עיר עם מכלית – איזו חיפה נזכה לראות בשנים הבאות?

תרשו לי להיות ספקן. לטעון שנשים באשר הן חותרות לשלום ושוויון זו הכללה מטופשת בדיוק כמו הטענה השוביניסטית שנשים פחות מוכשרות במתמטיקה ולא מסוגלות להטיס מטוס.

אני מתקשה לזהות את החשיבה המורכבת והחומלת בעשייה הפוליטית של איילת שקד, מירי רגב וציפי חוטובלי, והעובדה שיאיר לפיד – בצעד ראוי לשבח – אכלס את צמרת האוצר בנשים, עדיין לא הרחיקה את ישראל מהשפיץ העולמי בכל הנוגע לפערים בין עשירים לעניים.

בזירה הפוליטית והציבורית פועלות כמובן גם נשים שיש להן השקפת עולם מורכבת, מנומקת ועתירת ידע. אלה יתקשו בדרך כלל לזכות בקולו של הציבור, בעיקר מפני שדמוקרטיה, כמו הפריים טיים של ערוץ 2, מבוססת על המכנה המשותף הנמוך ביותר. עם ישראל מעדיף גנרלים שמדברים בפאנצ'ים ופגזים. באווירת הפתיל הקצר ששוררת כאן, כל מי שהאמת שלו משתרעת על פני יותר משני משפטים מתויג כ"חופר". ואם את חופרת – זה כבר חטא על פשע: גם אישה וגם מצפה מאיתנו לחשוב? יש גבול למה שניתן לדרוש בחום הזה.

עינת קליש־רותם מנסה לשכנע את תושבי חיפה לחשוב. ילידת חיפה, בת 44, דוקטור לאדריכלות ותכנון המרחב הציבורי, בוגרת הטכניון ואוניברסיטת ETH שבציריך, שווייץ. היא עומדת בראש האופוזיציה בעיריית חיפה, כשלסיעה שלה, "חיים בחיפה", שלושה מושבים במועצת העיר. קליש־רותם היא לא עסקנית מוניציפלית מהסוג המוכר. היא צריכה את הפוליטיקה העירונית כמו חור בראש, אבל היא משוכנעת שאם הציבור בחיפה לא יתעורר, העיר הזו, בעלת הפוטנציאל האדיר, תמשיך לצעוד בנתיב שבו היא צועדת עכשיו, נתיב שבו חיפה תהפוך מהר פורח ששוכן מעל מפרץ חלומי לעיר תשתיות מנוונת, שהנוף השולט בה יהיה נוף של מכלי דלק, רציפים, עגורנים ושטחי אחסון. עיר שלכאורה יש בה מנופים כלכליים חזקים, אבל המנוף המשמעותי ביותר של הכלכלה – אנשים איכותיים – לא ירצו לחיות בה. עיר שהיתה יכולה להיות המרכז המטרופוליני של כל הצפון, ובהדרגה הולכת ושוקעת לתוך האפרוריות קשת היום של עצמה.

חיפה צריכה להחליט לאן היא רוצה ללכת – לעוד ועוד תשתיות, דלקים, ארובות ומנופים, או לעיר שמנצלת את המפגש הנדיר בין הין הר לים | צילום: shutterstock

לא מדובר במקבץ נבואות זעם ערטילאיות של אופוזיציונרית עצבנית. חיפה מתקרבת במהירות לצומת של הכרעות. בימים אלה מקודמות שורה של תכניות שתהיה להן השפעה מרחיקת לכת על דמותה של העיר: הקמת "נמל המפרץ" – נמל שני בעיר, עם רציף באורך של כקילומטר (שבהמשך אולי יוארך ל-3 ק"מ) שיבתר את המפרץ חיפה ויגרום לנמל הקיים להיראות כמו אחיו הקטן והנזוף; הרחבת בתי הזיקוק – שתאפשר הגדלה משמעותית של הפעילות התעשייתית והיקף הפליטות המזהמות; חישמול הרכבת – מהלך שבפני עצמו יש לו יתרונות, אבל בחיפה משמעותו הנצחה של ההפרדה בין העיר לבין הים. יש בחיפה שכונות ותיקות שיושבות במרחק עשרות מטרים מקו המים – אבל כדי להגיע לים תושביהן צריכים לעשות עיקוף של קילומטרים. בכל העולם הנדל"ן ליד הים הוא היקר והיוקרתי ביותר – בחיפה זה הפוך. ככה זה כשגרים מול הגלים, אבל בינך לבינם חוצצות מסילות וגדרות.

כשעומדים על החול הרך בחוף ‘נאות' שבקרית חיים, הסוגיות מצטללות בבת אחת. זה אחד החופים המרהיבים בארץ, שקסמו כמעט אינו ידוע מחוץ לתחומי חיפה. בהיעדר שוברי גלים מלאכותיים, המים הרוגשים מתנפצים על החוף ויוצרים אמבטיות קצף לשמחת הילדים. הבריזה משיבת נפש, והנוף – חמישה כוכבים: מימין עכו על חומותיה, משמאל מתנשא רכס הכרמל במלוא הדרו, משקיף על מפרץ חיפה. רק שנוף המפרץ עומד להשתנות בקרוב מן הקצה אל הקצה. במקום את רכס הכרמל, 03 אלף תושבי קרית חיים יראו רציף ארוך ושורה של מנופי ענק שיהוו את הנמל החדש, יפלשו עמוק לתוך הים ויחסמו את שדה הראייה. לא מן הנמנע שהם ישפיעו באופן דרמטי גם על איכות החול והמים בחופי הקריות, אבל על כך יש מחלוקת בין אנשי המקצוע.

הבתים הראשונים על קו החוף של קרית חיים זועקים בעליבותם. שיכונים דלים שמזכירים את עיירות הפיתוח בשנות ה־70 של המאה הקודמת. אתה תוהה איך זה שאוכלוסייה מבוססת לא רוכשת כאן נכסים, ואז נזכר מה קורה בקצה הבלוק: שם משתרעת חוות מכלי הדלק של תש"ן, שדב גילהר תיעד לא מכבר בערוץ 10 את הנפט הדולף מהם בחופשיות. כשחולפים בכביש ליד המכלים, הריח משתלט על חלל המכונית. עכשיו ברור למה רק העניים גרים כאן.

חיפה צריכה להחליט לאן היא רוצה ללכת. לעוד ועוד תשתיות, דלקים, ארובות ומנופים, או לכיוון אחר לגמרי – עיר שמנצלת את המפגש הנדיר בין הר לים, לטובת תיירות, מסחר, תרבות. לכל אחד מהצעדים המתוכננים כאן יש היגיון פנימי והצדקה מסוימת; אבל בתמונה הכוללת, הם מושכים את חיפה לכיוון ברור והופכים אותה למחסן לוגיסטי אחד גדול. קליש־רותם טוענת שבירושלים כבר החליטו על גורלה של חיפה; הסיכוי היחיד של חיפה להינצל הם החיפאים. רק שבשביל זה הם צריכים להתעורר, לראות את התמונה הכוללת ולעמוד על הרגליים האחוריות. אולי אם היא היתה בוגרת גולני ולא אוניברסיטה בציריך היה לה יותר קל לשכנע אותם להתגייס לקרב הזה.