|
טורניר וימבלדון הוא אולי הטורניר היוקרתי ביותר בעולם הטניס, אבל בכל הנוגע לרווחים הוא מפגר מאחור – ובכוונת מכוון.
לפי דוחות כלכליים רשמיים שפורסמו על ידי רשם החברות הבריטי, וימבלדון ייצרה 289 מיליון דולר בשנת 2017, 6.5% יותר מאשר בשנה הקודמת. לשם השוואה, ולמרות שתוצאות 2017 טרם התפרסמו, מקור המעורה בפרטים אמר לפורבס שטורניר ארצות הברית הפתוחה הפיק באותה שנה הכנסות של כ-350 מיליון דולר, שהם כ-15% יותר מ-2016.
אז מדוע ישנו פער שכזה בהכנסות?
שני טורנירי הגראנד-סלאם מפיקים את ההכנסות שלהם מחסויות, זכויות שידור, מכירת כרטיסים, מתן זיכיונות ומכירת מוצרים משלימים (מרצ'נדייז). וימבלדון וטורניר ארצות הברית הפתוחה לא נוטים לפרק את ההכנסות שלהם למרכיבים בדוחותיהם, אבל מומחים לענף ששוחחתי איתם טוענים שוימבלדון מכניס בערך 160 מיליון דולר ממכירת זכויות שידור, 47 מיליון דולר ממכירת כרטיסים, 47 מיליון דולר מחסויות ו-35 מיליון דולר ממכירת מרצ'נדייז וזיכיונות. המספרים המקבילים של טורניר ארצות הברית הפתוחה הם 120 מיליון דולר מזכויות שידור, 120 מיליון דולר ממכירת כרטיסים, 65 מיליון דולר מחסויות ו-45 מיליון דולר מזיכיונות ומוצרים משלימים.
המגרש המרכזי בוימבלדון | צילום: Shutterstock
היתרון על סך 60 מיליון דולר שיש לטורניר ארצות הברית הפתוחה על פני וימבלדון נובע, באופן כללי, משני מקורות הכנסה: חסויות וכרטיסים.
לוימבלדון, בניהולו של "מועדון טניס הדשא והקריקט הכל אנגלי" (AELTC), תמיד הייתה תפיסה מסורתית למדי. הועדה המנהלת של המועדון מעדיפה שותפויות ארוכות טווח עם נותני חסות שבהם הוא בוטח, כמו Rolex, Slazenger ו-Robinsons Barley Water, ושותפים אלו אינם מורשים לפרסם ישירות על קרקע הדשא. הלוגואים במרבית המגרשים הם שחורים, ובקושי ניתן לראות אותם מרחוק, כשהמטרה היא להבליט את יופיו של הדשא הירוק העשיר ואת הירוק הכהה של גבולותיו. במגרש המרכזי ובמגרש מספר 1, הלוגואים הם אמנם בצבע לבן, אבל הם אינם נראים כמעט על ידי מי שלא יושב בשורות הראשונות של המגרשים עצמם.
בניגוד לגישה הכמעט "חשאית" של וימבלדון, טורניר ארצות הברית הפתוחה מנצל כל הזדמנות שנקרית בדרכו להדפיס את שמותיהם של נותני החסות שלו באותיות מובלטות בכל רחבי המגרש, ואפילו על הרשתות עצמן.
מדוע בוימבלדון ויתרו על כל כך הרבה כספי פרסום? באימייל ששלח לפורבס, מייק דזמונד, מנהל התקשורת והמדיה של AELTC, הגיב: "פילוסופיית המגרש הנקי שלנו ניצבת בלבו של המותג והיא מכובדת ומוערכת על ידי השותפים הבינלאומיים שלנו, בין אם הספקים הרשמיים ובין אם גופי השידור. כמו-כן, אחד השיקולים שמנחים אותנו בשמירה על מספר מצומצם של שותפים הוא שאנו רוצים לוודא שנהיה מסוגלים למקסם את התנאים והמטרות הנכונים לכל שותפות, וגם זה חשוב. המטרה שלנו, אם כך, היא לא למקסם את הרווח בטווח הקצר, אלא לבנות מערכות יחסים לטווח הארוך, שיבטיחו גם את המשך קיומן של האליפויות אצלנו וגם את השותפויות שלנו לעוד שנים קדימה בעתיד".
ההבדל במכירת הכרטיסים בין שני הטורנירים משקף גם הוא את הפער שמצוי בין מסורת לבין מסחור. למרות שוימבלדון חווה סוג של מתיחת פנים, המגרש המרכזי שלו נראה פחות או יותר אותו הדבר כבר עשורים ארוכים. מנגד, אצטדיון ארתור אש האמריקאי הוא הדוגמא ל'זירת ספורט מודרנית'. כתוצאה מכך, בטורניר ארצות הברית הפתוחה ישנם 23,771 מושבים, בהשוואה לסך כולל של 15,000 מושבים בלבד סביב המגרש המרכזי בוימבלדון. ב-2017, 500,000 איש הגיעו לצפות במשחקים בוימבלדון, לעומת 700,000 איש בארצות הברית הפתוחה. בנוסף, הכרטיסים למשחקים בוימבלדון זולים יותר מהכרטיסים במקבילה האמריקאית.
הפערים בכנסות משפיעים גם על השחקנים. טורניר וימבלדון, שהחל ב-2 ביולי, יחלק כספי זכייה בסך כולל של 46.6 מיליון דולר, שהם 7.5% יותר מאשר בשנה שעברה. גם אלוף הטורניר לגברים וגם האלופה בתחרויות הנשים ייקחו הביתה 3.08 מיליון דולר.
טורניר ארצות הברית הפתוחה שילם לזוכים סכום כולל של 50 מיליון דולר בשנה שעברה, כשהגברים והנשים שזכו בתארים גרפו לכיסם 3.7 מיליון דולר.
היתרון בסך 40 מיליון דולר שיש לטורניר וימבלדון על פני מקבילתו האמריקנית בכספי זכויות שידור – הנובע משווי הזכויות הבינלאומיות שלו – רק ממחיש את העוצמה העולמית שיש למותג הזה. אילו רצתה, ה-AELTC יכלה להגדיל את ההכנסות שלה בלפחות 60 מיליון דולר, אילו רק היתה ממסחרת מעט יותר את המפעל. אלא שנראה שוימבלדון תמשיך להעדיף את הקרם-דל-לה-קרם על פני לוגואים מובלטים וריבוי מושבים.
|
|
