|
בשבוע שעברתי הסתיים העימות הראשון בין המועמדים לנשיאות ארצות הברית, ברק אובמה ומיט רומני, בניצחון ברור לרומני. בעימות הלילה בין סגני המועמדים לנשיאות היה הניצחון של ג'ו ביידן, אולם לא בהפרש גדול.
סגן הנשיא נראה חזק וקשוח לאורך כל הדרך, רגוע, ולעתים הומוריסטי (גם אם צחק קצת יותר מדי על חשבון יריבו). הוא דן בביטחון וברצינות בנושאים החשובים ביותר. אבל גם ראיין היה טוב, ואף אחד מהם אפילו לא התקרב להופעתו הגרועה של אובמה בשבוע שעבר. ראיין לא נכנע, למרות התקפותיו של ביידן. עם זאת, הוא לא ממש הראה את הגמישות והסמכות של סגן הנשיא, ולא הקנה כמוהו תחושה של שליטה.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
ג'ו ביידן ופול ראיין בעימות אור ליום שישי | צילום: רויטרס
אופי של נשיא מתבטא בכך שהוא מאפשר לו להתמודד עם מורכבויות, אתגרים ועניינים של חיים ומוות, שיוצרת העבודה הקשה ביותר בעולם; להישאר עם ראש פתוח וגמיש – ועם זאת להיות החלטי. הלילה ראינו סוג כזה של יכולת גם בראיין, כשהוא עונה תשובות חדות לכל שאלה, מגיב בביטחון לכל התקפה, ומסרב להעקץ או להוות פיתיון.
אבל הוא לא נראה כרגוע וכשולט כביידן; לעיתים נראה היה כאילו הוא לכוד, גם אם לא שידר זאת במילותיו או בשפת גופו. הוא לא הצליח לומר למשל בבירור כיצד יוריד את המסים ללא קיצוץ בניכויים בהם תלוי המעמד הבינוני, ונראה היה כי הוא מתקשה עם הנושא. מצד שני, נראה ביידן, במילותיו של הסופר, הפרשן הפוליטי והבלוגר אנדרו סאליבן, "כמו המדינאי הבכיר, אולם גם כמו פיטבול".
ג'ו ביידן. "נראה כמו מדינאי בכיר אבל גם כמו פיטבול" | צילום: רויטרס
זה לא היה נוקאאוט ברור כמו בעימות הראשון. ביידן אולי הופיע היטב, כמו שמיט רומני עשה לפניו, אבל ראיין עשה עבודה טובה הרבה מאשר ברק אובמה. ולבסוף, הייתה גם מרתה רדץ. היא הנחתה את העימות בצורה נפלאה, שאלה שאלות חדות מלוות בפולו-אפ מחודד ושמרה על קצב הדיון ועל תכנים מגוונים. ספק אם עימות זה ישנה בהרבה את מהלך הבחירות, אולם לא זכורים עימותים נשיאותיים או סגן-נשיאותיים רבים שהיו טובים מזה.
פול ראיין. עשה עבודה טובה הרבה יותר מאשר אובמה | צילום: רויטרס
|
