עתיד התחבורה העירונית: כשרפאל מוזינסקי פגש את שי אגסי

זה נראה כמו הדבר הבא: במזרח הרחוק משגשגים עשרות יזמים שהקימו עסקי ייצור ומכירה של אופנועים חשמליים, ולא רק הם. בתחילת החודש הודיעה גם יונדאי הענקית על כוונתה לפתח אופנוע חשמלי. מדובר בכלי רכב מתוחכמים מאוד, שהמשוכללים
בהם כוללים גם מערכות ניווט ומסכי מגע מובנים, וככל שהערים הגדולות נסתמות, כך גדל הביקוש.

בצד הניידות הגבוהה, האופנועים מציעים חיסכון ניכר של אלפי שקלים בשנה לקהל הצעיר הרוכש אותם ולחברות שליחויות, המגוונות את צי הרכב שלהן באופנועים החשמליים. חברת בליץ שהקים מוזינסקי מתקינה עבור הרוכשים שקע חשמלי חיצוני המאפשר טעינה ביתית של האופנוע. החברה מכרה כבר 400 אופנועים, ומוזינסקי, שעבד עד לאחרונה בלי למשוך משכורת מהחברה, מתחיל לראות רווחים.

מוזינסקי עלה לישראל לפני שלוש שנים. הוא נולד בבלגיה אבל מרבית שנות עבודתו עברו עליו בבנק ברקליס בלונדון. במסגרת תפקידו ביצע עסקות רבות בישראל. בין היתר רכש ברקליס את בנק ההשקעות ליהמן ברדרס לאחר המשבר, ומוזינסקי טיפל בהעברת פעילות הסניף הישראלי של ליהמן בראדרס לברקליס. הוא היה מעורב בעסקות בתחום האנרגיה והגז בישראל, וסיפק שירותים בנקאיים לחברות האנרגיה.

"חיפשתי רכב שאפשר לנסוע בו גם על איילון, וגיליתי שאין כזה בשוק" | צילום: fotolia

ב־2011 החליט לפרוש מעסקי הבנקאות ולהתחיל לעסוק במה שמעניין אותו באמת: רכב דו־גלגלי. את כל חסכונותיו ולא מעט אשראי בנקאי השקיע בחברת בליץ ("ברק" בגרמנית) שהקים.

"אני לא אוהב מכוניות ותמיד נסעתי לעבודה באופנוע", הוא מספר. "כשהתחילוכאן לנסוע על קורקינטים חשמליים חיפשתי רכב שאפשר לנסוע בו גם על איילון, וגיליתי שאין דבר כזה בשוק. יש יצרנים אחרים שמייצרים אופנועים חשמליים ויש יבואן ישראלי מתחרה (בי אלקטריק), אבל אין אופנועים בעלי הספק וטווח כמו האופנועים שלנו. יש אומנם קטנועים חשמליים, אבל הם אטיים מאוד. כדי לנסוע באיילון, למשל, אתה חייב רכב שנוסע לפחות 85 קמ"ש".

מוזינסקי החליט לייצר בעצמו את האופנוע החשמלי, באמצעות הרכבה של חלקים שהוא רוכש ממספר מפעלים ברחבי העולם: אנגליה, שווייץ, סין, מלזיה וקוריאה הדרומית. בישראל מפותחת התוכנה המנהלת את מערכות האופנוע. לאחרונה החל מוזינסקי לפתח גם מצבר מקורי בישראל. המצבר החדשני יהיה מחובר לאפליקציה שתעביר באופן שוטף נתונים למרכז הבקרה על מצב טעינת הסוללה, ותאפשר לחברה המנהלת את מערך האופנועים לשלוט במצב ולהעביר סוללה לרכב הנזקק לכך. גם את ייצור הבקר, ה"מוח" המנהל את פעילות האופנוע, הוא מתכוון להעביר מאנגליה לישראל.

האופנועים שיספק מוזינסקי במסגרת תוכנית ההשכרה לנסיעות עירוניות לא יסתייעו בעמדות טעינה, אלא במערך החלפת סוללות שיסתייע במערכת העוקבת אחר מצב הטעינה.

קשה שלא להיזכר במיזם הרכב בטר פלייס של שי אגסי. "פגשתי אותו והוא מאוד התלהב מהרעיון שלנו. הוא אמר שזה בדיוק מה שהוא רצה לעשות. חברה שלא מוכרת אופנוע או חשמל אלא מוכרת ללקוח את השירות, את הנסיעה".

מוזינסקי רואה במכירת 400 האופנועים הראשונים הצלחה צנועה: "היעד הוא להגיע לקצב מכירות של 60 אלף אופנועים בשנה בתוך חמש שנים". הוא כבר פתח נציגויות בחו"ל והתחיל לשווק בחמש מדינות במערב. את השוק המבטיח ביותר רואה מוזינסקי בארגנטינה, "שוק ענק של 720 אלף אופנועים בשנה. התחלנו גם מכירות בבלגיה, בצרפת ובשוודיה". את ההשקעה בפיתוח הפעילות הבינלאומית הוא מבקש לממן באמצעות הכנסת שותפים וגיוס הון חיצוני של כ־6 מיליון דולר. את שווי המיזם הוא מעריך בכ־30 מיליון דולר. בהמשך הדרך הוא אינו מתכוון להסתפק באופנועים, וגם תורה של המכונית החשמלית יגיע. "אנחנו חושבים על מכונית בת שלושה גלגלים. הטכנולוגיה מאפשרת לבנות מכונית קטנה ודו־מושבית לשימוש עירוני". האמת היא שגם על זה חשבו פעם. בשנות ה־50 נמכרו באירופה מכוניות תלת־גלגליות שיוצרו על ידי מסרשמיט – יצרן מטוסי קרב גרמני שהסב את פעילותו לענף הרכב, אך שוב לא כבש את העולם.

הבנק האחר

כשבנק ישראל מדבר על בנקאות העתיד, הוא לא תמיד אומר את מה שהבנקים הכפופים לפיקוחו רוצים שיאמר. ולכן כשהחליטה המפקחת על הבנקים חדוה בר להקים יחידה טכנולוגית במשרדה, היא לא בדיוק מדברת על נפלאות הסניפים הדיגיטליים שפתחו הבנקים הגדולים.

"גיבשנו חזון שאמור להוביל לבנקאות בת קיימא, שנותנת ערך ללקוחות. בנקאות זמינה, תחרותית, יעילה וחדשנית כדי להוביל לשיפור השירות ללקוחות, להוזלת השירותים ולשקיפות", אומר דודי בבלי, ראש האגף החדש לטכנולוגיה וחדשנות בבנק ישראל, ובקיצור – האיש שנועד לקדם מצד בנק ישראל את הפיתוח הטכנולוגי של הבנקאות.

מעבר לחזון הפורח, יש לבבלי מטרות מוגדרות מאוד והרבה עבודה: הוא רוצה שהבנקים יספקו ללקוח כמעט את כל השירותים בלי שיצטרך לגשת פיזית לבנק, ובעיקר שלא יצטרך להגיע לסניף כדי לפתוח חשבון או לעבור לבנק אחר. משימה שתתגלה כמורכבת יותר היא לאפשר ללקוח לקבל את כל המידע על חשבונותיו, בכל הבנקים והגופים הפיננסיים המנהלים עבורו קרנות פנסיה והשתלמות, על מסך אחד. לשם כך יצטרכו הבנקים להשקיע כסף ומאמצים בתשתיות המחשוב שלהם, כך שיעבירו נתונים באופן שוטף ביניהם. ספק אם הם יאהבו את הרעיון. אך הבנקים מבינים שהמשחק הישן נגמר, ובקרוב יתחיל משחק אחר.

בבנקים הגדולים משקיעים בכוח אדם ובמערכות שישנו את הקשר עם הלקוח. כששואלים את אבי כוכבא, המנהל החדש של חטיבת הטכנולוגיה בבנק הפועלים, על העתיד שלקראתו נערך הבנק, הוא אינו מדבר על סניפים דיגיטליים, אלא על שירותים המתבססים על מערכות המידע הענקיות של הבנקים: "תפקידו העיקרי של הבנק יהיה לשרת כיועץ הפיננסי האמין של לקוחותיו. הבנק ילווה את הלקוח בהחלטותיו הפיננסיות. לדוגמה, מהרגע שבו הלקוח שוקל רכישת דירה ועד להשלמת העסקה, הבנק ילווה אותו במהלך כל ההחלטות והתהליכים הקשורים בעסקה. מרכזי הידע והנתונים יוכלו לספק מידע עדכני על השכונה שבה הוא שוקל לרכוש דירה, על השירותים המוצעים בה כמו תחבורה ותעריפי הארנונה, נתונים על עסקות שנעשו בשכונה בתקופה האחרונה. המידע שיש לבנק על מצבו הפיננסי של הלקוח יסייע להציע ללקוח חבילת מימון. אין להוציא מן הכלל אפשרות שהבנק יגיע למסקנה שחבילת המימון שמציע בנק אחר מתאימה יותר ללקוח".