הקדימו את זמנם: הכישלונות המפוארים של היזמים פורצי הדרך

האם חוויתם רגע שכמו נלקח מהסרט "חצות בפריז"? בסרט שביים וודי אלן, השחקן אוון ווילסון הולך שיכור ברחובות פריז. בחצות הוא מוצא את עצמו פתאום בשנות ה-20. הוא פוגש את המינגווי, הפיצג'רלדים, גרטרוד סטיין – כל הקליקה של הכותבים, המשוררים והמוסיקאים הפריזאים.

בשבת הראשונה של חודש אוגוסט, יצאתי עם אשתי ובני ממסעדה ליד מטה חברת אפל. בפינה צדה את עיני כתבת אפל לשעבר. היא סימנה לי להגיע, הכניסה אותנו לחדר פרטי ואמרה: "בואו, זו מסיבת לרגל יום השנה ה-20 להשקת ניוטון של אפל". נכנסו פנימה, והיינו בשנת 1993. בפינה עמד מנכ"ל אפל לשעבר ג'ון סקאלי, דיבר עם מעצב התוכנה המפורסם של מקינטוש סטיב קאפס. 200 אחרים, שהאיי.קיו שלהם יכול היה להרתיח מים, היו בחדר. "הם הגיעו מכל המדינה", אמר סקאלי.

הניוטון של אפל היה פלופ מפואר שהקדים את זמנו. הניוטון, מחשב כף היד הראשון בהיסטוריה, היה בגודל של אייפד מיני, רק עבה יותר. הניוטון אפשר למשתמש לכתוב ישירות על המסך, בדיוק כפי שאתם עושים היום עם סמסונג נוט, אך מנגנון זיהוי כתב היד של הניוטון לא היה טוב. 

הניוטון מכר כמה מאות יחידות. לא רע למוצר מהפכני, אך אפל קיוותה למיליונים. ב-1993 עזב סקאלי את אפל. סטיב ג'ובס הרג את ניוטון זמן קצר אחרי שובו לחברה ב-1997.

פלופ מפואר. הניוטון | צילום: רויטרס

מדוע ניוטון נחשב לכישלון? זה כבר עניין של זמן. אפל השקיעה 500 מיליון דולר בפיתוח הניוטון במהלך ארבע שנות חייו. הדבר המפתיע באמת בסיפור של ניוטון הוא שאפל למעשה הרוויחה מהמיזם. כאשר סקאלי יצא למסע אחר ניוטון ב-1987, לא היה בשוק מעבד שתצרוכת החשמל שלו היה נמוכה ויכול מסוגל להריץ את הגרפיקה שביקש סקאלה. אז אפל תמכה בחברת שבבים חדשה – ARM – שהבטיחה למצוא פיתרון לבעיה. אפל קנתה 43% מ-ARM תמורת 2.5 מיליון דולר בלבד. ב-2002 היא מכרה את חלקה ב-ARM תמורת 800 מיליון דולר. הרכישה הזו הצילה את אפל.

ב-1996 קנתה אפל את החברה הכושלת של סטיב ג'ובס, NeXT, תמורת 400 מיליון דולר – והחזירה את הבן האובד. אחרי שחזר הינדס ג'ובס את הדחתו של גיל אמיליו מתפקיד המנכ"ל, וב-1997 הוא שב להחזיק את המושכות. היתר שייך להיסטוריה.

המעבד פורץ הדרך הפך למעשה את ניוטון לחלוץ בתחום ממשק המשתמש שמופעל בתנועות. "הליבה של ARM נמצאת בכמעט כל מכשיר נייד היום בעולם", אומר סקאלי.

הפספוס הגדול של ניוטון היה מועד ההשקה. חשיפת המכשיר לשוק הקדימה בשנתיים בלבד את ההנפקה הציבורית של נטסקייפ באוגוסט 1995. ב-1991 "בקע" האינטרנט מהביצה, ולאט לאט הפך הדפדפן של נטסקייפ לשימושי ביותר. הניוטון, לצערה של אפל, פספס את המהפכה הזו אך במעט.

"התזמון הוא הכל", אומר סקאלי. "ניוטון הושק לפני האינטרנט, לפני הטלפונים הסלולריים הדיגיטליים, לפני שהאי-מייל אומץ בכל העולם".

אותו מעבד וגישה כל כך שונה. האייפון והניוטון | צילום: סטיב פטרסון, ויקיפדיה

שנות ה-80 המאוחרות וה-90 המוקדמות היו רוויות בפלופים מפוארים. תוכנת מג'לן הנשכחת של חברת לוטוס (1989) אפשרה למשתמשים לאנדקס בצורה מהירה את כל החומר על הכונן הקשיח שלהם. היום, עושות גוגל ובינג את אותו הדבר, עם החומר על כל מחשבי העולם. ריקושט (1994) העניקה לנו גישה אלחוטית למודמי החיוג הזכורים מפעם. אמנם, הקצב היה איטי מאוד ביחס ל-Wi-Fi המוכר היום, אך זו הייתה יכולת מדהימה ביחס לתקופה שבה המערכת פותחה.

באופן אירוני, הפלופ הטוב ביותר של אותה תקופה היה ה"קובייה" של חברת נקסט של ג'ובס. המחשב האישי העוצמתי הזה, שתוכנן לשימושי מחקר אקדמי בעיקר, נכשל משתי סיבות: עלותו – 6,500 דולר (קרוב ל-13 אלף דולר במונחים של היום), והכונן האופטי, אשר היה איטי להחריד – פלופ בתוך פלופ.

כאשר אפל רכשה את נקסט, היא קנתה את התכשיט האמיתי של החברה – מערכת ההפעלה של נקסט. כיום, כל מחשב מקינטוש בעולם רץ על מערכת ההפעלה הזו.

אז לחיי הכשלונות המפוארים. אנו צריכים יותר כאלה.