בשנה האחרונה ניהלה ארה"ב מגעים אינטנסיביים עם ארגון הטרור הידוע לשמצה, הטאליבן, על מנת להגיע להסכם הבנות שיאפשר את נסיגת הכוחות האמריקאים מאפגניסטאן לאחר 18 שנים ארוכות. סבבי השיחות, שנערכו מעל לראשו של הממשל האוהד בקאבול, נוהלו במגעים ישירים מול מנהיגי ארגון הטרור הקיצוני – אותו ארגון השואף להפיל את ממשלתו של הנשיא אשרף גאני, המכונה על ידם "בובה של האמריקאים".
הכתבה מופיעה בגיליון אוקטובר 2019 של פורבס ישראל – לרכישת הגיליון
האינטרסים האמריקאיים בעניין ברורים. חתימה על "הסכם שלום" תסמן עבור הנשיא טראמפ "וי" גדול ובוהק על אחת מהבטחות הבחירות החשובות שלו, רגע אחרי שהמרוץ לנשיאות 2020 כבר החל. ההסכם יאפשר לו ליישם את אחד האלמנטים החשובים ביותר בתוכנית האסטרטגית "אמריקה תחילה" ותניח את היסודות לנסיגה אמריקאית מלאה מאפגניסטאן ולסיומה של המלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית.
אולם, במהלך כל השנה ולכל אורך תקופת המשא ומתן לא הראה ארגון הטרור האלים שום סממן של התמתנות. להיפך. ימים אחדים בלבד קודם לחשיפת טיוטת ההסכם הסופי, פוצץ הארגון רכב תופת במתחם מגורים של נציגים זרים בקאבול. 16 נהרגו, 119 נפצעו.
כך, למרבה האירוניה, באותן דקות שבהן עמד שליח הארגון לשיחות מול המצלמות ובישר בחגיגיות על פריצת הדרך ההיסטורית, דהרו האמבולנסים עמוסי הנפגעים ברחבי העיר. בטאליבן חרטו את המשוואה הברורה והמדממת על הבשר החי, בעוד בוושינגטון העדיפו להסיט מבט ולחתור בעיוורון קדימה.
כדי להראות עד כמה הוא רציני בכוונותיו, הזמין הנשיא טראמפ את בכירי ארגון הטרור לפסגה חגיגית בקמפ דיוויד המיתולוגי – לא פחות – במטרה ״לנעול את העסקה עם חתימה היסטורית". המטרה – להשיג את תמונת הניצחון שתבשר על סיום המלחמה באפגניסטאן – מקדשת את כל האמצעים. גם אם זה אומר שבמקום שבו עמדו מנהיגים גדולים בעבר, יצעדו כיום ארכי־טרוריסטים.
אך בשעה שבמעון הנופש הנשיאותי ערכו הכנות אחרונות להגעתה של משלחת ״המכובדים״, בטאליבן ערכו הכנות אחרות לחלוטין. מחבל מתאבד נהוג במכונית תופת ששיגרו פוצץ עצמו במרכז קאבול, עשרות מטרים בלבד מהשגרירות האמריקאית, קטל 12 איש (ביניהם חייל כוח נאט"ו וחייל אמריקאי) והוריד לטמיון את כל ההבנות שהושגו עד אז.
יחד עם מכונית התופת התפוצצו גם שיחות השלום והסיכוי להגיע להסכמה חתומה בין הצדדים. הנשיא האמריקאי קבר את האפשרות לחידוש המגעים, כשצייץ בזעם שמבחינת ארה"ב ״שיחות השלום מתו״ – ומאז המצב הסלים אף יותר.
פניית הפרסה שביצע הנשיא טראמפ לוותה באיומים חריפים ובוטים מצד הטאליבן וכדי להמחיש את רצינות אמירותיו שיגר הארגון תוך מספר ימים עוד שתי משאיות תופת, שגבו את חייהם של עשרות ופצעו מאות נוספים. מה שנראה תחילה למראית עין כמו הפגנת שרירים אל מול הטאליבן, התגלה יותר כמו איום סרק אל מול כוחו המתגבר של ארגון הטרור המאיים. לוושינגטון, כך מסתמן, אין מינוף רב אל מול עוצמתו הגוברת של הטאליבן – צבאית, פוליטית וכלכלית.
בעלי הבית
עוד בשלהי 2015 הזהיר האו"ם מפני התעצמותו של הטאליבן והתריע, כי נוכחותו ואחיזתו במחוזות המדינה היא "החזקה ביותר מאז 2001". כיום, מוסיף הארגון להתעצם ואחיזתו המדממת הולכת ומתחזקת.
במשך השנים האחרונות יזם ארגון הטרור הפשטוני מתקפות קטלניות ויעילות נגד הממשלה האפגנית, כוחות הביטחון ואף כנגד האוכלוסייה עצמה, תוך השגת מטרתו העיקרית – ערעור יציבות השלטון המרכזי בקאבול והגברת תחושת הכאוס במדינה.
ואכן, שנת 2018 היתה אחת השנים הקטלניות ביותר שידעה אפגניסטאן מאז תחילת המלחמה, לפני קרוב לשני עשורים. מספר הנרצחים האזרחים (למעלה מ־3,800 איש) היה הגבוה ביותר מאז החל האו"ם לתעד את מספרם – כשלטאליבן, כמובן, חלק משמעותי מאוד בתרומה לאבדות הרבות. התקפותיו האכזריות נגד האוכלוסייה האזרחית, הוכפלו בשנה זו לעומת השנה הקודמת וגבו את חייהם של קרוב לאלף איש, בניסיון ציני וברוטלי למנף את "הישגיו" על שולחן הדיונים.
גם מספר ההרוגים של כוחות הצבא והמשטרה זינק בחדות אשתקד ומשנת 2014 הוא כבר עומד על יותר מ־45 אלף איש – גם פה לטאליבן תרומה מכרעת וכמעט טוטאלית. חרף כל זאת, או ליתר דיוק לאור זאת, רואה בו הממשל האמריקאי ככתובת הלגיטימית והיחידה עבור יישום תוכנית הנסיגה – מה שרק מבצד את מעמדו הפוליטי החזק גם כך.
התעצמותו הפוליטית של ארגון הטרור נובעת, כמובן, גם מאחיזתו האיתנה והמתחזקת בשטחי המדינה. תוך שנים בודדות הוא חזר להוות כוח משמעותי באזור והצליח להגביר באופן מהותי את נוכחותו השלטונית, במחוזות רבים במדינה.
במהלך השנה האחרונה, כמו בשנים הקודמות, איבדו כוחות הביטחון האפגניים שליטה במחוזות נוספים ולטאליבן יש כיום שליטה ישירה או השפעה על קרוב למחצית משטחה של אפגניסטאן, בעיקר במחוזות הדרום.
ברבים מהמחוזות הנשלטים לכאורה על ידי כוחות הממשלה, שולט למעשה הממשל המרכזי רק במטה המחוז ובמחנות הצבאיים, כל יתר השטחים נתונים לשליטתם של אנשי הטאליבן. על פי הדו"ח האחרון שהוציא המפקח הכללי המיוחד לשיקום אפגניסטאן, הטאליבן שולט באופן ישיר על כ־60 מחוזות המהווים כ־15% משטחה של אפגניסטאן ועוד כ־30% (כ־120 מחוזות) נתונים להשפעתו החלקית. כשליש מהאוכלוסייה, כ־10 מיליון בני אדם, נתונה למרותו.
במילים אחרות, ארגון הטרור הקיצוני שולט כיום באופן ישיר על יותר שטחים משהחזיק דעא"ש בשיאו. הוא בעל השפעה חלקית או מלאה על שטח השווה לגודלה של בריטניה כולה. זה, כאמור, מהווה רק טפח משאיפות ההשתלטות של הארגון על מדינת הענק האסיאתית. למעשה, קצב אובדן האחיזה של הממשל במדינה כה מטריד, עד שהשנה החליט הצבא האמריקאי, באופן חסר תקדים, להטיל איפול מלא ולא לפרסם עוד נתונים בנושא.
נרקוס: אפגניסטאן
העוצמה הפוליטית והצבאית שצבר ארגון הטאליבן הולכת יד ביד עם התעצמותו הכלכלית. זו מעצימה את זו. את עיקר הונו מפיק הארגון הג'יהאדיסטי מתעשיית הסמים המשגשגת, המייצרת עבורו מדי שנה זרם מזומנים אדיר של מאות מיליוני דולרים המנותבים ישירות לקופתו השמנה.
הרשת הנרקוטית האדירה לייצור וסחר בסמים הפכה את אפגניסטאן לבית הגידול ובית החרושת הגדול בעולם. רשת זו אחראית לאחד מעורקיה החשובים והעיקריים ביותר של תעשיית הסמים העולמית, המגלגלת מאות מיליארדי דולרים בשנה.
אפגניסטאן היא גן עדן לברוני הסמים. היא יצרנית ויצואנית האופיום הגדולה בעולם והיא אחראית לייצור של כ־90% מההרואין העולמי. על פי דו"ח המשרד לענייני סמים ופשיעה של האו"ם מיוצרים מדי שנה באפגניסטאן כ־400 טון הרואין וכ־3 מיליוני אפגנים מועסקים כיום בתעשיית הסמים באופן ישיר או עקיף, רבים באותם מחוזות הנשלטים על ידי הטאליבן.
לא תמיד היתה מעורבותו של הטאליבן בתעשיית הסמים כה דומיננטית. אך עם השנים גילו מנהיגיו את פוטנציאל הרווח העצום הנתון בידיהם ומה שבעבר הסתכם בגביית דמי חסות ועמלה הפך כיום לתעשייה שלמה המהווה כ־12% מהתוצר הלאומי של אפגניסטאן. תעשייה אדירה ומשגשגת הנשלטת לכל אורך שלבי שרשרת הייצור על ידי אנשי ארגון הדת הקיצוני.
לשם תפעולה משתמש הטאליבן בכל האמצעים העומדים לרשותו, כולל התקפות יזומות על מעברים אסטרטגיים, ניהול משא ומתן ואפילו תשלומי שוחד – כל זאת על מנת לשנע את האופיום הגולמי ממחוז "הלמנד" הדרומי, הנתון לשליטתו הבלעדית, ועד למעבדות הזיקוק והייצור בצפון־מזרח המדינה. משם חוזר החומר, הפעם בתצורת סם ההרואין, חזרה אל דרום המדינה, כשמשם הוא מיוצא לכל העולם, בעיקר דרך פקיסטאן, איראן ומדינות מרכז אסיה.
כך מנהל הארגון בעצמו את כל השרשרת הלוגיסטית המניבה לו נתחים שמנים הנאמדים בכ־400 מיליוני דולרים בכל שנה.
עד כמה שהסכום נשמע אולי אסטרונומי מדובר רק בטפח מתעשייה שלמה המגלגלת מאות מיליארדי דולרים, כשהסחר בנתיב מדינות הבלקן לבדו נאמד בכ־30 מיליארדי דולרים בכל שנה. מאות טונות של החומר הנרקוטי המופקים באפגניסטאן מופצים לכל העולם ונמכרים בערי אירופה בסכום ממוצע של כ־55 דולר לגרם – בערים מסוימות מזנק מחירו של ההרואין עד לכ־170 דולר לגרם.
כדי להבין את מרכזיותה של אפגניסטאן בתעשיית הסמים העולמית וכמויות הכסף האדירות המתגלגלות כדאי להתעכב על העובדה הבאה: כיום, היקפם הכולל של כל שטחי הגידול המנוצלים לגידול אופיום באפגניסטאן עולה על כל שטחי הגידול של צמח הקוקה, בכל אמריקה הלטינית.
על פי הערכות האו"ם, סך שטחי גידול האופיום באפגניסטאן כולה נאמד בשנת 2017 בכ־3.3 מיליון דונם – גבוה בכ־50% משיא היבול הקודם שנרשם ב־2014 – כשגם ב־2018 נמשך הקציר הפורה של האופיום – מה שהמשיך להניב לטאליבן עוד מאות מיליוני דולרים באותה השנה.
לחתוך הפסדים
מקורות המימון האדירים העומדים לרשות הטאליבן מעניקים לו תמיכה רחבה ורשת ביטחון עצמאית וכמעט בלתי מוגבלת להגשמת חזונו הפוליטי – הפלת השלטון הנוכחי והשתלטות מחודשת על אפגניסטאן כולה.
אספירציה פוליטית שכזו לא תוכל להתממש ללא השלמת השלב הקוהרנטי והבסיסי בתוכנית השלבים – הסתלקות כל הכוחות האמריקאים, עד החייל האחרון.
במקרה זה האינטרסים נפגשים. מתחילת המלחמה הארוכה בהיסטוריה של ארה"ב על אדמת "קוטלת האימפריות", שילמו האמריקאים מחיר יקר בכסף ובדם. 2,400 חיילים נפלו ועוד כ־4,000 עובדי קבלן אזרחיים – במלחמה שעלותה הכוללת מתקרבת לסכום אסטרונומי של טריליון דולר. רק מלחמת העולם השנייה היתה יקרה ממנה במונחים ריאליים. טראמפ, שרואה את העולם דרך הפריזמה של איש עסקים, יודע מתי "לחתוך הפסדים" ואפגניסטאן מבחינה זו היא בור שחור של הפסדים ללא תחתית.
לשם כך הוא היה מוכן ללכת רחוק מאוד ולערוך ויתורים מרחיקי לכת עבור הטאליבן. על פי פרטי טיוטת ההסכם הסופי הסכימו האמריקאים להפחית באופן מיידי את מספר החיילים מכ־14 אלף ל־8,600 ולסגת באופן מוחלט עד אחרון החיילים והבסיסים הצבאיים בתוך כשנה.
בנוסף נתנו את הסכמתם לשחרור אלפים מאנשי הארגון המוחזקים כיום בכלא השלטון ואף נענו בחיוב לדרישה לשינוי שמה של המדינה ל"אמירות האסלאמית של אפגניסטאן" – שמה הקודם של אפגניסטאן, שהיה שגור בתקופת שלטון האימים של הטאליבן בשנות ה־90'.
מטריד ומפתיע עד כמה רחוק היה מוכן הבית הלבן ללכת בשביל לחתום על ההסכם הזה. הם אפילו ויתרו על הדרישה מארגון הטרור לחדול מפעולותיו הטרוריסטיות. במקום זאת, הסתפקו בהבטחה כללית כי הארגון לא יאפשר כל פעילות או חסות טרוריסטית משטחו אשר תכוון כלפי ארה"ב.
כאמור, בעקבות הפיגוע האחרון שבו נהרג חייל אמריקאי הצהיר הנשיא האמריקאי כי השיחות נגמרו ואין הסכם, אך עוד נותר לראות כמה זמן תחזיק הצהרתו זו, במיוחד נוכח השקפת טראמפ כי ארה"ב אינה אמורה לתפקד כשוטר עולמי.
המדיניות הבדלנית שמוביל ממשלו של טראמפ בשנים האחרונות, וכבר יושמה עם התקפלות הכוחות מסוריה, אמורה להיות צורמת במיוחד לאוזניים ישראליות וערבה הרבה יותר לאוזניים אירניות.
איראן, הבוחשת כהרגלה גם בענייניה הפנימיים של שכנתה ממזרח, חולקת גבול ארוך מאוד עם אפגניסטאן ויחסיה עם הטאליבן התהדקו והפכו פומביים בתקופה האחרונה. שר החוץ זריף אף הודה כי ארצו מנהלת קשרים הדוקים עם אנשי הארגון והצהיר כי בלתי אפשרי לדמיין את עתידה של אפגניסטאן ללא הטאליבן. האופן שבו ייחתם הפרק הנוכחי במאבק האלים והמדמם באפגניסטאן יהווה אמת מידה לאזור כולו ועלול להוות מקרה מבחן לאופן שבו לוחמנות קנאית וקיצונית מתוגמלת ובסופו של דבר, כפי המסתמן, אף משתלמת.
ההתקפה האחרונה על מתקני הנפט של סעודיה הם הוכחה לכך שגם האירנים מבינים זאת וסימן מדאיג מאוד לבאות.
הכתבה מופיעה בגיליון אוקטובר 2019 של פורבס ישראל – לרכישת הגיליון
צילום תמונה ראשית: Shuttersrock
