מתוכנתים לאכילה: האם זהו המחקר שיוביל להצלחת הדיאטות בעתיד?

החוקרים מיפו את מוחם של הצעירים בזמן שאלו צפו בפרסומות של מקדונלד'ס, KFC, וונדיס, דאנקן דונאטס ופיצה האט. כדי להעתיק את חווית הצפייה כך שתהיה קרובה עד כמה שניתן למקור, החוקרים שילבו את הפרסומות יחד עם תשדירים שלא קשורים לאוכל, בתוך פרקים של הסדרה "המפץ הגדול". המתנדבים לא היו מודעים למטרת המחקר.

בזמן פרסומות האוכל, בני הנוער הגיבו כאילו מנות אמיתיות היו מונחות לפניהם: אזורים במוח, שמקושרים עם תשומת לב ואומדן, ועם תשוקה, הנאה וסיפוק, הגיבו כולם בחוזקה. המתנדבים עם משקל היתר הראו תגובות חזקות אף יותר בשני אזורים האחראים על חוש הטעם. אזורים שקשורים לשליטה של הפה, הלשון והשפתיים הראו גם הם פעילות בסריקה. נראה היה כי מוחות הצעירים בעלי עודף המשקל הכינו אותם לג'אנק פוד.

מתבגרים מתקשים יותר לשלוט בדחפים שלהם | צילום: thinkstock

אנו חושבים על דיאטה כמשהו קבוע, מעין מלחמה על אש קטנה עם התיאבון שלנו. אם התשוקה לשוקולד, או עוד צ'יפס, יכולים להיות מדוכאים באופן שיטתי דרך הכחשה או כוח רצון, אז הדיאטה תצליח. ברוב הזמן, התשוקה מנצחת, אך לא תמיד. לכן קרב הדיאטה לעולם לא מסתיים. זו בעיה ייחודית בקרב מתבגרים בעלי עודף משקל, אשר השליטה בדחפים שלהם היא יחסית חלשה. ברור כי אין זה עניין פשוט. המחקר בדארטמות' מראה כי שחייה בעולם של מסרים תאגידיים יכולה להפוך את הפיתוי לאוכל לחזק אפילו יותר.

יחד עם זאת, כאשר מדענים לומדים על תהליך הכנה זה, והחפיפות המשונות בין המחשבה והדחפים "הבסיסיים" שמחברים בין המעיים, המוח והפה בהקשר של אוכל, ישנן יותר הזדמנויות בפניהם כדי להתערב ולקצר את התהליך. חוקרים יכולים להרחיב את ההתמקדות שלהם בתשוקה ותיאבון. אם פרסומות יכולות להכין את המוח שלנו כך שישתוקק לצ'יפס, ישנן בוודאי דרכים להפחית זאת, או להכין אותו למשהו אחר. אולי בתור התחלה, אפשר לצפות פחות בפרסומות לג'אנק פוד.