: הכירו את הבזיינים – "שחקני הגולף" של המדבר

אופנת אילוף הבזים לציד משגשגת במיוחד בקטאר, שם מתקיים מדי שנה בתחילת ינואר "פסטיבל העופות הדורסים", הנמשך חודש שלם. בין המשתתפים ניתן למצוא בעיקר אזרחי מדינות המפרץ הפרסי, אך גם תיירים מרחבי העולם, שספורט זה אינו זר להם, ומגיעים להשתתף בתחרויות, לצפות בתצוגות תכלית ולשמוע הרצאות העוסקות בספורט הייחודי. התחרויות השונות מחולקות לפי מקצים ולפי סוגי הטרף שהבזים אמורים לצוד בפרק זמן המוגדר מראש. משתתפי הפסטיבל יושבים על ספות מול מסכי ענק וצופים במתרחש בשמיים.

250 אלף דולר לציפור

לא מדובר בעיסוק זול. מחירו של בז איכותי נע בין כמה אלפי דולרים לבין מאות אלפי דולרים, ולחלקם, אלה המשתייכים לזנים הנדירים, מונפק אפילו דרכון משלהם. ההליך הזה נועד להבטיח שלא ייגנבו או יוצאו משטח המדינה ללא ידיעת בעליהם. למעשה, אם ייצא לכם לטוס בטיסה פנימית בין מדינות המפרץ, אל תתפלאו אם שכנכם במושב הצמוד יחזיק בז על ידו במשך כל הטיסה.

גם הציוד הנלווה הנדרש איננו זול, בלשון המעטה. בין השאר על המתחרים להצטייד במכשירי קשר, מוניטורים, רכבי 4X4 ואמצעים נוספים, שנועדו להבטיח תקשורת חלקה ואת הגעתם לשטח בזמן אמת, כשהציפור תופסת את טרפה. אך ההשקעה איננה כספית בלבד. על אף מחירם הגבוה, הבזים לא מגיעים בדרך כלל "מוכנים להפעלה". מהרגע שבז נקנה או נתפס (רבים מהם נלכדים בדרום עיראק, לאורך נהר הפרת), הוא צריך לעבור אילוף ארוך על ידי בעליו כדי להכשירו לצוד. המשוגעים לדבר אף הטוענים שאילוף זה אינו מסתיים לעולם.

בעליה של הציפור המרשימה ביותר זוכה בפרס בשווי 137 מיליון דולר | צילום: fotolia

למעשה, הפסטיבל הקטארי הוא קטליזטור לעליית מחיריהם של העופות הדורסים בסצנת ספורט הציד. ככל שהפופולריות של הפסטיבל מתעצמת, כך מציאת ציפורים גזעיות מזן בז ארקטי, שהיה חביב על האצולה האירופית בימי הביניים ונחשב לגדול ביותר במשפחת הבזיים, הופכת קשה יותר ויותר. בימים אלה מחירו של בז מסוג זה עשוי להגיע לכ־250 אלף דולר – כמחירה של מכונית בנטלי מולזאן חדשה, הנפוצה מאוד בקרב עשירי המפרץ.

איגוד ציד העופות הדורסים בקטאר הוא המארח הרשמי של הפסטיבל, המתקיים זו השנה השביעית על חופו של כפר נופש מדרום לעיר הבירה דוחה. דרומית לכפר הנופש שוכן מדבר רחב ידיים, המהווה תפאורה מושלמת עבור הבזים ובעליהם. כל זה נכון כמובן לחודשי החורף, כאשר מזג האוויר מתקרר מעט, והציד במדבר הפתוח הופך קל יותר עבור העופות הדורסים, שחלקם מגיעים במקור ממדינות אירופה.

מאלפי בזים בשיא כושרם ינצחו בתחרויות ויגרפו פרסים בשווי של 5,000 עד 25 אלף דולר. אך בסופו של הפסטיבל נערכת תצוגת תכלית של הבזים המשתתפים, כאשר בעליה של הציפור המרשימה ביותר זוכה בפרס ענק בגובה של חצי מיליון ריאלים קטאריים, שהם יותר מ־137 אלף דולר.

ציד הבזים הוא מסורת עתיקת יומין בעלת משמעות שבטית היסטורית | צילום: fotolia

לא רק ספורט

הסכומים הללו נשמעים כמו הכנסה לא רעה כלל, אך אל תטעו – עבור הבזיינים תושבי האזור, לא מדובר רק בכסף. הציד הוא מסורת עתיקת יומין הקשורה בתרבות הערבית־בדואית, ויש לה משמעות שבטית היסטורית עבור האוכלוסייה המקומית. האזכור הראשון לציד באמצעות בזים מופיע בתקופת חורבן נינווה האשורית בשנת 750 לפנה"ס, באזור עיראק של ימינו (יש חוקרים הטוענים כי המנהג היה קיים עוד באלף השני לפנה"ס). לאירופה הגיעה תרבות הבזיירות בתחילת ימי הביניים והפכה במהרה לאהודה בקרב המלוכה והאצולה.

החיבה הקטארית בת ימינו לספורט זה הפכה אותו לתרבות חינוכית של ממש. כך למשל, המוזיאון לאומנות איסלמית בדוחה, בירת קטאר, מממן תערוכה רחבת היקף בשם "הציד", הכוללת תוכנית לימודים לילדים על תחביב הציד באמצעות עופות דורסים.

אך הקטארים וחבריהם ממדינות המפרץ הפרסי אינם לבד: ענף הספורט, שכמעט נזנח ברחבי העולם, זוכה כעת לעדנה מחודשת. מעבר לכך שהבזיירות הפכה למקובלת במדינות רבות באירופה, צפון אמריקה ואסיה, היא גם הוכרזה על ידי אונסק"ו כערך מורשת עולמי בשנת 2010. השימוש בעופות דורסים מאולפים התרחב בשנים האחרונות, וכיום הוא משמש גם להברחת להקות ציפורים שעשויות להפריע לכלי טיס, ולהרחקת מזיקים. בטכניקות של ציד באמצעות דורסים עושים שימוש בפארקים ייחודיים בעולם, כשבין היתר, העיסוק הספורטיבי משלב העלאת המודעות לשמירה על עופות אלה.