כיצד טכנולוגיות חדשות מעצבות את המלחמות בין מדינות?

לוחמים אוטונומיים

רחפנים אוטונומיים כמו Taranis שמיוצר על ידי BAE Systems, משנים את הדרך בה המלחמות המסורתיות מנוהלות. ה-Taranis יכול לעוף לאיזור שנבחר מראש בנתיב טיסה מתוכנן, לזהות איום או מטרה שמאיימת ולהזהיר את המפעיל האנושי כי הוא זיהה מטרה. המפעיל האנושי עובר על המידע, מאשר את ההתקפה והרחפן יורה טיל והורס את המטרה לפני שהוא מטיס אותה בחזרה הביתה.

רחפנים נמצאים כבר בשימוש נרחב בצבא ואף תוקפים מטרות עוינות. רחפנים יכולים לתצפת על צוללות ומכרות, ואפילו לשלוח סיוע הומניטרי אל מקומות בהם משלחות סיוע לא יכולות להגיע. הם קטנים, חמקנים ובטוחים עבור הגדודים שמתפעלים אותם. האפשרות לעקוב אחר רחפן מהאדמה היא קטנה, וגם כאשר היא מתרחשת במציאות – הטייס בטוח בתוך הבסיס שלו, ומפעיל את הרחפן ממחשב.

נכון, לא כולם ששים לנוכח הרעיון של מכונות אוטונומיות שמסוגלות להרוג ולהרוס. מעל ל-16 אלף חוקרים ומנהיגים מובילים חתמו על מכתב פתוח לאו"ם, אשר קורא לארגון לאסור על יצירת כלי נשק אוטונומיים ואוטונומיים למחצה, מנכ"ל טסלה ו-SpaceX אלון מאסק, הפיזיקאי סטיבן הוקינג ומנהל המחקר של גוגל, פיטר נורביג.

הבעיה העיקרית בכלי הנשק האוטונומיים מבחינת החוקרים האלו, היא שלעיתים קרובות לא ברור היכן וכיצד הפיקוח האנושי יהיה כלול בתהליך, ואילו חוקים יפקחו על תכנית כלי הנשק האוטונומי. מפעיל אנושי אולי ישקול את הקרבה לבית ספר או בית חולים לפני שיתקוף, או ייקח בחשבון את אמנת ז'נבה לפני שיאשר מטרה, אבל לא בטוח שמחשב יעשה את אותו הדבר.

חזית חדשה

בנוסף לאתגרים האתיים שסובבים כלי נשק שמצוידים באינטליגנציה מלאכותית, ביג דאטה וטכנולוגיה יאתגרו את מה שאנחנו מבינים כ"מלחמה".

מלחמות עתידיות אולי לא יתנהלו בשדות קרב פיזיים, אלא דיגיטליים. אחד מהפחדים הגדולים של הממשלות שלנו הוא התרחיש בו שלטון, קבוצה טרוריסטית או למעשה – כל אחד – יתקפו את הרשתות האינטרנטיות עצמן.

רחפנים יוכלו לזהות מטרות וליידע את המפעיל האנושי שלהם | צילום: fotolia

כאשר יותר ויותר מערכות ותשתיות נבנות כ"חכמות" וכוללות קישוריות לאינטרנט של הדברים, כך אנו שמים אותן בסיכון גדול יותר. דמיינו את הכאוס שייגרם על ידי ניתוק מערכות תקשורת אלחוטית או האינטרנט. כעת דמיינו שזה ישבש גם את אספקת החשמל והמים שלכם, הרמזורים ושירותי החירום – מאחר וכל המערכות האלה תלויות במידה ורשתות.

התרחיש הופך במהרה לסיוט. ראינו כבר כמה דוגמאות של ממשלות שפרצו למידע של ממשלות אחרות. אנליסטים בתחום האבטחה אומרים כי הממשלות שלנו לא מספיק מצוידות כדי להתמודד עם ההאקרים המתוחכמים בשדה הקרב הזה.

לכן, לא קשה לדמיין כי האקרים הם אלה שינצחו במלחמות בעתיד , ושהחיילים של ימינו יהיו מחר חוקרי דאטה ואלגוריתמים עצמאיים של למידה חישובית.

הצד החיובי של ביג דאטה

כל זה נשמע כמו אפוקליפסה כשיו, אבל יש גם צד חיובי לטכנולוגיה.

ארגונים שונים, כולל מחלקת ההגנה האמריקאית, האו"ם וה-CIA, השיקו יוזמות ביג דאטה בשנים האחרונות, במטרה לחזות משברים פוליטיים, התפרצות חלות, אי יצבות כלכלית, מחסור במשאבים ואסונות טבע.

התוכניות משתמשות בכמויות האדירות של מידע מדיווחי מדיה, פוסטים בבלוגים, פוסטים במדיה החברתית ועוד, כדי לנסות ולחזות אירועים, לתכנן התערבות ולהעריך מה עבד ומה לא.

שימוש במידע הזה כדי למנוע בעיות ולקדם שלום עוד אולי רחוק, אבל מאחר ומדובר באלגוריתמים שלומדים, כל פיסת מידע שהם מקבלים וכל תחזית שהם מבצעים – מביאה אותם קרוב יותר למטרות שלהם.

בדיוק כמו שגוגל ומרכזים למניעה ובקרה על מחלות מסייעים לחזות את התפשטות עונת השפעת דרך ניתוח מידע מרשתות חברתיות, כך גם הארגונים האלו מקווים לחזות – ולמנוע – את תפוצת חוסר השקט והאלימות.