מה צפויה לכלול הרפורמה בחברת חשמל?

כוונותיו של יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות, היו טובות. הוא מעוניין לייעל את החברה, לפתוח את משק החשמל לתחרות ולאורך זמן להציל את החברה מקריסה פיננסית. אלא שההמלצות אינן נותנות מענה ליעד הרפורמה. ייעול החברה באמצעות פרישת 2,500 עובדים יקר מאוד ונאמד ב-6.5 מיליארד שקל. על פי ההערכות, ההטבה הממוצעת לכל עובד נאמדת ב-1.6 מיליון שקל.

בבנק הפועלים הפרטי, שיציע בקרוב תכנית פרישה לעובדים, העלות הממוצעת לעובד נאמדת ב-1.25 מיליון שקל ונחשבת ליקר. עלות הפרישה אינה מוסרית ובעייתית במיוחד כשמדובר בחברה ממשלתית כושלת. לא ברור מדוע מגיע לעובדי חברת החשמל חמאה, בשעה שעובדי בית החולים הדסה נלחמים על הלחם. בואו נהיה כנים: חברת החשמל נמצאת דה-פקטו בפשיטת רגל בדיוק כמו הדסה.

אורי יוגב, הדוח יידחף למגירה | צילום: מתוך ויקיפדיה

העובדה שלא זומנה להליך הקפאת הליכים מוסברת בעובדה הפשוטה שהיא מונופול דורסני שעלול להביא לניתוק זרם החשמל במדינה. ומהו השאלטר של עובדי הדסה? דחיית ניתוחים? דווקא ההתעקשות יוגב על ביטול חשמל חינם לעובדים מיותרת. עלות החשמל חינם נאמדת ב-90-100 מיליון שקל לשנה. הסכום בטל בשישים בהשוואה לעלות המטורפות האחרות המוזכרות בקשר לרפורמה. ההתעקשות על חשמל חינם אינה מקרית: יזמי "הרפורמה" מעוניינים בתמונת ניצחון וביטול החשמל חינם יספק להם את זה.

גם היעד השני של הרפורמה והוא פתיחת משק החשמל לתחרות לא יושג. חברת החשמל תמשיך להחזיק במרבית יכולת הייצור (60%), וכן תנציח את מונופול ההולכה והחלוקה של החשמל. הוצאת ניהול המערכת ממנה היא בטלה בששים ביחס לוויתורים האחרים. במקרה זה, אין מצב שבו היצרנים הפרטיים יוכלו להתחרות בחברת החשמל בצורה הוגנת ולספק הצעות ערך לצרכנים פרטיים.

היעד השלישי, הצלת החברה מסכנת קריסה, אולי יושג, אבל במחיר גבוה. כבר ציינתי את עלות הפרישה הגבוהה לכל עובד. מי שיממן את התנאים יוצאי הדופן הם משלמי המיסים (במישרין באמצעות ייקור התעריף) והמדינה (באמצעות מחיקת חוב הנאמד ב-6.5 מיליארד שקלים). לכך יש להוסיף את דרישת עובדי החברה והנהלתה להלבנת תוספות שכר, שניתנו ללא אישור הממונה על השכר.

כל זה נכתב אחרי שחברת החשמל הפכה את הגז הזול מתמר למקור האנרגיה העיקרי שלה (40%). התקווה הייתה שחסכון של מיליארדי שקלים לשנה בהוצאות תביא להפחתת תעריפי החשמל לאחר שבעקבות משבר הגז המצרי זינקו ב-40%.

על רקע סימני השאלה נראה שגורלה של "רפורמת יוגב" צפוי להיות כגורל רפורמות אחרות שסוכמו כבר לפני עשור, אך לא יצאו אל הפועל (כדוגמת הרפורמה בנמלים). לאחר שהדו"ח יידחף למגירה מומלץ להחזיר את הכדור למגרשו של דירקטוריון החברה (שמשום מה נשכח בכל התהליך), שיחליט כיצד להמשיך לייעל את פעילותה בתנאים סבירים. נהוג להתייחס לכוחם המונופוליסטי של עובדי החברת חשמל לא פחות מאיום הגרעין האיראני.

למרות חששות יוגב, עובדי החברה לא ימהרו להוריד את השאלטר. כדי שזה יקרה הם צריכים סיבות טובות מאוד. ביטול החשמל חינם אינו אחד מהם.

לכתבה בדה פוסט