קוטור בדרך השלום: כך הפך שי שלום למעצב אופנה עילית בינלאומי

תחרות מיס יוניברס 2018 תיזכר, בתקווה, בהיסטוריה של תחרויות היופי: זאת הפעם הראשונה שהשתתפה בה מתמודדת טרנסג'נדרית (מיס ספרד), זאת הפעם הראשונה שצוות השיפוט הורכב מנשים בלבד (גם אם הן לא ביטלו את שלב בגדי הים) וזאת הפעם הראשונה שאחת המועמדות, מלכת היופי הישראלית ניקול רזניקוב, בחרה לעלות לשלב שמלות הערב דווקא כשהיא לבושה בחליפת מכנסיים לבנה ומרהיבה.

את החליפה עיצב המעצב הישראלי שי שלום במהלך שכונה "תעוזה ישראלית" ושזכה לתשומת לב תקשורתית אינסופית: זאת הפעם הראשונה שבוחרת מתמודדת בחליפת מכנסיים ולא בשמלה ארוכת־שובל, והבחירה האמיצה הזו מתכתבת היטב עם אווירת ה־#metoo והשוויון המגדרי וגם עם אחד העיצובים הנודעים ביותר של איב סן לורן, ז'קט הסמוקינג האיקוני מ־1966.

שלום. בקו אחד עם מותגי על בינלאומיים | צילום: תם מרשק

"כשנעניתי לבקשה של מגזין לאשה ללוות את המלתחה של מלכת היופי לתחרות הבינלאומית, הבנתי שלעצב שמלת ערב למלכת יופי בעידן הזה, פירושו ליצור ביטוי אנכרוניסטי לעיצוב", אומר שלום בריאיון מיוחד. "לכן בחרתי לעצב חליפת ערב לבנה, מעוטרת במאות אבני סברובסקי. לתחרות מיס יוניברס יש כללים קשיחים מאוד, שנשענים על מסורת ארוכת שנים, עם פרוטוקול ברור מאוד. הגשנו את החליפה לאישור המארגנים כמה חודשים קודם לכן, ואחרי המתנה ממושכת זה אושר. לא העליתי בדעתי שההד הציבורי, המקומי והעולמי, יהיה כל כך גדול".

הקריירה של שלום, 49, רצופה בהחלטות חריגות, שהופכות אותו לאחד המעצבים המוערכים והייחודים שפועלים בישראל. הוא מוציא רק שתי קולקציות בשנה ומציע אותן ללקוחותיו – גברים ונשים – מסטודיו כמעט אנונימי, בלי חלונות ראווה, ברחוב הרכבת בתל אביב. הוא תופר רק בהזמנה אישית ולא מקבל לקוחות בלי פגישה מתואמת מראש. המחירים שלו גבוהים ועומדים בשורה אחת עם מחיריהם של מותגי על בינלאומיים, והאיכות בהתאם. הוא הציג בשבוע האופנה בלוס אנג'לס והיה הישראלי הראשון שהציג בשבוע האופנה בברלין, בתצוגה שהפיק מוטי רייף וזכתה לתהודה תקשורתית רבה.

"במהלך הלימודים בשנקר ניתנת לך היכולת לחדד טעמים וכיוונים אישיים", מספר שלום. "מעבר לפלטפורמה שבית הספר מגיש לך כסטודנט, דהיינו חשיפה רחבה לתחומי עיסוק בתחום האופנה, אתה מגבש ומייחד את השפה האישית שלך ומשם מתפתח הלאה. בסופו של דבר, החותם האישי שלך כמעצב הופך לחד משמעי רק כשאתה יוצא מכותלי המוסד לדרך עצמאית. אז הגיע כיוון הפעילות שבחרתי – עיצוב בהתאמה ובהזמנה אישית".

אופנה זה לא חלום

המשיכה של שלום לאופנה התחילה כבר בילדותו בבאר שבע. לאימו היה בוטיק אופנה לנשים, וכילד היה מתלווה אליה בנסיעותיה לבתי האופנה בתל אביב ומסייע לה בבחירת הקולקציות לבוטיק. ההתנהלות אז היתה שונה מאוד, מספר שלום. שלישי היה יום הקניינות השבועי בתל אביב, ואל העיר הגדולה הגיעו בעלי חנויות מרחבי הארץ כדי לבחור את הפריטים שימכרו הם ללקוחות פרטיים. שלום ליווה את אימו בכל התהליך, החל בבחירת הפריטים, דרך בניית הקולקציה וסידורה בחלל החנות ועד מכירה ללקוחות. בניגוד לאופנה קונספטואלית שמתחילה בחזון עיצובי, כפי שהוא יוצר היום, האופנה של ילדותו היתה עניין פרקטי: בחירה, קנייה, מכירה וביסוס טעם צרכני.

שלום זוכר היטב את התערוכות שקיימו יצרני אופנה במהלך השנה: היצרנים היו שוכרים קומות שלמות במלון דן פנורמה בתל אביב ושם היו מציגים את הקולקציות שלהם לבעלי חנויות. כילד היה מתלווה לאימו לימי הקניינות וגם לתצוגות האופנה, סופג את הצבעוניות, הבדים והחוויות.

האם עיסוקו הנוכחי הוא הגשמת חלום ילדות שנרקם בימים ארוכים בבוטיק המשפחתי? חלומות, אומר שלום, משאירים לשעת השינה. "בהתוויה רעיונית או כדרך מתגלגלת, כשאתה חי אופנה כעסק משפחתי פעיל וענף מאוד, אתה גדל לתוכו ואיתו ובונה לעצמך את הדרך", הוא אומר.

ניקול רזניקוב בחליפת הערב שעיצב שלום | צילום: איתן טל עבור "לאישה – מלכת היופי"

שלום עזב את באר שבע לטובת בית הספר בויאר בירושלים בגיל צעיר. גם במהלך הלימודים ולמרות המרחק, המשיך להתלוות לאימו במסעות הקניות ברחבי הארץ ולעיתים גם בעולם. לאחר מכן התגייס לצבא ושירת במשרד ראש הממשלה בירושלים. עם תום השירות הצבאי עבר לתל אביב, מתוך רצון לעסוק בעיצוב.

הוא נרשם ללימודי אדריכלות, אך אחרי שנה הבין שהוא לא מתחבר לסרטוטים ולקווים הישרים. שלום נרשם ללימודי עיצוב אופנה בשנקר ומיד עם סיומם הגיע שיתוף הפעולה הראשון שלו – עיצוב שמלות לאירוע השקת הבושם של המותג הבינלאומי קרטייה בישראל. שיתוף הפעולה המושקע והמתוקשר היה הבעת אמון של המותג היוקרתי במעצב בראשית דרכו. שלום התבקש לעצב לדוגמניות שמלות ברוח הבושם, שעיצובן ותפירתן נעשו בדירתו הקטנה, והראשונה, של שלום בתל אביב.

"לעיתים המציאות מכתיבה דרך יותר מאשר התכנון", אומר שלום. "במקרה שלי זו היתה ההזמנה של קרטייה, שממנה התחילו להתגלגל הזמנות פרטיות של נשים שיכלו להרשות לעצמן כל מותג בעל שם עולמי, ובכל זאת בחרו לבוא אליי, לדירה הקטנטנה שהיתה לי, שבה התופרת ישבה במסדרון והגזירות נעשו במטבח, בלי ההוד וההדר של בית אופנה גדול".

כשהבין שנשים יכולות להתעלם מרעשי הרקע הסביבתיים ולהתמקד במוצר עצמו, מתוך בחירה אישית, ראה שיש מקום לבסס דרך באמצעות התפיסה הזו. עד היום הסגנון העיצובי של שלום, וגם אופן השיווק שלו והקשרים עם לקוחותיו, חריגים בנוף האופנה המקומי. כל פריט שיוצא מהסטודיו – שלמיקומו ולחזיתו הנסתרים יש סיפור בפני עצמו – נתפר למידות הלקוח או הלקוחה שהזמינו אותו. זה תהליך של תפירת עילית מותאמת אישית, שכמעט לא קיים עוד היום ושהפך אותו לאחד המעצבים המיוחדים בצמרת האופנה הישראלית, עם קהל לקוחות קבוע שסוגד לו. לקוחות רוכשים אצלו לעיתים קולקציות שלמות המעוצבות ונתפרות לפי מידותיהם, בסכומים שיכולים להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים. מחירה של שמלה בעיצובו של שלום מתחיל ב־7,600 שקל, וחליפה לגבר תתחיל ב־14 אלף שקל. מעילים? 24־21 אלף שקל, וחולצה צפויה לעלות כ־5,600 שקל ומעלה.

קיימים לשבוע

העיצובים שלו מתאפיינים בפלטת צבעים ייחודית, עשויים בתפירה עילית בסטנדרטים בינלאומיים ונותרים נצחיים, תוך שהם מדלגים על טרנדים חולפים, על אף שהשנה, למשל, שיתף פעולה עם המותג הנוצץ סברובסקי. כאמור, שלום לא מציע פריטי מדף, וכל פריטי הקולקציה מיוצרים על פי הזמנה ובהתאמה אישית. הלקוחות – אנשי בנקאות, תיאטרון, משפט וכלכלה, צעירים ומבוגרים – מגדירים את הצורך שלהם, ויחד עם שלום מגבשים את הסגנון שממנו מתפתחת הקולקציה שלהם.

ההשראה, אומר שלום, מגיעה בראש ובראשונה מחומרי הגלם. "הבחירה הטבעית שלי כמעצב היא להתבסס על חומרי הגלם מהמעלה הראשונה", הוא מסביר. "מעבר למחיר שלהם, שהוא כמובן יקר מאוד, הבחירה היא לעבוד עם חומרים שהם בקטגוריה האצילה ביותר, כמו משי, צמר, פשתן ועור, שמבחינת האיכות, נמצאים ברף העליון של הסקאלה".

מתוך התצוגה של שי שלום בשבוע האופנה בברלין | צילום: Frazer Harri

אתה ודאי מודע למצבה הלא מזהיר של תעשיית האופנה הישראלית.
"יש כאן תנאי שוק שלצערי, מצמצמים את יכולת הביטוי של מעצבים מוכשרים מאוד. שבועות האופנה מתקיימים כחזון אור קולי של אדם אחד – מוטי רייף – אם תנתק אותו מהמשוואה, זה כנראה לא יקרה בכלל. במהלך שבוע האופנה ולמשך כמה ימים יש תחושה שהאופנה הישראלית קיימת, נוכחת, פעילה. התחושות הכלליות, כפי שעולה מהתקשורת, הן שהמצב הרבה פחות טוב אולי ממה שראוי שתעשייה מהסוג הזה תגיע אליו. אני חושב שיש מקום לפיתוח ולהפניית משאבים, אפילו ממשלתיים, לתחום".

יש שאיפות שעוד לא מימשת?
"אני מביא את עצמי לידי ביטוי בדרך שבחרתי. הייתי רוצה להמשיך לעבוד באותה צורה, באותו אופן ובאותם נפחים על פני חלונות זמן ארוכים מול לקוחות, שהמפתח הבסיסי שלהם כצרכנים הוא היכולת לבחור. אם הצלחתי להגיע למקום שבו לקוח שיכול להרשות לעצמו כל מותג עולמי בוחר לבוא ולקנות אצלי – זה ההישג האישי שלי כמעצב ובוודאי כמעצב ישראלי. אם אצליח לשמר את המקום הזה, זה יהיה ההישג הנכבד ביותר".