דולקן עיסא היה בדרכו לדבר בסנאט האיטלקי בשלהי החודש שעבר כשהמשטרה עצרה אותו ועיכבה אותו למשך מספר שעות. עיסא נחשב לטרוריסט בבייג'ין, אבל ב-2006 ניתנה לו אזרחות גרמנית. כיום הוא משמש כמזכיר כללי של הקונגרס האויגורי העולמי (WUC) שבסיסו במינכן, קבוצה תמיכה אשר, לפי הנטען, מייצגת "את האינטרס הקולקטיבי של העם האויגורי", שרבים ממנו דורשים קבלת עצמאות מסין.
מתנגדי סין ותומכי האויגורים בהפגנה בטורקיה, 2015 | צילום מסך: יוטיוב
מעצרו של עיסא הוביל לנאומים חוצבי להבות שנישאו בפרלמנט האיטלקי ולהצעות מצד קבוצות רעיוניות שונות לפיהן סין מפעילה כעת לחץ על מדינות האיחוד האירופי על מנת להשתיק את הפעילויות האויגוריות, קבוצה שחלק מבניה חיים באירופה כגולים. "אפילו ראינו בשנים האחרונות מבקשי מקלט אויגורים שאולצו לחזור לסין בניגוד לרצונם, על ידי מדינות אירופאיות, מה שבהחלט מצביע על כך שלממשלה הסינית יש כוח אדיר [שהיא יכולה להפעיל מול הממשלות האירופאיות] בהקשר הזה", אמר פטר אירווין, מנהל פרויקטים ב-WUC.
לא נפרדים, לא שווים
פרוח דילשאט גורש לסין על ידי ממשלת שבדיה בנובמבר 2011. חודשיים לאחר מכן שטוקהולם שלחה בחזרה גם את אדיל עומר. מוח'תאר טיליוואד גורש מגרמניה ב-2006 ונעלם בסין זמן קצר לאחר שהגיע אליה, כפי שדיווח ה-WUC. בורחן זונון התאבד על מנת להימנע מגורל דומה. בקשתו למקלט מדיני נדחתה על ידי גרמניה, ולאחר מכן על ידי נורבגיה. בדצמבר 2005 הוא נעצר על ידי השלטונות הדניים, ומתוך חשש שיגורש הוא העדיף ליטול את חייו במה ידיו. כל זה מעיד היטב על "הפחד שרבים מרגישים כשהם מוחזרים בניגוד לרצונם", אומר אירווין.
האויגורים הם קבוצה אתנית טורקית, מוסלמית סונית בעיקרה. ההערכות הן שיותר מ-10 מיליון איש חיים באזור האויגורי האוטונומי של שינג'יאנג, אזור גדול שמנוהל באופן אוטונומי בצפון מערב סין. במשך עשרות בשנים רבים מהם התנגשו עם הממשל הסיני המרכזי, והתנועה הקוראת לעצמאות אויגורית הלכה וגדלה. אלא שמדובר בקבוצה מפולגת עד כדי חוסר אונים, שהפלגים השונים בה מתנגשים ביניהם על סוגיות כמו תפקידה של הדת ויחסן כלפי אלימות. המפלגה האסלאמית הטורקיסטנית קוראת לג'יהאד ושולחת חברים להילחם בשורות דאע"ש; אחרים, כמו ה-WUC הגולה, מקדמים שיטות לא-אלימות, מעודדים דמוקרטיה ופלורליזם.
היד הלא כל כך נעלמה של סין
באפריל האחרון נאסרה על עיסא ההשתתפות גם בכנס שעסק בנושאים ילידיים במטה האו"ם בניו יורק, כפי שדיווח הארגון Human Rights Watch. נמנעה ממנו גם הכניסה לטורקיה ולדרום קוריאה: האחרונה כמעט שלחה אותו בחזרה לסין לפני שמשרד החוץ הגרמני התערב. מדינות רבות – קמבודיה, תאילנד ולאחרונה גם מצרים, אם למנות רק אחדות – ספגו ביקורות על שגרשו משטחן מתנגדי שלטון אויגורים בחזרה לסין.
הפגנה אויגורית מול שגרירות סין בהולנד, החודש | צילום מסך: יוטיוב
האינטרפול, גוף שיתוף הפעולה העולמי של המשטרה, הואשם גם הוא על שהוא כורע ברך בפני בייג'ין. בנובמבר, מאנג הונגווי, פוליטיקאי סיני וסגן השר לביטחון הציבור, נבחר לכהן כנשיא החדש של האינטרפול. הניו יורק טיימס דיווח בשעתו: "ממשלות אוטוריטריות כמו רוסיה וסין ידועות בכך שהן מנצלות את 'ההתרעות האדומות' של האינטרפול, כמו גם את צווי המעצר הבינלאומיים, על מנת לצוד את אויביהן הפוליטיים". הסברה היא ש'התרעה אדומה' שהופקה על ידי סין היא זו שהובילה לכליאתו של עיסא באיטליה.
גן עדן באיחוד האירופי?
האיחוד האירופי, יחד עם זאת, לא חולק את אותן הבעיות כמו האו"ם או האינטרפול, בזכות העובדה הפשוטה שסין לא חברה בו, ועל אף שהיא בהחלט שותפת סחר משמעותית. למעשה, לאירופה יש היסטוריה של תמיכה בזכויות אויגוריות. מינכן היא שאירחה בשנת 1999 פגישה שבה נוסד הקונגרס הלאומי של מזרח טורקיסטן: מאוחר יותר, ב-2004, הוא התמזג לתוך ה-WUC, שוב לאחר כינוס שהתקיים בגרמניה.
באוקטובר 2011 הפרלמנט האירופי אירח כנס שעסק בנושא האויגורי. גארדנר בובינגדון, בספרו "האויגורים: זרים בארצם שלהם" (The Uyghurs: Strangers in Their Own Land), כותב שבזמנו "בייג'ין התלוננה בעוצמה בפני בריסל וחיפשה לשווא דרכים להפעיל לחץ על האיחוד האירופי שיסרב לספק חלל לדוברים". משרד החוץ הסיני גם הזהיר כי הדבר "יפגע ביחסים הסינו-אירופיים". כשמאמציה של בייג'ין כשלו, כותב בובינגדון, היא שינתה כיוון והתחילה לנסות ולשכנע את הקהילה הבינלאומית שהאויגורים הם מחבלים אסלאמיים, גישה חזקה למדי כשהיא מגיעה רק מעט אחרי ה-11 בספטמבר.
אלא שהאיחוד האירופי דחה את ההצעות הסיניות והמשיך לארח כנסים בנושא זכויות-אויגורים. זה הופך את המעצר של עיסא באיטליה למדאיג אפילו יותר, לפי דבריהם של אקטיביסטים. "אם מדינת איחוד אירופי יחידה מתחילה ליפול תחת השפעתה של סין, אז איחוד המדינות יתפורר לאטו והעקרונות שעליהם הוא מושתת יהפכו לחסרי משמעות", אומר לי אירווין.
אלא שאדריאן זנז, מומחה לאזור שינג'יאנג מבית הספר לתרבות ותיאולוגיה אירופית בגרמניה, אמר שהמקרה האיטלקי היה שונה למדי מהגירוש שארע לא מזמן במצרים, של כתריסר אויגורים. באיטליה סין נחשבת כמי שמשתמשת במתווך – האינטרפול – אבל במצרים יש ראיות ל-"לחץ ממשלתי ישיר", הוא אומר. ובכל זאת, זנז מוסיף כי כמה מדינות במרכז ובמזרח אירופה, במיוחד אלו ש-"מתבוננות יותר ויותר לכיוון סין", כמו הונגריה, עשויות להיות נוחות יותר כלפי הדרישות של בייג'ין לגבי מתנגדי משטר. הונגריה ומדינות נוספות במזרח אירופה הן מדינות מפתח כיום, המוצבות לאורך החגורה היבשתית והימית שסין מתכננת להקים בחיבור אל היבשת – דרך המשי החדשה (או OBOR). ואחרי הכל, מטרתו ארוכת הטווח של הפרויקט הזה היא "לצבור השפעה באמצעות הצעת תמריצים", מוסיף זנז.
הכסף מדבר
פרויקט ה-OBOR עשוי גם להסביר את ההתרחשויות האחרונות בחבל שינג'יאנג. בשנה שעברה צ'ן קוואנג'ו, שהיה יושב ראש המפלגה הקומוניסטית באזור האוטונומי של טיבט, הפך ליושב ראש החדש של המפלגה בשינג'יאנג. על פי זנז, שם הוא "חרג" מהמעשים שאפיינו אותו בטיבט כשרצה להשתיק מתנגדים. למעשה, נשיא סין, שי ג'יאנפינג, "הכניס לשם את האיש שהוכיח שהוא מסוגל להרגיע בכוח אזור שהוא פעיל ביותר", הוא מוסיף.
מסגד עיד כא האויגורי, שינג'יאנג, סין | צילום: Fotolia
הצורך לזרז את מותה של ההתנגדות האויגורית, מציע זנז, נובע מכך שחבל שינג'יאנג ישמש כשער היציאה של סין לאירו-אסיה, ואי נחת שם תוכל לשבש את התהליך. האזור מכיל בתוכו את הגבול של סין עם פקיסטן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן, קזחסטן, רוסיה ומונגוליה. לשם הדוגמא, המסדרון הכלכלי בין סין לפקיסטן, שמגלגל 60 מיליארד דולר, נועד כדי לחבר באמצעות נתיבי סחר בין שינג'יאנג לבין נמל גוואדאר בפקיסטן, בים הערבי.
"ההיבטים המוחשיים של התרבות והציוויליזציה האויגורית נתונים תחת תהליך של הרס, בגלל נרטיב בלתי מעורער של 'פיתוח'", נכתב בדו"ח של "פרויקט זכויות האדם האויגורי" מהעת האחרונה, קבוצה נוספת הפעילה בתחום. זה גם יכול להסביר מדוע סין מפעילה לכאורה לחץ על הקהילה הבינלאומית כדי שתשתיק את התפוצה האויגורית, אומרים אנליסטים של התחום.
|
|