מאר הרשנזון זוכרת את הרגע שבו שותפה, פייג'מן נוזאד, התפרץ למשרד בספטמבר 2013. סוחר שטיחים לשעבר שהפך למשקיע. נוזאד שכנע רק כמה חודשים לפני כן את הרשנזון, סטארט-אפיסטית וותיקה שמלמדת בסטנפורד, להצטרף לקרן הון סיכון חדשה. הוא בילה שעות בחיפושים ופגישות עם מחזור החברות החדש באקסלרטור Y Combinator ומצא את המועדפת עליו.
"הוא אמר 'מאר, מצאתי את החברה שאנחנו צריכים להשקיע בה!'", אומרת הרשנזון. "ואני השבתי, 'אוקיי, איזו? ‘הבחור הזה טוני!’ ואני שואלת ‘מה הוא עושה?’ והוא עונה, ‘אה, הם מספקים אוכל'. ואז אמרתי ‘אוי אלוהים, בשום פנים ואופן. זה מטורף, פייג'מן. זה לא טכנולוגי'".
נסחפת אחר התלהבותו של נוזאד, הרשנזון הסכימה לבדוק את השירות המתפתח, DoorDash. רבות מהמסעדות שהיו לקוחות החברה נמצאו במרחק הליכה ממשרדם, בשדרת האוניברסיטאות של פאלו אלטו. מנהלי המסעדות לא הפסיקו לדבר איתם על טוני שו, מנכ"ל הסטארט-אפ. "זה כמו FedEx בשבילי", אמר אחד מהם. הצמד ביקר את שו ושלושת המייסדים בביתם, שם שלף שו לוח לבן. "'זו תהיה חברה של 100 מיליארד דולר', היא זוכרת אותו אומר. "'תני לי לספר לך איך'".
כש-CRV וקושלה ונצ'רס אמורים היו להוביל את סיבוב הגיוס המאוד תחרותי של DoorDash, נוזאד והרשנזון התחבטו כדי להרוויח את החלק שלהם. כששו הזכיר ש-DoorDash זקוקה לעזרה בעיצוב, הם שלחו חבר מעצב מגוגל. השניים שיחקו על החוזקות שלהם: הרשת של נוזאד, שכללה מייסדים כמו דרו יוסטון ואראש פרדוסי מדרופבוקס, אותם חיבר לחבריו בסקויה; וניסיון התפעולי של הרשנזון, שהיא המשיכה לטפח כשהיא שומרת על קשר עם סטודנטים בוגרי תואר שני בסטנפורד. "אמרתי, 'אני יכול לפתוח הרבה דלתות, אבל אתה יכול לעבוד עם השותפה שלי, שהקימה שלוש חברות'", אמר נוזאד.
קוצרים רווחים
הפיץ' עבד. הרשנזון ונוזאד השקיעו 250 אלף דולר בסבב הגיוס של DoorDash, ואז המשיכו לגבות את החברה בסבבי A ו-B, עד להשקעה כוללת של כ-1.9 מיליון דולר. כאשר DoorDash הונפקה בתחילת חודש נובמבר, הפירמה שלהם, Pear VC, החזיקה ב-2,518,360 מניות, על פי שני מקורות יודעי דבר. Pear סירבה להגיב על כך. במחיר המניה של DoorDash, שעמד על 176 דולר נכון לפתיחת השוק ביום שישי, ה-7 בנובמבר, הצמד הפך בינתיים 1.9 מיליון דולר ליותר מ-440 מיליון דולר.
Pear רחוקה מלהיות הקרן היחידה שזכתה בגדול בהנפקה של DoorDash, שהפכה את שו ושניים ממייסדיו למיליארדרים. בנוסף ל-CRV ו-Khosla Ventures, הנתח של של קרן ההשקעות קליינר פרקינס מוערך ביותר ממיליארד דולר, בעוד סקויה, קרן החזון של SoftBank וקרן GIC הסינגפורית, כולם עומדים לקצור רווחים של מיליארדים רבים אם מחיר המניות של DoorDash יחזיק מעמד. אבל אפילו ביניהם בולטת Pear: חברה שהושקה על ידי שני מהגרים שעומדת להחזיר את כל השקעתה בקרן הראשונה שלה בסך 51 מיליון דולר ועוד הרבה יותר מכך, תודות לאחת ההשקעות הראשונות שלה.
ארבע שנים לפני השקעתם ב-DoorDash, נוזאד פנה לראשונה להרשנזון בנוגע להשקעה משותפת. היא במקור מספרד, למדה בסטנפורד בשנות התשעים לפני שעבדה בכמה מיזמי סטארט-אפ, כולל Sabio Labs, חברה המספקת תוכנה לעיצוב מעגלים אנלוגיים שנרכשה בשנת 2008. כעת היא מלמדת בסטנפורד, והיא ידעה על סיפור עלייתו לגדולה של נוזאד; הוא גדל בטהרן לפני שנמלט עם משפחתו לגרמניה בשנות השמונים, ואז השיג אשרה לארצות הברית, שם עבודתו הראשונה היתה בשטיפת מכוניות באזור המפרץ, ואז חנות קפה ויוגורט לפני שקיבל עבודה בבית סוחר שטיחים מקומי בפאלו אלטו. מהר מאוד לקוחותיו של נוזאד הפכו לשותפיו בהשקעות; עד שנת 1999 הוא כבר הפך ל"מנהל העסקאות הראשי" של בעלי חנות השטיחים, שהשיקו קרן הון סיכון. כשהרשנזון שמעה לראשונה מנוזאד, הוא חיפש להקים קרן בכוחות עצמו.
יין ויאנג
הפיץ' של פייג'מן היה פשוט: לאחר שמצא חברות כמו אפליקציית הסטרימינג SoundHound בקרב אוכלוסיית הסטודנטים בסטנפורד, הוא היה זקוק לעזרתה של הרשנזון באיתור הזדמנויות במעונות האוניברסיטה. באמצעות איחוד כוחות, הם יכלו לאתר הזדמנויות בשלב מוקדם, ואז לעזור להם לפגוש משקיעים ואנשי טכנולוגיה שינחו אותם כיצד להתאים את המוצר לשוק, כך שלשירותיהם תהיה דרישה ברורה מצד הלקוחות.
הרשנזון לא התעניינה בהתחלה. אבל בתחילת 2013 היא התפתתה. בסדר, אמרה לנוזאד, היא תיפגש עם מייסדים יום בשבוע כעבודה במשרה חלקית. בתוך חודשים היא כבר עבדה במשרה מלאה בתפקיד. "פייג'מן ואני קצת יין ויאנג. פייג'מן הוא כל כך אופטימי, תמיד", אומרת הרשנזון. "ואני פשוט מתרשמת מכך שהוא צדק".
בתחילה הם עבדו תחת השם פייג'מן מאר ונצ'רס. השניים קיבלו גיבוי מוקדם של חברת ביטוח החיים ניו יורק אנד קו ומאוניברסיטת שיקגו עבור הקרן הראשונית שלהם בסך 51 מיליון דולר. הם עברו מיתוג מחדש כ- Pear VC וגייסו עובדים נוספים והשיקו קרן שנייה בסך 75 מיליון דולר בשנת 2016; הקרן השלישית שלהם, עם 160 מיליון דולר, הוכרזה בדצמבר 2019.
כל אותה העת הרחיבו נוזאד והרשנזון את היקף הסקירות אחר מיזמים חדשים בקרב הסטודנטים שלהם. נוזאד זוכר שלמד על העוצמה של תה באבל (Bubble Tea), משקה מבוסס תה מתוק, כשהמשרד הציב דוכן קידום מול בניין מדעי המחשב של סטנפורד: תן ל-Pear את קורות החיים שלך, קבל תה באבל אחד בחינם. "עברתי באותו יום וראיתי את התור, ואמרתי לעצמי, ל-Pear יש מותג כל כך מדהים", אומר נוזאד. "אבל התור לא היה בגלל זה – זה היה בשביל תה באבל".
הפריצה הבאה
עם המגפה שהפכה את האירועים לוירטואליים, Pear הרחיבה את תוכניותיה לאוניברסיטאות נוספות. תוכנית אחת, Pear גאראז', מזהה ותומכת ב-25 סטודנטים מובילים להנדסה כדי שיבואו עם רעיון; תוכנית אחרת, Pear בילדרס, עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם עשרה עובדים מחברות טכנולוגיה גדולות שרוצים להפול ליזמים. המשתתפים האחרונים הגיעו מחברות, כמו Coinbase, Lyft, Uber ו-Slack. בסך הכל, החברה מדווחת כי 49% מהפורטפוליו שלה הוקם על ידי סטודנטים.
אלכס אוסטין , מנכ"ל Branch, חברה שמסייעת לעסקים להגיע למשתמשי אפליקציות מובייל ושוויה מוערך בכמיליארד דולר, לפי נתוני PitchBook, אומר כי הכיר את המשקיעים מ-Pear בשל נוכחותם המתמדת באירועי יזמות בבית הספר סטנפורד לעסקים. כשהוא מגובה בתמיכת חברות כמו NEA ו-Founders Fund, אוסטין אומר כי נוזאד והרשנזון היו ידועים באופן ייחודי בקשריהם ליועצים ולעובדים פוטנציאליים. "יש להם את הזרימה המתמדת הזו של אנשים מעניינים שעוברים דרכם".
הלחץ על Pear כעת הוא למצוא עוד חברות שיזכו לפריצה כמו DoorDash, בהן מודה נוזאד שהוא היה שמח להשקיע יותר כסף, אם היה לו כסף זמין. רק כדי להמשיך ולתמוך במיזמי הקרן הראשונה שלהם, הכוללים גם את Guardant Health, שהונפקה בשנת 2018, וגוסטו, עם שווי מוערך של כמעט 4 מיליארד דולר, נוזאד והרשנזון נאלצו לגייס קרן צדדית והכפילו למעשה את הגודל של הקרן ל-100 מיליון דולר.
מסע ליהלום
לפי הסטנדרט הזה, הקרן האחרונה של Pear לא מתעלה בגודלה. אך המשרד ללא ספק צומח. עם זה מגיע הסיכון הטבעי לשנות את דרך ההתנהלות שהובילה אותם עד כה. "הם עושים כל כך הרבה דברים שונים עכשיו. איך הם מוודאים שלא יפספסו את ה-DoorDash הבאה?", שואל שותף מוגבל אחד, שנותר תומך אך ביקש להישאר אנונימי מכיוון שאינו מורשה לדבר עם העיתונות. "ובזמן שהם בונים את החברה שלהם ומגדילים את הקרן, איך הם ימשיכו להשקיע ובמקביל לצרף משקיעים חדשים שרוצים להיות שותפים איתם?".
מבחינת הרשנזון ונוזאד, התשובה היא פשוטה: הם ימשיכו למצוא דרכים לזהות יזמים מבטיחים לפני שאלה הופכים לברורים מאליהם, וכשהם כבר מבוקשים מאוד – כמו DoorDash – הם יקחו מה שהם יכולים. "ככל שהקרנות גדלות , וכולם רודפים אחרי אותם יזמים, אנו חושבים שיש קבוצה של יזמים שהם סוג של סלע, אך ניתן להפוך אותם ליהלום", אומר הרשנזון.
איש מכירות תמיד חושב כמו איש מכירות – נוזאד מתעקש שהשניים בדרך לבנות חברה לטוח ארוך, עם חברות שמונפקות מכל קרן, ולא רק DoorDash. ובכל זאת, ההנפקה של DoorDash משמשת כהצדקה לכך שאולי בכל זאת הוא לא היה כל כך משוגע.
"תמיד חשבתי שעמק הסיליקון לוקח סיכונים על אנשים, אך לא על חברת הון סיכון. אני זוכר שכמה אנשים ישבו לידנו, וידעתי עמוק בלב שהם אומרים, 'איש שטיחים שמקים חברת הון סיכון? זה כנראה סוף העולם. זה סימן לבועה", אומר נוזאד. "אבל המשכנו בדרכנו, התעוררנו בכל בוקר ושאלנו מדוע יזמים צריכים לשתף פעולה דווקא איתנו. ואנחנו עדיין שואלים את השאלה הזו".
צילומים: Shutterstock, Pear VC, Michael Faas, Fortune
