|
פחות משבוע לאחר שהוריקן מת'יו פגע בדרום מזרח ארה"ב באוקטובר 2016, שלדון ילן (Yellen) במנהרת רוח מחוץ לבית נופש בג'קסונוויל, פלורידה, מדמיין את הסצנה מהסערה. "רוחות במהירות 200 מייל לשעה, מים מתנפצים על קירות המלון", הוא מתאר כאשר הוא לבוש מעיל סערה כחול, מכנסיים שחורים ושרשרת זהב. "הסערה לא עשתה רושם כחזקה במיוחד, מאחר והיא הייתה 30 מייל מהחוף, אבל אתה יכול לראות את הנזק. במיליוני דולרים".
אלו חדשות רעות לכמעט כולם באזור. חדשות טובות עבור ילן, המנהל את Belfor Holdings, חברה לשיקום לאחר אסונות. כאשר הוא לאחר רק שעות שינה ספורות, שלושה ימים לאחר ההרס באזור החוף, הוא מדריך אותי לדלת האחורית של אתר הנופש ששכר את החברה שלו לאחר ההוריקן. בפנים, 75 עובדים מרחבי המדינה מייבשים קירות, מחליפים חלונות ומתקנים תקרות במשך ימים. העובדים של בלפור נסעו לכיוון הסערה כאשר עוד הייתה בחיתוליה, כתם קטן על הרדאר בלב ים, ומיהרו לעבר האזורים שנפגע מיד עם שוך הסערה – לפעמים כראשונים בזירה, לפני המשטרה, או המשמר הלאומי.
כאשר האסון מכה, בלפור נקראים לעשות את העבודה השחורה. במהלך ההיסטוריה של החברה, בלפור שיקמה למעלה ממיליון אתרים ברחבי העולם, החל מניקוי אבק מבניינים לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, תיקון 20 סכרים בניו-אורלינס לאחר הוריקן קתרינה, או איסוף חלקי גופות באלפים הצרפתיים לאחר שטייס גרמני מופרע הטיס את המטוס לתוך צלע הר לפני שנתיים. כאשר הם לא עוסקים באסונות בפרופיל גבוה, בבלפור מטפלים במקרים יומיומיים, כמו שריפות, או הצפות בביתם. התחרות שלהם מבוזרת: בעיקר צוותי ניקיון מקומיים בכל שוק נתון, שלא משתווים לניסיון ולקנה המידה של בלפור. לכן, כאשר לחברות ביטוח, או חברות בין לאומיות, כמו וולמארט וג'נרל אלקטריק, עומדות בפני בלגן גדול, לרוב בלפור יקבלו את הקריאה הראשונה. בשנה שעברה, החברה (בבעלות פרטית) הממוקמת בברמינגהם, מישיגן, הכניסה 1.5 מיליארד דולר.
הכתבה מופיעה בגיליון מרץ של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
זו עבודה בעלת שולי רווח נמוכים. בחברה טוענים שרווחי הנטו שלה עמדו על 3% בשנה שעברה, מאחר וחברות הביטוח מורידות את המחירים בעקביות. אך הרווחים מזנקים בזמן סופות – שינויי האקלים טובים עבור בלפור – יש הרבה עבודה ולא מספיק אנשים שיודעים כיצד לבצע אותה. פורבס מעריך שהחברה שווה 900 מיליון דולר ושילן לבדו שווה 320 מיליון דולר.
זה הישג לא מבוטל עבור ילן, 59, שנשר מלימודי התיכון ושמר עמו סוד מקצועי במשך שלושה עשורים. "ירו עליי, אקדח כוון אליי, איימתי בעצמי על אנשים באקדח", אומר ילן, גבר נמוך קומה ושמנמן שמסרק את שיערו המושתל לאחור. "אנשים לא יודעים זאת. מעולם לא דיברתי על כך. שמרתי את הסוד הזה במשך 30 שנה".
לבסוף, הוא מוכן לדבר, ובפירוט רב. הרקע שלו. המנטורים שלו. הטקטיקות שלו. רבים ניסו לתאר כיצד עסקים של הפשע המאורגן ניסו להפוך ללגיטימיים. ילן בנה עסק לגיטימי – אך השיעורים שקיבל מגיעים מברוני מאפיה שעזרו להפוך את בלפור לענק בשווי מיליארד דולר.
שלדון ילן. מעדיף למות על שולחן העבודה ולא לחזור לרחוב | צילום: אתר Belfor
אסף מטבע למטבע
בילדותו, ילן לא ראה את אביו לעיתים קרובות. האב, שסבל מבעיות עיכול, בילה כמעט שנתיים באשפוז ופיתח התמכרות למשככי כאבים. עם הזמן, הוא נעצר ונכלא באשמת סחר ושימוש בסמים. "חשבנו שהוא עבד כסוכן נוסע, מכיוון שהוא היה צץ פעם בחצי שנה, או שנה ליום או יומיים", אומר ילן. "קפצנו לחיקו ורצינו לשחק איתו, כמו עם אבא נורמלי. ולמשך יום אחד, הוא היה עושה את זה, ואז נעלם שוב.
בהיעדרו של האב, אמו של ילן, לנור, חיה על דמי סעד ושלחה את בניה לעבוד. עדיין, זה לא הספיק. ילן חזר הביתה יום אחד וראה שוטר שהזהיר את אמו מפני פינוי. עבודתו הייתה בשטיפת כלים בגיל 11 תמורת 1.10 דולר לשעה. שלוש שנים לאחר מכן, חבר של המשפחה סידר עבורו עבודה בניקיון במועדון ספורט בפרברי דטרויט שבין לקוחותיו נמנו דמויות ידועות לשמצה מהמאפיה.
ילן לא אוהב לדבר על כך, "עבדתי עבור כמה איטלקים ששלטו בהרבה שטח", הוא אומר בחשאיות בנקודה מסוימת. כשהוא נשאל על דמויות מצליחות מהפשע המאורגן, הוא מחייך ואומר: "אתה כמעט מבקש ממני לאשר שהייתי בעולם הזה. אני לא מאשר את זה. אני יודע שחייתי חיים כפולים, אבל אני לא מאשר שאלו היו החיים האלו". לאחר מכן, ילן מכחיש שאי פעם עבד עבור הפשע המאורגן, אך לאחר שראיינתי כמה חוקרים פדרליים וקראתי ערימות של מסמכי FBI, היה ברור שקשריו של ילן עם דמויות בכירות במאפיה עזרו לו להיחלץ מהעוני.
על פי שני סוכני FBI שכבר פרשו מתפקידם, האדם שהיה אחראי על מועדון הספורט בו עבד ילן מגיל 14 עד 22, היה לאונרד שולץ. בניו גם כן היו עובדי המועדון. המקום שימש כמפקדה של הבוס הידוע לשמצה אנתוני "טוני ג'ק" ג'יאקלונה, שנחשד במשך שנים בסיוע לעלמת מנהיג איגוד העובדים, ג'ימי הופה. על פי הסוכנים לשעבר, לג'יאקלונה ואחיו, ויטו, היו אינטרסים בעסקים רבים בעיר, כולל ביצרנית מיצים בשם Home Juice.
ילן נכנס לעסקים עם הום ג'וס לאחר שקיבל אישור ממשפחת שולץ לנהל זיכיון למכירת מיצים במועדון. לא היה זה דוכן לימונדה רגיל. "יכול להיות שתגיד 'ביג דיל, מכרת מיץ פאפאיה'. הייתי בן 17, או 18, והרווחתי אלפי דולרים בשבוע", אומר ילן בתחילה. כאשר הוא נשאל שוב האם כל המכירות היו חוקיות, הוא מתעקש שאכן כך היה. שבועיים לאחר מכן, הוא מתקשר בהפתעה, ואמר שהוא טעה בסכומים – הדוכן הרוויח רק מאות דולרים בשבוע. כך או כך, הוא אסיר תודה לשולץ, אותו הוא מכנה המנטור שלו. "מר שולץ היה טוב אליי", אומר ילן. "לא היה לי אבא נוכח. אני לא אומר שהוא היה תחליף האב שלי… אבל הוא התעניין בי".
לא כולם זוכרים את שולץ בחיבה כזו. שולץ, שהורשע בקשירת קשר להפצת קוקאין ב-1987, החל להופיע באופן תדיר בעיתונות המקומית באותו הזמן שילן פתח את הדוכן שלו. מרבית הסיפורים התרכזו במה שקרה ביום קר במרץ של שנת 1974, כאשר שולץ הזמין יזם צעיר מתחום הרהיטים בשם הארווי ליץ' לפגישה בביתו. לא ברור האם ליץ' הגיע לפגישה. ביום למחרת, הרשויות מצאו אותו בתא המטען של מכונית כאשר גרונו משוסף. שולץ נחקר, אך לא הורשע. עורך דין המקושר לג'יאקלונה השתלט על עסק הרהיטים של ליץ', על פי דו"חות ה-FBI. הרצח מעולם לא פוענח. שנים לאחר מכן, התברר ששולץ שימש כמודיע של ה-FBI.
באותה התקופה, שולץ סיפק לילן קו אשראי כדי להיכנס לעסקי מכונות המכירה האוטומטיות, שהייתה מלאה באנשי מאפיה בזמנו, כך על פי ה-FBI. ילן בנה עסק של 100 מכונות מכירה ומשחקים. בזמנו, שוויה של כל מכונה על בין 600 דולר ל-2500 דולר.
כשהוא נשאל מה עשה כדי לקבל הזדמנות יוקרתית שכזו, ילן מתחיל לזוז בכיסאו, למלמל ודמעות מציפות את עיניו. הוא שותק למשך חצי דקה ובוהה בשטיח במלון בפלורידה ומנענע בראשו. "חייתי ברחובות, נחשפתי לדברים ולאנשים והייתי בשני צדי המתרס מסיבות רבות", הוא מתחמק.
החיים ברחובות היו מסוכנים. פעם אחת, ילן אסף מטבעות כאשר אדם פתח עליו באש. הוא החל ללבוש אפוד מגן ולשאת נשק. הכלים החדשים היו שימושיים כאשר שלושה אנשים ניסו לשדוד אותו. "נאלצתי לשלוף את האקדח שלי, זה היה מפחיד".
נזקי סופה בדרום מזרח ארה"ב. פעמים רבות, בלפור מגיעים לאתר לפני הרשויות | צילום: fotolia
עסק משפחתי
נישואיו סיפקו לו דרך החוצה מהחיים האלו. כאשר ילן היה בן 26, אחיו של אשתו, רנדי ומארק פנטון, הציעו לו משרה בחברה המשפחתית, Inrecon, שגלגלה 5 מיליון דולר בשנה ממכירת גגונים ושיפוץ נכסים. ילן, שהיה נואש לאורח חיים יציב יותר, קיבל את ההצעה בשנת 1984.
הוא נכנס לתחום השיפוצים בחברה שנסמך על בקשות מחברות ביטוח שביקשו לשפץ נכסים שניזוקו. כאיש צעיר ללא קשרים בענף, ילן התקשה להשיג פגישות עם סוכני ביטוח. לכן, הוא מיפה 120 סוכנויות ביטוח באזור והלך אישית לכל אחת מהן. הוא השתמש באותה שורת פתיחה בקבלת המשרדים: "שלום, לא קבעתי פגישה. אני לא עומד להישאר ולדבר איתך. זה כרטיס הביקור שלי. נתראה באותה השעה בעוד שבועיים. להתראות". הוא הפך לפרצוף מוכר בסוכנויות הביטוח שהחלו להתקשר אליו. בשנתו השנייה באינרקון, טוען ילן, הוא ייצר מחזור של 5 מיליון דולר לבדו, כמו כל יתר החברה.
ב-1989, הוריקן הוגו היכה בצ'רלסטון, דרום קרוליינה, וגרם נזקים בשווי 7 מיליארד דולר. גיסיו שלילן, שזיהו את ההזדמנות, שלחו אותו עם צוות של 25 עובדים. בדרך, עצר ילן בתחנות מנוחה והציע עבודה לכל אדם עם טנדר וארגז כלים. לאחר זמן קצר, נשרכה אחריו שיירה של 30 רכבים, "כל אחד חלוד יותר מהבא אחריו", נזכר ילן. בלילה בו הגיעו ליעדם, לא היו מספיק מקומות שינה, אז ילן ישן על החוף.
הכתבה מופיעה בגיליון מרץ של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
מאוחר יותר, אשתו ההרה של ילן הגיעה לדרום קרוליינה. הוא השיג כמה עבודות, אך חברות הביטוח השהו את התשלומים ולא היה לו כסף לשלם לעובדים. לאחר שאחד מהם שמע על, הוא היכה את ילן, שהשיב מיד. הכול השתלם כאשר הצ'קים החלו לזרום, בסכום כולל של 17 מיליון דולר, שהכפיל את המכירות השנתיות של החברה.
לאחר 18 חודשים, ילן חזר שוב למישיגן. המנוחה לא התארכה, עם פגיעתו של הוריקן אנדרו בפלורידה ב-1992. ילן שוב העביר את משפחתו למקום הפגיעה. הוא שוב נקלע למצוקת מזומנים והפעם, קבלן גבס כיוון אקדח לראשו. ילן הרוויח 35 מיליון דולר בעבודה לאחר הוריקן אנדרו.
בשלב זה, רצה ילן נתח משלו. הוא חזר למישיגן, מוכן לספר לגיסיו שהוא עוזב להקים עסק משלו. לפני שהספיק להציג את תכניתו, הם הגישו לו הצעה: 10% מאינרקון תמורת 500,000 דולר. כששאל מהיכן הוא אמור להמציא סכום עתק שכזה, הגישו לו השניים צ'ק בונוס בסכום זהה. ילן הפך לבעל מניות בחברה.
מכאן התפתחה שרשרת עסקאות על פני תקופה של 13 שנה שיצרה את בלפור של ימינו. בתחילה, ענקית התעשייה Masco רכשה את אינרקון תמורת 90 מיליון דולר ב-1999. ילן הרוויח סכום משוער של 8 מיליון דולר מהעסקה; הוא וגיסיו נשארו כעובדים בחברה. בהמשך, מאסקו מכרה את אינרקון לחברה הגרמנית בלפור תמורת 190 מיליון דולר ב-2001. גיסיו של ילן עזבו בשלב זה, אך הוא נשאר.
צרות החלו להתעורר בעסק. ב-2001, עובדי בלפור מיהרו למנהטן כדי לנקות את האבק מהבניינים ברובע הפיננסי לאחר ה-11 בספטמבר. כמו עובדים רבים, הם נפגעו מרעלים שהתפזרו באזור האסון. לאורך השנים הבאות, למעלה מ-100 תביעות הוגשו נגד בלפור, ונדמה שהחברה תאלץ לשלם מיליוני דולרים בפיצויים. הבעלים הגרמנים של בלפור, האחים הניאל (Haniel), חיפשו דרך החוצה וילן חיפש דרך להיכנס.
דרך סדרת עסקאות, גייס ילן 322 מיליון דולר, רובם מ-JPMorgan ומשפחת הניאל, עם 150 מיליון דולר כל אחד. הוא שידל עשרות מכרים להשקיע שסיפקו סך של 22 מיליון; רובם לקחו הלוואות כדי לממן את השקעתם. ילן עצמו השקיע 8 מיליון דולר והלווה לעובדים 4 מיליון דולר נוספים. כיום, הוא שולט ב-95% מזכות ההצבעה בחברה, למרות שהוא מחזיק בנתח של 30% מהעסק. לא ברור מי מחזיק בשאר – ילן אמר בתחילה שישנם 62 בעלי מניות. מאוחר יותר, סמנכ"ל הכספים שלו אמר שישנם 55 לאחר שסיכמו על 60, בסופו של דבר. אחד מבעלי המניות לשעבר טוען שאין לו מושג לגבי המספר המדויק. קשה להיות בטוח, מאחר שאין אסיפה שנתית לבעלי המניות, הם לא מקבלים דו"חות שנתיים ולא קיבלו רשימה מלאה של חבריהם בעשור האחרון. "התגובה הראשונה שלי כשקיבלתי את ההצעה הייתה: 'האם אתה בוטח בחבר'ה האלה, או לא?'", אומר ראסטי אמראנטה, בעל מניות ומנהל בכיר. "מכיוון, שמי ישקיע במיזם שבו אין לו זכות הצבעה – אין שום דבר שאני יכול לעשות כדי להשפיע על החברה כבעל מניות". טכנית, יש דירקטוריון בן שני אנשים, אך ילן טוען שאינו מכיר את הדירקטור השני; סמנכ"ל הכספים שלו אומר לו שזה ברנד אלסנר, היו"ר הפורש של בלפור אירופה.
מה שברור: התזמון והמזל של ילן לא יכלו להיות טובים יותר. זמן קצר לאחר שהגרמנים הביעו בפני ילן את רצונם למכור, הוריקן קתרינה הלמה בניו-אורלינס וגרמה יותר נזק מכל סופה אחרת בהיסטוריה של ארה"ב. בכל זאת, העסקה יצאה לדרך. הוא היה בר מזל גם בנוגע לתביעות. ב-2011 וב-2015, הנשיא אובאמה חתם על חוק פיצויים לנפגעי ה-11 בספטמבר, מה שאמר בסופו של דבר, שבלפור שילמה מכיסה רק 1.5 מיליון דולר בהוצאות משפט.
שיקום נזקים בנכס על ידי בלפור | צילום: אתר Belfor
בראש השולחן
ילן אוהב לתאר את בלפור "כמו משפחה". אם בלפור היא משפחה, ברור מי יושב בראש השולחן. "למדתי אנשים מנעורי", אומר ילן. "למדתי שכדי לנהל עסק – ואני מאמין בזאת – חייבת להיות מנהיגות. מנהיגות מתערערת אם היא דמוקרטית כל הזמן". כמו כל שליט טוב, ילן דורש אמון מכל אחד בארגון בזמן שהוא מחזיק בסודות משלו. אפילו לא אחיו של ילן, מייקל, מנהל התפעול הראשי של החברה ובעל המניות השני בגודלו, מקבל דו"חות כספיים שוטפים (סמנכ"ל הכספים, ג'ו צ'יאולינו טוען שהוא יכול לקבלם בכל עת שיבקש, ושאיננו זוכר מתי מייקל עשה זאת בפעם האחרונה). מייקל, כמו יתר בעלי המניות, מקבל דו"ח מקוצר פעם בשנה. אלו שקיבלו נתח בחברה כחלק מהפיצויים, לא מקבלים דבר. צ'יאולינו אומר שההסכם המקורי הזהיר את המשקיעים שלא יקבלו דו"חות מפורטים בעתיד. כאשר היו כמה שהתלוננו, הבהיר להם שהם חייבים להתיישר, או לסגת. "זו איננה ועדה. זו הזדמנות", הוא אומר.
השכר בחברה גם הוא סודי. בכל חודש ינואר, מתכנסים ילן, אחיו מייקל וצ'יאולינו ומחליטים על חבילת בונוסים ל-350 המנהלים המצטיינים. בממוצע, 505 מהשכר השנתי שלהם מגיע בצורת בונוס. הכול תחת מעטה חשאיות: אם ילן והמעגל הפנימי שלו רוצים, הם יכולים לשלול את הבונוס לגמרי. ילן מחליט בעצמו על גודל הצ'ק של עשרת העובדים המצטיינים. מרבית השכר שלהם מגיע מתשלום יחיד שאיננו חשוף לבעלי המניות. ילן מתעקש שהוא עצמו מקבל משכורת צנועה (אך לא מוכן לומר כמה בדיוק).
תכנית התמריצים של ילן נשמעת מוכרת לגרג סטייסקל, סוכן FBI לשעבר שהקדיש שנים לרדיפה אחר המאפיה בדטרויט. "המבנה נשמע מקביל לדרך בה עובדת המאפיה", אומר סטייסקל, החל מהחשאיות ולסמכות העליונה של המנהיג – המתבטאת בשיטת הבונוסים שמנהיג ילן.
ישנה גם כמות מוכרת של נדיבות אבהית. ילן נושא עמו חבילה עבה של מזומנים, מנהג שהיה מזוהה עם אנתוני ג'יאקלונה, ומחלק שטרות של 100 דולר כגחמה. הוא כותב כרטיסי ברכה בכתב יד לכל 7,400 העובדים שלו (והם דואגים להזכיר לו כאשר הוא מפספס). הוא עונד בערך חצי תריסר צמידים על פרק ידו, אחד על ילד של עובד שחלה בסרטן. הם חבריו לעט וכאשר הם מחלימים, ילן מטיס אותם מהיכן שהם נמצאים כדי שיחתכו יחד את הצמידים התואמים.
מתוך 82 העסקים שרכשו אינרקון ובלפור לאורך 27 השנים האחרונות, 68 נותרו בחזקת בלפור. "ישנה נאמנות יוצאת דופן לשלדון", אומר פיט בוילאן, שמכר את משרדו לאינרקון ב-1999ומשמ כיום כמנהל אזורי בדרום מזרח ארה"ב. "שלדון הוא מסוג האנשים שאם אתה מגבה אותו, הוא מגבה אותך".
עד שהוא לא. במהלך הניקיון אחרי קתרינה, קבוצה של קבלני משנה תבעו את בלפור בטענה שעבדו 12 שעות ביממה במשך 7 ימים, ללא תשלום על שעות נוספות. הצדדים לבסוף הגיעו לפשרה; בלפור הסכימה לשלם את כל שכר השעות הנוספות, אך לא הודו בעוול כלשהו. בתיק נפרד, משקיע מקורי, שלבסוף פוטר, בשם ג'יימס קולמן, תבע את מעסיקו לשעבר בטענה שהציע לו סכום כסף מגוחך כשהציע למכור את חלקו. הצדדים הגיעו לפשרה חסויה.
"אני יודע שהוא לא היה מרוצה מאתנו, אבל הוא הלך למתחרים", אומר צ'יאולינו. "אז היינו קשוחים איתו במשא ומתן".
חי את המקצוע
הקוד של המאפיה בדטרויט אומר אין דרך החוצה. מרגע שנכנסת, אתה בפנים לנצח. ילן אומר שהוא היה ימים לפני מכירת חלקו בעסק לפני שנים אחדות, לאחר שהסכים למכור את בלפור לחברת אחזקות פרטית בעסקה של מיליארד דולר, לטענתו. הוא נסוג ברגע האחרון, כיון שלא יכול היה לנטוש את עובדיו, הוא טוען.
אם כן, ילן בפנים, ועל סף הרכישה הגדולה ביותר שלו עד כה שתרחיב את בלפור לתחום חדש, אם כי קרוב. הוא לא מוכן להרחיב בפרטים, אך טוען שהכנסות החברה יוכפלו. ילן רואה בעסקה צעד ראשון בהפיכת בלפור לאימפריה מגוונת, עם כמה עסקי ענק בנוסף לזרוע שיקום האסונות.
הדבר דורש עבודה רבה, וילן חוזה שהוא לבסוף ימות על שולחן העבודה שלו – גורל טוב בהרבה מהרחובות. "אם איימו עליך באקדח וירו עליך", הוא אומר, "אתה לא שוכח".
הכתבה מופיעה בגיליון מרץ של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
