עזרה מהמזרח: כך יכולה סין לעורר מחדש את הצמיחה בעולם המערבי

מוקדם יותר החודש, הורידה קרן המטבע הבינלאומית את תחזית הצמיחה הגלובלית, וציינה את החולשה בהתרחבותו של גוש האירו ובכמה שווקים מתפתחים. כריסטין לגארד, יו"ר הקרן, הזהירה שההתאוששות הכלכלית היא "שברירית, לא אחידה ומלאה בסיכונים", ושהעולם עשוי לחוות תקופה חדשה של דשדוש בצמיחה, שתמשך לאורך זמן.

בעוד שדרישה לא מספקת, חובות גדולים והשקעות מעטות, ממשיכים להערים קשיים על ההתאוששות הכלכלית של המערב, אור הזרקורים שוב מופנה אל השחקן המרכזי בעולם המתפתח – סין. אך הפעם, הדגש הוא לא על הצמיחה של סין עצמה אלא על הפוטנציאל של ההון הסיני לעורר צמיחה בעולם המפותח.

דוח חדש של דויטשה בנק "הזווית הרחבה: עידן ההון הסיני", טוען שיתרות המטבע הסיניות יגדירו את הסבב הבא של ההרחבה הכמותית הגלובלית. לפי המחבר, היקף זרימת ההון מסין יכול להיות כל כך גדול עד שהוא יבטל אפקטים של מדיניות מוניטרית הדוקה בה נוקטים כמה בנקים מרכזיים ברחבי העולם.

לגארד ונשיא סין, שי ג'ינפינג. היא מזהירה, הוא יכול להיות הפתרון | צילום: רויטרס

האם זו הנחה מרחיקת לכת? האמונה הרווחת בקרב האנליסטים היא שהעלאת שכר העבודה, ליברליזציה של הסקטור הפיננסי, ופתיחה הדרגתית של ההון, יכולים לכווץ את היתרות הסיניות בטווח הבינוני. אך כאן הדוח הופך להיות מעניין. הוא טוען כי תשתיות חדשות, יכולת ייצור עודפת ומעבר אל שירותים, יובילו לירידה בשיעור ההשקעות הסיניות, אשר תהיה מהירה יותר מקצב ירידת החסכונות. לכן, הייצוב מחדש של הכלכלה הסינית יכול למעשה להרחיב את פער החיסכון- השקעה ולהוביל ליתרות יציבות שנים קדימה.

קרן המטבע מעריכה כי יתרות ההון הסיניות יגיעו לכ-3% מהתמ"ג או 439 מיליארד דולר עד 2019. לזרם הזה של הון עודף יש את הפוטנציאל להכווין סכומים אדירים של השקעות אל ארה"ב והעולם המפותח.

ממשאבי טבע לחברות עתירות טכנולוגיה

דיבורים על השקעות סיניות אינם חדשים. באופן מסורתי השקעות החוץ של סין כללו בעיקר פתיחת נתיבי מסחר ומשאבים טבעיים במדינות מתפתחות או מדינות עשירות במשאבים כמו אוסטרליה וקנדה. אך בשנים האחרונות, כאשר החברות הסיניות מגלות עניין בטכנולוגיות מתקדמות, ההון הסיני החל לזרום אל סקטורים עתירי טכנולוגיה וחידושים בכלכלות מתקדמות.

ההשקעות הסיניות בארה"ב הוכפלו ל-14 מיליארד דולר ב-2013, בעוד שההשקעות במניות באיחוד האירופי עמדו על 27 מיליארד יורו בסוף 2012. יחד עם זאת, מדובר במספרים קטנים מאוד בהשוואה לכוחה הפיננסי של סין. לפי נתונים שנאספו על ידי Heritage Foundation, סך כל ההשקעות של סין בארה"ב ובאירופה מאז 2005, מסתכמות ב-173.5 מיליארד דולר, שהם רק 10% מאגרות החוב האמריקאיות שמחזיקה סין ורק 4% ממאגרי מטבע החוץ שהיא מחזיקה ומסתכמים בכ-4 טריליון דולר.

אז איך סין יכולה למנף את משאביה העצומים על מנת להאיץ את פעילות ההשקעה שלה בחו"ל? שיאו יו, חבר בכיר במכון Brookings בוושינגטון, ממליץ על חילופי חוב-נכס על מנת לפרוס מחדש את רזרבות ההון הזר בסקטור העסקי. לפי יו, הדבר דורש תהליך תלת שלבי: ראשית הבנק הסיני המרכזי צריך להעביר את אגרות החוב האמריקאיות לגופי השקעה סיניים תמורת יואנים. שנית, גופי ההשקעה צריכים להחליף את אגרות החוב בנכסים בחברות מטרה בארה"ב, ולבסוף מקבלי האג"ח צריכים להעמיד אותן כערבון לטובת גיוס הון להשקעות חדשות.

רזרבות מטבע החוץ הענקיות יושקעו במערב? | צילום: thinkstock

התממשות תסריט כזה תלויה ברצונם של השלטונות בסין לשחרר את הפיקוח על ההון ולהפריט חלק ניכר ממאגר ההון הזר הסיני, אך וויתור על השליטה הישירה על שער החליפין והמדיניות המוניטרית נראה כמעט בלתי נתפס בעיני השלטון. הניסיונות האחרונים של הבנק הסיני המרכזי להזרים נזילות למערכת הבנקאית, מדגימים עד כמה תלויים מקבלי ההחלטות הסיניים בכלים המוניטריים על מנת להבטיח צמיחה – נכס שהם לא יהיו נלהבים לוותר עליו בטווח הקרוב.

יחד עם זאת, סין בונה את התשתית לניתוב ההון שלה לעבר נכסי נדל"ן במדינות מפותחות. עד כה סין ביצעה השקעות בצורה פסיבית, באמצעות כלים מגשרים כמו קרנות הון פרטיות. כמה גופים בשליטת הממשל בסין ניתבו הון זר דרך מבני הון פרטי אל החזקות פרטיות באירופה. ניתוב היתרות הסיניות דרך מספר קרנות פרטיות קטנות ובינוניות יכול להוביל לפיזור של ההשקעות הסיניות ולהוריד את הדומיננטיות של מיזמים בשליטת המדינה, שיכולתם להשלים עסקאות בקנה מידה גדול היא מוגבלת, בשל חששות ביטחוניים שעולים במדינות מערביות מ"סוסים טרויאניים".

מה שיכול למנוע את התסריט האופטימי אותו מסרטט מחבר הדוח של דויטשה בנק, הוא המעבר של סין למודל של צמיחה המבוסס על צריכה. סין שתנסה לעודד את הציבור הרחב לרכוש יותר, עשויה להפנות חלק ניכר מהמשאבים שלה לתוכניות שמטרתן להעלות את רמת החיים בסין ועודד תרבות צריכה. במקרה כזה, תיווצר סביבת השקעה חלשה יותר במערב, שיכולה לדרדר עוד יותר את הצמיחה בעולם. אם כך יקרה, אזהרותיה של לגרד עשויות להתברר כנכונות.