כחול עמוק: פליאונטולוגיה תת ימית וקוף נכחד מהקאריביים

היה היו ימים שבהם חשבתי שאוכל להיות ביולוגית ימית, עד שנרשמתי לקורס הצלילה הראשון שלי במכללה, כחלק מדרישות החינוך הגופני של התואר. כשאני כפופה תחת משקל המיכלים, ונאבקת במסיכה בקרקעית בריכת השחייה של בית הספר כשפלסטרים משומשים צפים מסביבי, היה ברור שהצלילה לא באה לי בקלות. בסיומו של הקורס, עם קבלתה של תעודת צלילה דהויה ומשעממת, החלטתי לפרוש מהתחום לטובת חיים על היבשה ופליאונטולוגיה. אחרי הכל, מאובנים נמצאים בסלעים, וסלעים מצויים ביבשה, לא?

פליאונטולוגיית מערות תת ימית היא מקצוע לכל דבר | צילום: fotolia

כן ולא. בעוד שציד מאובנים מעלה בדמיוננו תמונות של מדבריות מאובקים ושלדי דינוזאורים במדבר גובי, ישנו עולם זנוח שלם של עצמות שאחריהן רובנו לא מחפשים, עולם תת ימי של מערות. אתם שומעים נכון: פליאונטולוגיית מערות תת ימית היא עבודה שרירה וקיימת, לכל עניין ודבר.

צלילת מערות ידועה לשמצה כפעילות הדורשת מאמץ בדרגת קושי גבוהה, אך היא מפתה באופן שלא ניתן להתכחש אליו. מים שקופים, מלאים בתצורות סלעים מעולם אחר מושכות צוללנים אל תוך מערות, ולעיתים אף אל מותם. קל ללכת לאיבוד במערה, להגיע למצב שבו אזל החמצן או להקלע לסחופת ללא יכולת להמלט בחזרה אל פני השטח. זאכרי קלוקרט, דוקטורנט במרכז הבוגרים של אוניברסיטת העיר ניו יורק, נשאב אל התחום בעקבות השילוב המופלא של מאובנים וצלילה, ובכך הפך לממצא נדיר בפני עצמו. שוחחתי עמו על ההכשרה, על הקשיים ועל ההנאות הגלומים בהיות פליאונטולוג העובד מתחת לפני המים.

קשה אולי לדמיין זאת בעידן הנוכחי, בו גובה פני העם עולה, אך כאשר היה האקלים קריר יותר, וקרח רב יותר כיסה את כדור הארץ במהלך עידן הפלייסטוקן (שנגמר לפני כ-10,000 שנה), גובה פני הים היה נמוך יותר, ובכך הגדיל את שטח היבשה שעמד לרשותן של חיות יבשתיות. עם המסת הקרחונים ועליית גובה פני הים, האוקיינוס ניכס לעצמו בחזרה אתרים אשר כיום מצויים מתחת לפני המים. בעוד שמערות מספקות מסתור מצוין ליונקים וליצורים אחרים המחפשים מחסה, כמו גם מפלט בשעת הצפה, לא פלא שהן צופנות בחובן שלדים מעניינים ביותר.

אבן הסיד הנפוצה בקאריביים מתמוססת בקלות לקבל מערות ובולענים | צילום: fotolia

העבודה הזו אינה מתרחשת רק מתחת למים, אלא גם מעל לפני השטח, ובעיקר באיים הקאריביים, שאבן הסיד השכיחה בהם מתמוססת בקלות ליצירת מערות ובולענים. שאלתי את קלוקרט מדוע המערות הללו מרתקות כל כך עבור החוקרים, ומתשובתו עולה בבירור כי הוא מחשיב את הדבר ל״שתי חוויות במחיר אחת״: ״אני מבין ומעריץ את תפארת הסביבה שבה אני מבקר. כל עיקול הוא עולם חדש בפוטנציה, במקרים מסוימים נגלה אליך חדר או מעבר שמעולם לא ראה אדם לפניך. אני מהרהר בתהליך שהוביל אל המאפיינים שאני רואה, ובאיך מפלסים משתנים של פני הים השפיעו על הווצרות מאובנים שבאתר. בכל פעם שבה אני נכנס לאתר חדש זוהי חוויה מפעימה באמת ובתמים, בין אם אני מוצא שרידים לקחת עמי למוזיאון לצרכי מחקר, בין אם לאו״. הסרטון הבא הופק על ידי החברה הספלאולוגית של הרפובליקה הדומיניקנית, איתה משתף קלוקרט פעולה. ספלאולוגיה היא ענף בגאולוגיה העוסק בחקר מערות, והסרטון נותן טעימה מצלילת מערות בקאריביים, בחיפוש אחר מאובנים.

כמומחה לאבולוציה של הפרימאטים, קלוקרט מתעניין בעיקר בחקר מערות שקועות ברפובליקה הדומיניקנית במטרה למצוא קופים מהעולם החדש שנכחדו לאחרונה. במונחים גיאולוגיים, לפני זמן לא רב התרחשו שינויים גדולים במגוון הביולוגי בקרב אוכלוסיית הפרימאטים בעולם החדש. ״חקר הגיוון והשינוי בגיוון של מיני יונקים קטנים עשוי להיות שימושי מאוד לבחינת תיאוריות אודות הסיבות למהפכים שהתרחשו בעולם החי. במקרה זה, המידע חיוני להכרעה בין שתי היפותזות נפוצות בדבר התמוטטות מגוון היונקים בקאריביים; האחת תולה את האשם בהגעת האדם (כמו שקרה במדגסקר), בעוד שהאחרת מאשימה את שינויי האקלים המקומיים שהתרחשו בטרם הגעת האדם לאזור״.

המנחה של קלוקרט, אלפרד רוזנברגר, הוא האחראי על המבצע המכונה ״פרויקט אנטילורטיקס״ (קוף ההיספניולה), ביחד עם פיליפ למן מהחברה הספלאולוגית של הרפובליקה הדומיניקנית ורנאטו רימולי ממוזיאון האדם הדומיניקני. הם אינם מתעניינים רק בפרימאטים, אלא גם בבנייה מחדש של קהילת הקוף הנכחד, כמכלול אחד. הצוות חשף שרידים שלמים להדהים של עצלנים ושל קרוקודילים, המעידים על המגוון הביולוגי האבוד של האי.

מאובנים תת ימיים עשויים לפתור את תעלומת השינוי במגוון הביולוגי | צילום: fotolia

להוטים להפוך לפליאונטולוגים תת ימיים? זהו איננו מקצוע שבוחרים בין לילה, לדברי קלוקרט, וזאת משום שצלילת מערות דורשת אימון מתקדם המפתח כישורים שהם מעבר לאלה הנדרשים עבור צלילה במים פתוחים. ״מערה שקועה הינה עוינת לאדם כמו כל מערה אחרת על פני כדור הארץ. ההכשרה להשרדות בעולם הזר הזה פירושה לדחוף את עצמך לכבות פחד רציונאלי לחלוטין ותגבות של בהלה שטבועים עמוק בתוכנו, מה שעשוי לעיתים להיות מאוד לא נעים, אם כי גם כיף גדול״, הוא אומר, ומוסיף כי ״אימון מערות כולל פרק זמן ארוך של תרגול כישורים בעיניים מכוסות, מתחת למים, כאשר מישהו מעמיד פנים שהוא במצב של פאניקה ומנסה למשוך ממך את מסיכת החמצן״.

כאחד מהפליאונטולוגים היחידים בעולם שעושה את עבודת השטח מתחת לפני המים, קלוקרט מודע לסכנות אבל שואף להמשיך לחקור, מכיוון שאם הוא עושה זאת – הוא ימשיך לחשוף גילויים חדשים מתחת למים הלא נודעים הללו. ״כמובן שישנם סיכונים רבים, אבל כשחושבים על הפלאים שאוצרים המאובנים במערות הללו, מעבר ליופי ולחוויה הכמעט דתית שחווים בהן, זה רק הופך את העבודה למרגשת יותר, ולכזו ששווה את ההכנות הנוספות ואת אמצעי הזהירות שננקטים״.