צעד קטן בכיוון הנכון
הפסגה לא חידשה הרבה, כשעוד קודם לה כבר היתה על השולחן הנוסחה שהציעה גרמניה: הלוואות גישור תמורת רפורמות, צנע וויתור על ריבונות. אך האפשרות שעלתה בפסגה, של סיוע ישיר לבנקים, גם אם היא תיאורתית לעת עתה, היא בכל זאת התקדמות חיובית, משום שהפעם מדובר בהתפשרות של גרמניה למתן הלוואות עם פחות בטחונות של הממשלות. זהו צעד קטן, אך בכיוון שמאותת על יעד של אינטגרציה פיסקלית מלאה באירופה. ברקע, אי אפשר לשכוח שספרד ואיטליה בעיצומה של קריסה כלכלית שאותה ההסכם החדש אינו מתיימר לפתור – הוא חוסר התחרותיות בין מדינות הצפון לדרום.
מלבד אותה מוכנות של גרמניה לקחת על עצמה יותר סיכון, ההסכם החדש מספק גם עוד זמן. ע"י כיבוי שריפות של תשואות גבוהות. האסטרטגיה הזאת, של התקדמות איטית לאינטגרציה תוך כיבוי שריפות, עשויה להימשך גם שנים כל עוד גרמניה תשמור על האש ותמנע מתשואות האג"ח של מדינות הפריפריה להשתולל, נותר לקוות שמנהיגי מדינות הפריפריה לא ישארו שאננים ויקדמו מצידם את הרפורמות הדרושות. מבחינתה של גרמניה אפשר להערכתנו להיות רגועים יחסית, יש לה הרבה מה להפסיד
"לעולם לא תצליח לשכנע מישהו שלא מסכים איתך ומחייך" – מיוריאל ספארק – עיתונאית
מה יש לגרמניה להפסיד מפירוק גוש האירו
ומה יש לגרמניה להפסיד?
איטליה וספרד עם הגב לקיר התחילו להרים את הראש ולקדם משמעותית את מצבן כשהן יודעות שגם לגרמניה יש לא מעט להפסיד: דו"ח של משרד הפנים הגרמני מעריך כי פירוק גוש האירו יגרום לשיעור האבטלה במדינה להכפיל את עצמו ולתוצר להתכווץ בעשרה אחוזים. לעומת זאת, העלות של חילוץ כל מדינות ה-PIIGS תעלה לגרמניה, על פי מכון המחקר הגרמני IFO, כ- 704 מיליארד אירו. הם מקבלים אשראי?
הפסגה בסוף השבוע התנהלה כמו שפסגה צריכה להתנהל, ארוחות טובות, קצת מינגלינג, ראיונות, נאומים, הנהונים, מתורגמנים ואז פתאום משהו קרה. ראש ממשלת איטליה, מריו מונטי, אמר את המילה האסורה. משפט שזיעזע את כל הנמצאים, את כל העיתונאים, ואת המשקיעים. הוא אמר "איטליה לא התכוונה לבקש חילוץ". זה האות! זה הסימן! זה בדיוק אותו המשפט שאמרו מנהיגי כל המדינות שקרסו רגע לפני הקריסה. על זה המציאו את המשפט "על ראש הגנב בוער הכובע"?
"כאשר שני אנשים מסכימים תמיד, אחד מהם מיותר" – ויליאם ריגלי הבן – תעשיין
