מה עדיף, בפנים או בחוץ? כך סוגיית הסחר החופשי משנה את העולם

הנשיא טראמפ, כידוע, אינו חסיד נלהב של הסכמי סחר חופשי. הוא ביטל את השותפות הטרנס־פסיפית (TPP) עוד לפני השבעתו לנשיאות, וגם המשך קיומה של נאפט"א, המסגרת המשותפת עם קנדה ומקסיקו, אינו מובטח עוד. במקום זאת הצהיר טראמפ, כי הוא מנסה לקדם הסכם סחר חופשי גדול ומשמעותי עם בריטניה, שניצבת בפני מציאות חדשה משלה. הבריטים, הנערכים ליציאה מהאיחוד האירופי, טרם הגיעו להחלטה על סוג ההסכם הכלכלי המתאים עם מדינות היבשת ביום שאחרי. בינתיים הם שוקדים על הסכמי סחר חופשי בילאטרליים עם מדינות כמו אוסטרליה, וניו־זילנד, ובמקביל מקיימים שיחות מקדמיות על הסכמים עם הודו וסין.

דונלד טראמפ ותרזה מיי | צילום: פליקר דאונינג 10

אחת הטענות של תומכי הברקזיט היתה כי יציאה מהאיחוד תאפשר לבריטניה לחתום על הסכמים טובים יותר מול שתי הענקיות האסיאתיות, בהשוואה להסכמים אפשריים דרך האיחוד. בפועל, הדרך לשני ההסכמים האלו עודנה קשה ולא צפויה להסתיים בהישגים מזהירים לבריטים, בלשון המעטה. אחת מהסוגיות השנויות במחלוקת בשיחות על הסכם בין האיחוד האירופי להודו היתה ההסתייגות של בריטניה מאשרות כניסה גורפות להודים. כעת, כשבריטניה בדרך החוצה מהאיחוד, סוגיה זו מעיבה על הסכם בין בריטניה להודו, אך לא מעכבת עוד הסכם בין האיחוד (ללא בריטניה) ובין הודו. בפגישה שהתקיימה בחודש מאי בין הקנצלרית מרקל לראש ממשלת הודו מודי, הסכימו השניים על חידוש השיחות שהוקפאו ב־2013. בין הצדדים קיימים עדיין פערים, אך נראה כי המנהיגים נחושים להביא הסכם בקרוב.

בזמן שהשיחות עם הודו רק מותנעות מחדש, ובבריטניה שוקדים על תוכנית היציאה, השלימו באיחוד בתוך תשעה חודשים חתימה על שני הסכמי סחר חשובים אחרים – עם קנדה ועם יפן. ההסכם הראשון נחתם ימים ספורים לפני ניצחונו של טראמפ בבחירות ונמצא עדיין בתהליכי אישור בפרלמנטים המקומיים. ההסכם עם יפן, שהוכרז בתחילת יולי, מתפרש כתגובה ישירה למדיניות טראמפ וליציאה האמריקאית מה־TPP, שבו גם יפן היתה אמורה להיות חברה: "אף שיש כאלו שטוענים כי זמן הבידוד וההתפרקות הגיע, אנחנו מוכיחים כי זה אינו המקרה. העולם לא צריך לחזור 100 שנה לאחור – ההיפך הוא הנכון", הכריז נשיא המועצה האירופית, דונלד טאסק.

התוכנית הסינית

לא רק אירופה מגיבה למדיניות החדשה של ארה"ב. גם סין מנצלת את ההסתייגות האמריקאית מהסכמי הסחר החופשי. בתקופת הנשיא אובמה ניטש קרב בין ארה"ב לסין על קביעת הסדר הכלכלי במרחב הפסיפי, ממזרח אסיה ועד המדינות שלאורך החופים המערביים של האמריקות. טראמפ הוציא את ארה"ב מה־TPP, והסינים מנצלים את הוואקום שנוצר כדי להרחיב שווקים ולחזק אינטרסים גיאו־פוליטיים. רוב החברות המיועדות של ה־TPP נמצאות כיום במשא ומתן על הצטרפות למסגרת שמובילים הסינים, או להסכם חיצוני עם אותה מסגרת.

המסגרת הזו מכונה "שותפות כלכלית אזורית מקיפה" (RCEP). היא אמורה לאגד את 10 מדינות האיחוד של דרום־מזרח אסיה (ASEAN) עם שש המדינות שלהן הסכמי סחר חופשי עם מסגרת זו: סין, יפן, הודו, אוסטרליה, ניו־זילנד ודרום קוריאה. מדובר במסגרת שתכלול כ־45% מאוכלוסיית העולם וכ־40% מהתוצר העולמי. השיחות על מסגרת זו הן מורכבות נוכח האינטרסים השונים, אך מתקדמות במהירות יחסית. בחמש השנים האחרונות נערכו כבר 19 סבבי שיחות, האחרון בחודש זה בהודו. זו האחרונה מראה נכונות חסרת תקדים להגיע להסכם, על אף הערכות כי ההסכם יוביל להגדלת הגירעון המסחרי שלה מול סין לדוגמה.

הסינים שוקדים במקביל על שדרוג הקשרים הכלכליים עם המדינות השוכנות בנתיב המתוכנן של מה שמכונה "דרך המשי החדשה" – בנייה של נתיבי סחר יבשתיים מערבה, עד לאירופה. לצד קשרים קרובים כבר היום עם רוסיה, היא פועלת במרכז אסיה, בקווקז ובמפרץ הפרסי. הסכמי סחר עם פקיסטן, המועצה לשיתוף פעולה במפרץ (GCC) וגיאורגיה משתלבים בתוכנית זו. במקביל מקדמים הסינים גם הסכם סחר חופשי עם ישראל.

ובינתיים במזרח אירופה

רוסיה, שזקוקה לסחר חופשי ולהסרת הסנקציות כדי לשקם את כלכלתה, לא מהססת להביע את עמדתה. ערב פגישתם הראשונה של פוטין וטראמפ, בפסגת ה־G20 בתחילת יולי, פרסם נשיא רוסיה מאמר שבו תקף בחריפות את מדיניות המגן שמוביל טראמפ: "הגבלות חד־צדדיות המונעות פוליטית סחר, השקעות והעברת טכנולוגיות אינן אלא פרוטקציוניזם במסווה". טראמפ מצידו, ציין כי הפגישה היתה חיובית. למרות הצהרות טראמפ על רצון להגיע להסכמות עם רוסיה, בסוף יולי העביר הסנאט – ברוב עצום של 98 תומכים לעומת 2 מתנגדים – חוק להטלת סנקציות נוספות, בין היתר על רוסיה, ולהעברת חלק מסמכויות האכיפה של הסנקציות מהבית הלבן לקונגרס. וטו נשיאותי על החוק הזה אפשרי, אך יחולל בוודאי סערה נוכח ההאשמות, שטרם הופרכו סופית, לקשרים בין אנשי טראמפ לקרמלין במהלך מערכת הבחירות.

בעיה נוספת, שנוצרת ממדיניות חד־צדדית של ארה"ב בתחום הכלכלי, היא הפגיעה באיחוד האירופי כתוצאה מהסנקציות הללו על רוסיה. בצרפת פקפקו בחוקיות הסנקציות, ובגרמניה זעמו על הפגיעה הכלכלית הצפויה לחברות גרמניות. משרד החוץ שם אף האשים את האמריקאים כי הסנקציות נועדו לשבש את הקמת הצינור החדש להזרמת גז מרוסיה לאירופה דרך גרמניה, כחלק ממזימה אמריקאית להכניס לשוק האירופי גז מנוזל אמריקאי.

מרקל, המאופקת בדרך כלל, נוקטת בחודשים האחרונים קו תקיף יותר נגד הצעדים האמריקאיים. באופן טבעי, העובדה כי גרמניה הולכת לבחירות בספטמבר צפויה להביא להקצנה נוספת בטונים. בינתיים נראה, כי פוטין יכול להתנחם במאבק החדש בין ארה"ב לאירופה. כדי להרגיע במשהו את הרוחות, שלח טראמפ את סגן הנשיא פנס למסע דילוגים במזרח אירופה כדי להעביר את המסר שארה"ב לא מתכוונת לנטוש את בנות בריתה.

מתעסק עם השכנים

הפרוטקציוניזם של טראמפ הוא תגובה לנזקים הכלכליים והחברתיים שנגרמו לארה"ב כתוצאה מהליברליזציה הכלכלית והסכמי סחר גירעוניים. במשך שנים, ובפרט בעידן אובמה, ארה"ב נטלה על עצמה מחויבויות כלכליות כחלק מהניסיון לשמר את היציבות במערכת מזה, ולהצטייר כמעצמה לא מאיימת מזה. המדיניות הזו גבתה מחיר משמעותי מארה"ב – ההצלחה ברחבי העולם היתה מוגבלת, ואילו בזירה הפנימית הפתיחות הכלכלית פגעה בתעשייה המסורתית.

בנוגע לסחר, טראמפ נאמן למשנתו | צילום: Fotolia

עיקר הזעם הצטבר במדינות "חגורת החלודה", כינוי הולם למצבן של מדינות כמו פנסילבניה, ויסקונסין ומישיגן, שפעם כונו "המרכז התעשייתי" ומאז ראו כיצד מפעלים רבים נסגרו בעקבות תחרות עם חברות זרות. על העבודות שכן נשארו, מתחרים מהגרים רבים שעובדים בזול ודוחקים את המקומיים. טראמפ התחבר לזעם סביב המציאות הזאת, כשטען כי ההתנהלות בפועל של ארה"ב, התורמת הגדולה ביותר לאו"ם, לנאט"ו ולמספר גדול של בנות ברית, יצרה מציאות שבה תחזוקת המערכת העולמית יקרה עד כדי חסרת היגיון, בזמן שכלל לא ברור מה מקבלת ארה"ב בתמורה. הניצחונות במדינות הללו הם אלה שהובילו את טראמפ אל הבית הלבן.

טראמפ נותר נאמן למשנתו בתחום הזה גם כשהגיע לבית הלבן, והיציאה מה־TPP היתה רק המהלך הראשון בתחום. במקום מסגרות מולטילאטרליות שעולות לארה"ב ביוקר, טראמפ מקדם, כאמור, מדיניות של הסכמים בילאטרליים מאוזנים יותר עם מדינות, כמו בריטניה ודרום קוריאה.

במקביל, טראמפ לוטש עיניו לדבר הגדול הבא: רפורמה בהסכם נאפט"א, הברית הצפון־אמריקאית בין ארה"ב, קנדה ומקסיקו.

השנה יחלו הצדדים בסבבי שיחות לשינוי ההסכם. מבחינת הממשל האמריקאי, היעדים המרכזיים הם שיפור המאזן המסחרי מול האחרות והסרת מכסים לסחורות אמריקאיות בתחומי הטקסטיל והחקלאות במדינות השותפות. בקנדה, לעומת זאת, מסמנים כקו אדום את הדרישה האמריקאית לבטל את פרק 19, שמסדיר חוקי בוררות בינלאומיים למחלוקות בין החברות. ארה"ב רוצה להשיב לעצמה את השליטה בתהליך, לאחר ש־43 מתוך 71 מחלוקות שהגיעו לבוררות במהלך שנות ההסכם היו נגד ארה"ב.

לא מחכים

פעמים רבות לאורך ההיסטוריה נפילתן של מעצמות חזקות התחילה מצמיחה חסרת פרופורציות בעלויות מדיניות החוץ שלהן. עם זאת, מעצמה עולמית גם לא יכולה להתעלם מההשלכות הגיאו־פוליטיות לטווח הארוך.

ברוב העולם הולכות ומתפתחות מסגרות רב־לאומיות המעודדות סחר חופשי. מי שלא מצטרף – נשאר בחוץ, תרתי משמע.

מסגרת כלכלית ענקית באסיה ללא ארה"ב בתוכה תגביל את הפעילות הכלכלית האמריקאית באזור ותערער את הלגיטימציה שלה להתערבויות באסיה. פגיעה בזכויות של קנדה ומקסיקו תדחוף אותן להדק שיתופי פעולה כלכליים עם מדינות אחרות כדי להבטיח את המשך הצמיחה – קנדה, כאמור, חתמה השנה על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי והיא נמצאת במשא ומתן להסכם סחר חופשי גם עם סין.

כך, בעוד ארה"ב של טראמפ לוחצת להשיג יותר, מדינות רבות כולל בנות ברית שלה אינן ממתינות ויוצרות סדר חדש לעצמן. לעת עתה שני הצדדים משוכנעים כי כך ישיגו יותר. האם ייתכן ששניהם צודקים?